ניצולי שואה לבג"ץ: האוצר מונע באמצעים ביורוקרטיים יישום פסק דין לפיצוי נרדפי הנאצים

העותרים, המיוצגים על-ידי עוה"ד אילן יעקבוביץ ואליהו ובר, טוענים בעתירה, כי פסק דין בעניינם שניתן בבית המשפט העליון לא מיושם על-ידי האוצר, וכי עד היום, למרות שפסק הדין חייב את האוצר לפצות אותם עבור גירושם בתקופת השואה, לא קיבל אפילו אחד מ-5,000 המבקשים כל פיצוי.

באוקטובר 2005 התקבל בבית המשפט העליון פסק דין, שקיבל בקשה של יהודים שגורשו מבולגריה ורומניה וקבע את זכאותם לפיצוי על הגירוש שגורשו מבתיהם לערי השדה בתקופת השואה. זאת גם אם לא גורשו בליווי חמוש.

פסק הדין התקבל בברכה על-ידי ניצולי השואה, לאור המשמעות שיהודים אלה עשויים לזכות לפיצוי של כ-1,000 שקלים בחודש. אלא שמיד לאחר-מכן החליטה במפתיע הלשכה לשיקום נכים לחייב את ניצולי השואה להמציא תיקים רפואיים מיום עלייתם ארצה וזאת על מנת להוכיח את נכותם בשל הגרוש בעת רדיפות הנאצים ואת הקשר הסיבתי בין המחלה לבין הנרדפות.

עד עתה יכול היה ניצול שואה לפנות לרופא המטפל ולקבל ממנו מכתב המעיד על הטראומה והשפעות הגרוש. מכתב זה זיכה את הניצול ב-25% נכות שאיפשרה את קבלת הפיצוי. נוהג זה יושם מאז 1995.

ההסדר האמור התקבל לאור הסדר דומה שנחתם בין ועידת התביעות לממשלת גרמניה בשנת 1991 ואשר קבע, כי ניצולי שואה הסובלים מתגובה נפשית לרדיפות אינם צריכים להציג את המסמכים הרפואיים מיום עלייתם ארצה או לעמוד בפני ועדה רפואית.

לאחר פסיקת בג"ץ, לאור המשמעות הכספית אליה הגיע האוצר, החליטה הלשכה לשיקום נכים שבאוצר לחייב את ניצולי השואה להמציא תיקים רפואיים מיום עלייתם ארצה וזאת על מנת לעמוד בפני ועדה רפואית על מנת להוכיח את הקשר הסיבתי בין המחלה לבין הנרדפות.

על כך העיר יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, נוח פלוג, כי האוצר מבקש מהניצולים מה שגרמניה עצמה איננה דורשת כדי לשלם פיצויים. מחר (ג') תקיים ועדת הכספים דיון מהיר בסוגיית הקשחת מדיניות הטיפול בנרדפי הנאצים. הדיון יכונס בעקבות בקשתו של חבר הוועדה ח"כ ראובן ריבלין והוא יעסוק בשינוי המדיניות המהותי שחל בהתנהלות הלשכה לשיקום נכים כנגד ניצולי שואה ובתוצאה המסכלת את פסיקת בג"ץ.

עורכי דין המעורבים בעניין ציינו, כי מדובר בקשישים מוכי חולי וסבל שמספרם מתדלדל מיום ליום. ניצולי השואה עצמם העירו כי הם אינם יכולים להאמין שהדבר נעשה על-ידי המשרד שבראשו עומד יו"ר מצעד החיים, שר האוצר אברהם הירשזון. (בג"ץ 542/06).