בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה של עובדת סיעודית לחייב את מעסיקתה לשעבר, קשישה בה טיפלה, לשלם לה עבור שעות נוספות. זאת, משום שהעובדת לא הוכיחה את מתכונת עבודתה ולא הוכיחה כי אכן עבדה שעות נוספות. בית הדין קבע כי עובד סיעודי, המתגורר תוך כדי עבודתו בבית מעבידו, צריך לתאר את סדר יומו הפרטני כדי להוכיח שהוא זכאי לשעות נוספות, ולא להסתפק באמירה כללית כי היה זמין בכל שעות היממה.
בתביעה טענה התובעת, אזרחית פולין, כי היא עמדה לרשותה של הקשישה - שנפטרה אשתקד - בכל שעות היממה, למעט שעות החופשה השבועיות שניתנו לה. לדבריה, היא אף המשיכה לסעוד אותה גם בעת שהותה בבית האבות. למרות זאת, טענה, לא שולם לה גמול בגין שעות נוספות.
השופטת עליה פוגל ציינה כי הסוגייה נדונה בבית הדין הארצי לעבודה וכי הכלל הרווח בפסיקה הוא כי על עובדי הסיעוד, המתגוררים אצל מעבידם, להוכיח את שעות העבודה בהן עבדו באופן פרטני. כלומר - עליהם להוכיח את מתכונת שעות עבודתם בכללותה, כאשר ממתכונת שעות העבודה ניתן יהיה להיווכח כי עבדו מספר שעות המזכה אותם בתגמול עבור שעות נוספות.
בעניין זה נקבע כי התובעת לא הוכיחה את מתכונת שעות עבודתה והסתפקה באמירה כללית, לפיה היא היתה זמינה לטיפול במנוחה בכל שעות היממה. התובעת לא תיארה את סדר יומה בעבודה ולא פירטה מאיזו שעה ועד איזו שעה עמדה לרשות הקשישה. (ע"ב 9623/04).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
