דו"ח מבקר המדינה: סילבן שלום ובנימין נתניהו התערבו במינויים לתפקידים זוטרים במשרד החוץ

"מועמדים הפעילו לחצים על חברי ועדת המינויים; חסרי תעודת בגרות מונו לתפקידים בכירים; מועמדים נבחרו לפני שוועדת המינויים התכנסה"

סילבן שלום ובנימין נתניהו, בהיותם שרי חוץ, התערבו במינויים לתפקידים זוטרים במשרד החוץ; מועמדים למשרות שונות במשרד הפעילו לחצים על חברי ועדת המינויים, לרבות פניות לשר ולמנכ"ל, מבלי שאלה דיווחו על כך לוועדת המינויים; מועמדים חסרי תעודת בגרות מונו לתפקידים בכירים במשרד החוץ; ועדת המינויים התנהלה כעלה תאנה, ולעיתים מועמדים נבחרו לתפקידים עוד לפני שהוועדה התכנסה.

אלה חלק מהממצאים שחושף היום (ב') מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח מיוחד על משרד החוץ.

המבקר מציין, כי למשרד החוץ מבנה ארגוני מיוחד, הבא לביטוי בכך שעובדים ממונים למשרות בארץ ובחו"ל שלא במכרזים פנימיים, כנהוג בשירות המדינה, אלא בידי ועדת מינויים של המשרד: ועדת מינויים עליונה וועדת מינויים שנייה.

מתברר, כי ועדת המינויים מחליטה על מינויים למשרות בארץ ובחו"ל, מבלי לראות את המועמדים. בין היתר, אינה יכולה להתרשם מידיעותיהם בשפה האנגלית או בשפה אחרת, בעת שנדון מינוי למשרה בחו"ל.

הדו"ח העלה, כי על-פי התקנון, שר החוץ משמש יו"ר ועדת המינויים העליונה, בעוד המנכ"ל משמש יו"ר ועדת מינויים שנייה. בפועל, מסוף שנת 2002 שימשו השרים בנימין נתניהו וסילבן שלום, גם כיו"ר ועדת מינויים השנייה, והיו מעורבים גם במינויים לתפקידים זוטרים. לדעת המבקר, בהשתתפות השרים יש התערבות של דרג פוליטי במינוי עובדים למשרות מקצועיות.

הדו"ח מציין, כי היו מקרים, שבהם מועמדים ניסו להשפיע על מינויים, הן על-ידי שיגור מכתב למנכ"ל והן על-ידי שיגור מכתב לשר שלום. המנכ"ל והשר לא ציינו, כי פנו אליהם. לדעת המבקר, פניות של עובדים לחברי ועדת המינויים והפעלת לחצים סמויים או גלויים עליהם, יכולות להשפיע על החלטות הוועדה.

הביקורת העלתה, כי במקרים מסוימים, הוחלט לפני כינוס ועדות המינויים מי מהמועמדים ימונה למשרה מסוימת.

המשנה למנכ"ל וסמנכ"ל בכיר למינהל, ניסים בן-שטרית, הציג בד"כ לוועדת המינויים חלק מהמועמדים הראויים לדעתו להתמנות למשרה האמורה. לרוב נסב הדיון על אותם מועמדים בלבד, ורבים מהמועמדים שהוא תמך במינויים, אכן מונו. חברים אחרים בוועדות הציעו לעיתים מועמד נוסף, אך מועמדות עובד שלא הוצגה בידי איש מהחברים, כלל לא נדונה.

המבקר קובע, כי לא נקבעו אמות מידה לבחינת התאמתו של מועמד למשרה ואף לא משקלות לשקלול הציון הסופי שעל-פיו ידורגו המועמדים. בכך נפתח פתח להעדפת מועמד משיקולים לא ענייניים.

בביקורת נמצא, כי 43% מראשי הנציגויות בחו"ל במאי 2005, כלל לא השתתפו בקורס צוערים. ביניהם עובדים ותיקים במשרד שהחלו את עבודתם כפקידים מינהליים זוטרים.

כמו כן, מונו לתפקידים בכירים בחו"ל ובארץ, שישה עובדים בתום שנה-שנתיים מהמועד שבו ננקטו נגדם אמצעי משמעת. שלושה מהם אף הועמדו לדין והורשעו בבית-הדין למשמעת.

המבקר מציין את המקרה של אוריאל יצחקי, ששימש קצין מינהלה וקונסול לעניינים קונסולריים בווינה, מנהלן מרכז המצב במשרד ועוזר קצין המינהלה בבון. בעת שירותו בבון, נטל יצחקי הלוואות פרטיות מבנק מקומי, בניגוד לתקנון, ושב לארץ כשהוא מותיר אחריו חוב לבנק וחובות נוספים שנוצרו בתקופת שירותו.

מהביקורת עולה, כי הסמנכ"ל בן-שטרית, לא נקט הליך משמעתי כלפי יצחקי. זאת, למרות שהתנהלותו גרמה נזק לשמה הטוב של השגרירות ושל ישראל.

כמו כן, הוועדות לא דנו בעבירות משמעתיות של מועמדים. בין העובדים שמונו לקציני מינהלה או לתפקיד משולב של קצין מינהלה וקונסול לעניינים קונסולריים, היו עשרות עובדים חסרי תעודת בגרות וחסרי ניסיון בתחום.

מהבדיקה התברר גם, כי היה ניגוד עניינים בהליך הבחירה: כך, למשל,

חבר ועדת המינויים השתתף בדיון על מינוי למשרה שאחותו היתה מועמדת לה.

הביקורת מצאה, כי עשרות עובדים שירתו בחו"ל במשך חמש, שש ואפילו שבע שנים. זאת, מאחר שלא נקבעו בתקנון התנאים המקצועיים להארכת השירות בחו"ל, ולא נקבע פרק הזמן לשירות בחו"ל.

למרות פסק-דין של בית-המשפט העליון משנת 1994, המותח ביקורת על עבודתה של ועדת המינויים, מצא המבקר, כי הרכב ועדות המינויים עדיין לקוי, חסרות אמות מידה לבחינת המועמדים, עבודת הוועדות לא שקופה וקיים חשש שבחינת המועמדים אינה עניינית תמיד.

לגבי חלק מהמינויים, שימשו הוועדות חותמת גומי להחלטות שהתקבלו מראש. המבקר קובע, כי מתחייב שינוי באופן התנהלותו של משרד החוץ, בעיקר בהליך המינויים.

על-פי החלטת ממשלה, 11 משרות של ראשי נציגויות דיפלומטיות פטורות ממכרז פומבי ומהליכי אישור המינויים הנהוגים במשרד החוץ, והן ממונות בידי ועדת מינויים שבראשה נציב שירות המדינה. הביקורת העלתה, כי אף שהממשלה החליטה שהוועדה תבדוק התאמתם של המועמדים, אין בנציבות שירות המדינה נוהל לבחינת כישוריו והתאמתו הכללית של מועמד למשרה, שעליו המליץ השר.

בהמלצות למינויים שנתן השר בכתב, ובחוות-הדעת של הוועדה המוגשת לממשלה, לא היו הנימוקים המצדיקים את המינוי ללא מכרז, כפי שנקבע בהחלטות הממשלה.

הבדיקה העלתה, כי היו מקרים שההסדר נוצל למתן הטבות למקורבים לשרים, שלא היו ראויים לתפקיד. מרבית ראשי הנציגויות שהתמנו במסגרת זו, לא היו דיפלומטים מקצועיים, ולא היה להם ניסיון בתחום. לדעת המבקר, יש לחייב את ראשי הנציגויות המתמנים למשרות אלה, להשתתף בקורסים שיכשירו אותם לתפקד כראשי נציגות.

עוד נמצא, כי השרים החליטו למי להעניק דרג שגריר, ולא ועדת המינויים, אף שבתקנון נקבע כי הדבר בסמכותה. המבקר מציין, כי לא ברור לפי אילו אמות מידה החליטו השרים להעניק את הדרג. לדעת המבקר, מכיוון שמדובר בדרג המקצועי הבכיר ביותר, וכדי למנוע התערבות הדרג הפוליטי בהליך מקצועי, הסמכות להעניק דרג שגריר צריכה להיות של הדרג המקצועי במשרד, ולא של הדרג הפוליטי.

בינואר 2005, מינה שלום את המנכ"ל למינהל, ניסים בן-שטרית, גם כמשנה למנכ"ל. המינוי העניק לו הטבות כספיות, בהן קידום לדרגה הגבוהה ביותר בשירות המדינה, ותוספת של 13% מהשכר המשולב. לדעת המבקר, מאחר שמדובר בתואר המוענק מדי פעם לעובד מקצועי בכיר על-פי שיקול דעתם של שרי החוץ, ומאחר שיש בכך הטבה כספית, ראוי שהדבר לא ייעשה בסמכות השר, אלא יתקיים הליך תחרותי בין מועמדים.

התוצאה המצטברת של דפוסי הפעולה לגבי קידום עובדים בדרג ובדרגה היא הגדלה מואצת של הוצאות השכר, באופן שלא מתיישב עם מדיניות הממשלה בדבר ריסון בהוצאות אלה. השרים החליטו על מינוי שגרירים, למרות שבתקנון נקבע, כי אישור קידום בדרג הוא בסמכות ועדת דרגים.

המבקר מציין, כי בעת ששלום כיהן כשר החוץ, הוא העסיק במשרד מספר חודשים, ללא שכר, את אלון אלרואי כיועץ לו, וזה היה מעורב בעניייני עובדים. לדעת המבקר, אין מקום להעסיק יועץ מתנדב ולתת לו תואר נכבד, מבלי לקבל לכך אישור מראש של נציב שירות המדינה.

המבקר מצא, כי משרות שונות בחו"ל לא אוישו זמן רב. כך למשל, קונסול לענייני תרבות בניו-יורק, וקונסול מדיני וקצין מינהלה בבוסטון. לדעת המבקר, הדבר עלול לפגוע בתיפקודן של יחידות במשרד ושל נציגויות.

מבדיקת מצבת כוח-האדם במשרד החוץ עולה, כי רבות מהמחלקות במשרד, היו מחלקות של איש אחד. במקרה הטוב - של שניים או שלושה עובדים. מהנתונים עלה, כי למרות שבשנים 2000-2005 צומצם כוח-האדם במשרד ב-15%, נוספו לו אגף, שלוש חטיבות ו-35 מחלקות. לכל יחידה שנוספה מונה מנהל. מספר המחלקות גדל ב-47%, אך בשמונה מהמחלקות היה עובד אחד בלבד, וב-34 מחלקות שובצו רק שניים-שלושה עובדים.

בין היתר נמצאו 36 משרות לפי התקן, שבכל אחת מהן היו משובצים שני עובדים במשרה מלאה כל אחד. בשתי משרות נוספות שובצו שלושה עובדים.

המבקר קובע, כי מצבת העובדים בשירות המינהלי היתה גדולה ב-54% ממספר המשרות לפי התקן, בעוד שבשירות החוץ מינהלי ובשירות המדיני לא אוישו משרות רבות.

המבקר מתייחס בדו"ח לאירועים בשגרירות ישראל בקנדה. מתברר, כי בין השגריר היוצא, חיים דיבון, לבין השגריר הנכנס, אלן בייקר, התעוררו חילוקי דעות לגבי מועד החילופים ביניהם. בין השניים נוצרה מתיחות, שהעכירה את האווירה בשגרירות.

יחסים עכורים שררו גם בין שני שליחים בשגרירות - היועץ המדיני רונן גיל-אור, וקצין המינהלה המשולב, אופיר גנדלמן. היחסים העיבו על קשרי השגרירות עם הארגונים היהודיים. היחסים בשגרירות התבטאו בהרגשת ניכור בין העובדים, היעדר עבודת צוות וישיבות צוות.

כמו כן, בייקר התנגד למעורבותה הפעילה של רעיית דיבון ב"מחנה השלום" באוטווה - לבני-נוער ישראלים ופלשתינים, וגם על רקע זה היו חיכוכים. למרות שבייקר פנה למשרד החוץ בעניין זה, לא נענה. המבקר מציין, כי בתקנון שירות החוץ של המשרד כיום אין הוראות בדבר פעילות בני-זוג שליחים במדינות שבהן כיהנו השליחים, בתקופה שלאחר סיום השליחות.

מבדיקות שערך משרד מבקר המדינה על קבלת הפנים לרגל יום העצמאות ה-57 של ישראל בנציגויות בקנדה ובשגרירות בבודפשט, עלה, כי לפחות 50% מהסכום שעמד לרשות השגרירות באוטווה, התקבל מגורמים בקהילה המקומים. גם בין התורמים לאירוע בטורונטו היו תורמים מקומיים שהתקנון אוסר להתרימם.

בבודפשט האירוע אורגן בבית-מלון, ונשא אופי מסחרי: את התרומות גייס השגריר, דוד אדמון, תרומות של חברות ישראליות הפועלות בהונגריה, והן קיבלו בתמורה פרסום באירוע. לדעת משרד המבקר, הדבר צריך להיעשות רק מתקציב משרד החוץ.