"רוביק אתה משפיל את עצמך, כתבת מאמר, יופי, תן לאחרים להגיב. מה אתה מגיב להם חזרה. אתה יוצא מאוד קטן".
כך כותב יואב מירושלים, עצה 'ידידותית' לרוביק רוזנטל, עיתונאי ומרצה באוניברסיטה הפתוחה, בעקבות אחד מטורי "הזירה הלשונית" שלו ב-NRG.
יואב מירושלים הוא טוקבקיסט. הוא משתמש בשפה המקובלת בטוקבקים, שאינה מעודנת ואינה נעימה ורק לעיתים רחוקות היא פתוחה להידברות. חוקי הז'אנר הם חוקים קשוחים: אני אגיד לך מה אני חושב עלייך ואני אגיד את המילה האחרונה. ואל תענה לי.
בערב עיון של האוניברסיטה הפתוחה בנושא מגדר וטכנולוגיה שייערך היום (ג') בקמפוס ברעננה, ינסה רוזנטל לאפיין את שפת הטוקבקים. תחת הכותרת "מחשבות על שפת גברים ושפת נשים ברשת", הוא מציג את ממצאיו, תוצאות מדגם "מייצג אך לא אמפירי" כדבריו, שבו התחקה אחר סגנונם של כותבי התגובות במגוון נושאים, וגילה שנשים נרתעות מהזירה המלוכלכת של התכתשות מילולית.
"יש אלפי טוקבקים ביום ולמרות שזו לכאורה כיכר העיר הפתוחה לכל אחד, זו ממלכה גברית", אומר רוזנטל. על פי ממצאיו 80% מהטוקבקיסטים הם גברים והמקומות שבהם נשים משתלבות אינם מובנים מאליהם. במאמר על הסרט "הבועה" למשל, נושא תרבותי שמעניין בוודאי גם נשים, 70% מהמגיבים הם גברים, אומר רוזנטל. הם מבקרים את הסרט (במקרה הטוב), את המבקר (למה מי הוא בכלל?) ומכסחים את אוחובסקי ואת "שלטון ההומואים בתרבות" בתוקפנות אלימה.
"בתגובות למדור שלי על השפה, שמעניינת גברים ונשים במידה שווה אם לא בהטיה לנשים, יש רוב גברי. אפילו בדיון על השמנה ולחץ נפשי ניכר רוב גברי". כשמדובר בעניינים פוליטיים וביטחוניים, מתאר רוזנטל, הטוקבקיסטים הם אסטרטגים מחוננים, מנהיגים בחסד, מפקדים קשוחים, שיודעים הכי טוב ולהם יש הכי גדול. בספורט (100% גברים) נסב הדיון החם על השאלה אם רונלדיניו הוא אפס..
ואיפה הנשים בזירה הציבורית הזו? רוזנטל: "על כל 10 גברים, יש אישה שמנסה להגיד משהו".
" האווירה האלימה לא מתאימה לנו?
"נשים לא מרגישות בטוחות. זה מגרש שבו אני צריכה להביע דעה וידע ולהתמודד עם סמכויות - זה לא בשבילי".
" זו הדרה עצמית של נשים, או שאולי פשוט אין להן זמן לזה?
"נשים משתתפות המון בפורומים וצ'טים וקהילות. אני לא חושב שזו שאלה של זמן אלא של כוחנות, ששולטת בטוקבקים". לדברי רוזנטל, נשים מטקבקות בנושאי משפחה, ילדים ורגש. שם יש להן רוב - 66%".
מה עושה את הטוקבקים כל כך שונים מפורומים, קהילות וצ'טים? העובדה היא ששם הקודים שונים, הנושאים מוסכמים והמתכתבים מקיימים ביניהם מערכות יחסים - לא רק זורקים מילה פה מילה שם.
"נכון שבטוקבקים יש עניין מילולי, שכאילו מתאים לנשים, אבל אין את האינטראקציה המורכבת, אין יצירה של מערכת יחסים", אומרת מיכל בן-ארי, עיתונאית ותסריטאית שעסקה בפיתוח משחקי מחשב. בן -ארי מציגה ביום העיון את הצד האקטיבי של נשים (ובעצם בנות צעירות) ברשת. תחת הכותרת "וישחקו הנערות לפנינו" היא בודקת למה בנות משחקות פחות, ממש כשם שהן מדברות פחות בטוקבקים. "להגיד שאין נשים בטוקבקים או שבנות לא משחקות, זו הכללה. כמו לומר שנשים לא אוהבות סטוצים - ברור שיש נשים שאוהבות סטוצים, אבל הרוב מעדיפות מערכות יחסים. ואם אפשר להשוות, אז הטוקבקים הם סטוצים והפורומים/ קהילות/ צ'ט/ מסנג'ר - אלה מערכות יחסים".
" גם במשחקי מחשב בנות נרתעות מהאלימות?
"בנות בדרך כלל לא אוהבות משחקי הריגה, אבל כמו שאומרת שותפתי לפיתוח - אורית בינדרמן - כשיש סיבה טובה, גם להרוג זה בסדר. בנות צעירות בנות 10 לא מזדהות עם לארה קרופט, דמות שנבנתה עבור בנים מתבגרים מזילי ריר".
לפני כשלוש שנים פיתחה בן-ארי, יחד עם שתי שותפות, משחקי מחשב לנערות. הכותר שלהן, "ג'וליה גולשת בזמן", שווק על ידי קומפדיה וקשה לומר שנחל הצלחה. בסקירה שהיא עושה, "מברבי עד סימס", מגיעה בן-ארי למסקנה שיש בעיה: לא יוצרים משחקים לבנות כי הן לא משחקות - וכך ניזון המעגל של ההדרה.
"אנחנו יצרנו דמות יומיומית, נאה אבל לא 'כוסית', שיוצאת להרפתקה ועושה בחירות שמשפיעות על חייהן של דמויות אחרות - אסטרטגיות מבוססות דילמה והחלטה, בחירה, אינטליגנציה רגשית". את מפלס ההזדהות של בנות 8-12 קשה למדוד כשלא מחפשים אותן במקומות הנכונים. בצרפת, למשל, משווק המשחק עד היום ונמכר יפה, בין היתר בזכות ההחלטה של חברת ההפצה, UB Soft למכור אותו בחנויות אופנה. "
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
