מי שלא ביקר מעולם במוסקבה, כדאי שייסע לשם מלווה באדם הדובר את השפה:
קשה מאוד להסתדר בלי רוסית, כי השילוט כולו, אפילו ברכבת התחתית, הוא באותיות קיריליות. המסעדות המוסקבאיות יוצאות מן הכלל אך יקרות מאוד, ומזג-האוויר, לפחות בקיץ, נוח מאוד. כדאי לדעת רוסית גם בגלל הטרמפים: בעיר אין מספיק מוניות, והנוהג המקומי הוא שאחרי שעות העבודה אנשים רבים משלימים הכנסה כנהגים במכוניותיהם הפרטיות. אפשר לראות ברחובות מכוניות הדורות שעוצרות, שואלות את התייר לאן פניו מועדות, ונותנות לו "טרמפ" - בתשלום כמובן - למחוז חפצו.
הגענו למוסקבה לפני כשנה, לאירוע מיוחד במינו: אחת לשנה, בחודש מאי, נערך בעיר פסטיבל תיאטרון פרטי בשם "יער הדובדבנים". את הפסטיבל יסד אוליגרך יהודי, ואומרים שעשה זאת כדי להפיס את רוחה של אמו, שכעסה עליו עקב נישואיו לגויה. מדי שנה מחליטה האם מה יהיה נושא הפסטיבל. בשנה שעברה, במלאת 60 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, הופיע שם תיאטרון "גשר" עם ההצגה "שושה".
מומלץ מאוד לנסוע לפסטיבל הזה, ולראות שם גם תיאטרון צרפתי, תיאטרון-בובות גרוזיני ותיאטרון בריטי. בכניסה לאולמות התיאטרון מתכבד הקהל בדובדבנים, שמבשילים בעונה זו. כדאי להביא בחשבון שכל האולמות מלאים עד אפס מקום, ולפעמים קשה להשיג כרטיסים, כי הקהל הרוסי חונך מילדות לאהוב תיאטרון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
