החקלאים לא לומדים לקח

בעקבות ביטול החלטה 727 על-ידי בג"ץ, קבעה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 969, המעניקה פיצוי לחקלאים בעת השבת קרקע. ההחלטה קבעה פיצוי על-פי סוג הגידול וההשקעה: פיצוי של 31.5 אלף שקל לדונם מטע, 22 אלף שקל לדונם שלחין ו-13.5 אלף שקל לדונם בעל.

בנוסף לפיצוי קבעה ההחלטה תמריצים שונים ובונוסים. בעבור הסכמה לציפוף והגדלת מספר יחידות, מציעה ההחלטה תוספת תשלום של 1% בעבור כל אחוז ציפוף. סך התוספת לא יעלה על 75%. באם החוכרים יסייעו בהליך שינוי הגבולות יקבלו תוספת פיצוי של 10%. תמיכה בקידום התוכנית תאפשר תוספת של 10% נוספים.

ההחלטה אפשרה גם פיצוי בעבור ותק. כך למשל, חוכר המחזיק בקרקע 10 עד 20 שנה, היה זכאי לקבל 1% תוספת. מי שמחזיק בקרקע בין 20 ל-40 שנה יכול היה לקבל 2% תוספת. המחזיק למעלה מ-40 שנה קיבל 3% תוספת (כלומר 900 שקל לדונם מטע), כאשר רכיבי הפיצוי הנוסף מצטרפים לפיצוי הבסיסי.

עוד נקבע, שהפיצוי הבסיסי וכן הפיצוי הנוסף לא ישולמו אלא אם היתה הקרקע המושבת מעובדת במשך 10 שנים שקדמו ליוזמת שינוי הייעוד. עוד קבעה ההחלטה, שהפיצוי הבסיסי ישולם לחוכר בעת השבת המקרקעין, ואילו הפיצוי הנוסף ישלום מתוך התקבולים הראשונים שיקבל המינהל משיווק הקרקע.

החלטה זו גררה אחריה ביקורת רבה מצד האגודה לצדק חלוקתי, שטענה כי בידי המינהל מספיק מכשירים חוזיים וחוקיים להשבת הקרקע החקלאית.

אך לא רק האגודה התנגדה. כמנהגם, גם החקלאים התנגדו. לפני מספר חודשים עתרה לבג"ץ עמותת אדמתי, המייצגת מושבים ותיקים, בדרישה לבטל את ההחלטה בטענה לגובה פיצוי מגוחך. בתשובתו לבג"ץ הודיע החודש המינהל שהוא מקפיא את ההחלטה, ובמקומה הוא קובע נוהל חדש. מנגנון של ועדת פיצויים, בראשות השופט בדימוס עזרא קמא, וכן נציג האוצר, נציג השמאי הממשלתי, נציג משרד החקלאות ונציג ציבור.

ועדה זו תחשב את הפיצויים המגיעים לחקלאי אך ורק על-פי ההשקעה בקרקע. חסל סדר תוספות ובונוסים על ותק, בונוסים על קידום זמינות ושאר פטנטים שהעניקה המועצה לחקלאים לא מזמן. אין להתפלא על כך שמעט מאוד חקלאים, אם בכלל, פונים כיום לוועדה. גורמים במינהל אומרים, שהמינהל קפץ על ההזדמנות לבטל את ההחלטה, שכן הבין שכל עניין הוותק וקידום הזמינות בעייתי מאוד מבחינה אתית ומבחינה משפטית.

הגיע הזמן שהחקלאים ישננו את השיעור הבא: ב-1992 קיבלה המועצה לראשונה החלטה המאפשרת התקשרויות בין יזמים לחוכרי קרקע חקלאית. שיעור התשלום נקבע לפי דמי חכירה מהוונים בשיעור של 51% משווי הקרקע לפי ייעודה החדש. ועדת פוגל מספטמבר 1994 הורידה את שיעור הפיצוי ל-27%. בעקבות בג"ץ מהדרין, בו דרשו חקלאים פרטיים השוואת תנאים, מונתה ועדת רונן (1997), שהמליצה שוב להפחית את הפיצוי, הפעם ל-20% במרכז הארץ, ובועדת מילגרום הומלץ להפחית ל-10% (2000). עתה נותרו החקלאים עם ועדה שהקריטריונים שלה לא ברורים. הניסיון מלמד, שהסיבוב הבא יניב עוד פחות.