צידו האחר של המטבע

שבעה חודשים בלבד חלפו מאז פירסם הבנק העולמי סקירה על לבנון תחת הכותרת "מקדמים באופטימיות את פני השנה החדשה". 2005 הייתה שנה קשה מאוד ללבנון, בעיקר בעקבות רצח ראש הממשלה לשעבר, רפיק אל-חרירי, בידי סוריה. הזירה הפוליטית סערה והזירה הכלכלית רתחה. הבנק העולמי הניח כנראה, שאחרי שנה כזו, המצב יכול רק להשתפר. אבל המוסד המכובד - שיש לו היסטוריה לא מחמיאה של התעלמות מגורמים פנימיים במדינות בהן הוא פועל - לא הביא בחשבון את חסן נסראללה.

מבחינה כלכלית, הסיפור הלבנוני פשוט מאוד. ניתן לסכמו בשלוש מילים: מלחמת אזרחים ושיקום. אלא שכעת ייתכן שיהיה צורך להוסיף עוד שתיים: הרס מחודש. די במבט שטחי למדי על הכלכלה הלבנונית כדי להבין, מדוע ישראל סבורה שהתקפות על יעדי תשתית, יביאו את ממשלו של אמיל לאחוד לעשות את מה שהוא מאוד לא רוצה לעשות - לנסות להשתלט על חיזבאללה.

שוויץ של המזרח התיכון

עד 1975, ואת זה יודע כמעט כל ילד, לבנון הייתה משהו בין שווייץ של המזרח התיכון (מבחינה פיננסית) לבין פריז של המזרח התיכון (מבחינה תרבותית). הבנקים במדינה פרחו, התיירות שגשגה, הכלכלה צמחה. ואז באה מלחמת האזרחים, שהובילה למלחמת לבנון, והכלכלה קרסה. התוצר צנח במחצית בין 1975 ל-1991, התיירים כמובן נעלמו, התשתיות נהרסו, המשקיעים לא רצו אפילו להסתכל בכיוון. קרן האור היחידה - והמפתיעה מאוד - הייתה בתחום הפיסקלי: לבנון, שכמעט לא הייתה קיימת כמדינה, המשיכה לפרוע את חובותיה והחוב לא עלה על 50% מהתמ"ג.

זו הייתה נקודה חשובה מאוד כאשר ב-1991 הסתיימה מלחמת האזרחים, תוך השתלטות למעשה של סוריה על המדינה (בהסכמה שבשתיקה מצד ארה"ב - פרס על התייצבותה מול עיראק במלחמת המפרץ הראשונה). החוב הנמוך איפשר לממשלות לבנון ללוות וללוות וללוות על מנת לממן את מבצע השיקום הענק של המדינה. רוב ההלוואות נלקחו מבנקים מקומיים, אבל סכומים גדולים הגיעו גם ממדינות זרות.

הצד החיובי של המטבע היה בנייתה מחדש של המדינה (אגב: אל-חרירי הפך למיליונר בזכות העבודות הרבות בהן זכה במסגרת זו). בתי המלון הוקמו מחדש ועד מהרה התמלאו בתיירים. מי שמזפזפ מדי פעם לערוץ האופנה, יכול היה להיתקל אפילו בתצוגות אופנה שנערכו בביירות. שכונות מגורים חרבות פינו את מקומן לשיכונים חדשים. נמל התעופה הבינלאומי של ביירות שוב הפך למוקד פעילות שוקק חיים.

הצד השלילי היה כמובן יצירת חוב ממשלתי עצום, המגיע כיום ל-175% מהתמ"ג. התוצר הלבנוני הסתכם אשתקד ב-20.7 מיליארד דולר, שהם 6,200 דולר לנפש. המשמעות: חוב של 35.4 מיליארד דולר, חציו פנימי וחציו חיצוני. בתקציב השוטף רשמה ממשלת לבנון גרעון של 1.64 מיליארד דולר, שהם 25% מהתקציב.

סדרת רפורמות

איך מכסים כזה חוב? ממשלת אל-חרירי החלה בשנת 2002 בסדרת רפורמות, שבמרכזן צמצום ההוצאה הממשלתית, העמקת הגבייה והפרטת חברות ממשלתיות, אבל כפי שמלמדים נתוני 2005 - הדרך עוד ארוכה מאוד. לכן, ברור שלבנון חייבת להשיג כמה שיותר השקעות חיצוניות וכמה שיותר מהר. אך כפי שאנו יודעים היטב מניסיוננו כאן בישראל, משקיעים זרים ואווירת מלחמה לא בדיוק הולכים ביחד.

לבנון כבר התנסתה בכך מיד לאחר רצח אל-חרירי בפברואר 2005. משקיעים זרים הדירו את רגליהם מן המדינה, הלירה המקומית פוחתה במהירות מול הדולר ורזרבות המט"ח צנחו ב-20% בתוך חודשיים. הממשלה הגיבה בהעלאת ריבית ובהעמדת כספים לטובת הבנקים על מנת למנוע ריצה אליהם. וזה עבד: במחצית השנייה של 2005 נפסק הפיחות, ההפקדות בבנקים התחדשו והיתרות התאוששו.

עם זאת, השנה כולה הייתה גרועה מאוד. בשנת 2004 רשמה לבנון צמיחה של 6%, בעיקר בזכות התיירות וההשקעות בתשתית; בשנה שעברה ירדה הצמיחה ל-1% בלבד. והייתה עוד בעיה, שגם היא מוכרת לנו היטב: המשבר הפוליטי לא איפשר את אישור תקציב 2006 במועד.

עמידות בפני זעזועים?

"אירועי 2005 הדגימו את עמידותה של כלכלת לבנון בפני זעזועים, אך גם חשפו את פגיעותה", מסכמת קרן המטבע הבינלאומית בנייר עמדה שפורסם רק לפני שלושה ימים. הנקודות החלשות העיקריות של כלכלת לבנון, לפי אותו מסמך, הן החוב הכבד, הדולריזציה הניכרת, הגרעון העצום וההסתמכות על הלוואות לטווח קצר. זעזועים חיצוניים רק מגבירים את הסיכונים, קובעת הקרן.

מכאן אנו מגיעים לאירועים של היומיים האחרונים. ברור לחלוטין, שאם לבנון תמצא את עצמה מותקפת לאורך זמן בידי ישראל, המשבר של 2005 יהיה משחק ילדים לעומת המשבר של 2006. אז דובר על חוסר יציבות פוליטי; כעת מדובר על הרס תשתיות. אז התרחש אירוע בודד; כעת יש סכנה של סדרת אירועים לאורך זמן.

מבחינה כלכלית, דומה לבנון לחולה שהצליח לצאת בשלום ממחלה קשה ומתחיל לחזור לחיים שגרתיים. לאדם כזה, אפילו שבר ברגל יכול להיות מסוכן - קל וחומר אם מחלתו תוקפת אותו שוב. נכון שלבנון שרדה 15 שנים של מלחמת אזרחים וכיבוש סורי וישראלי, אבל היום כלכלתה הרבה יותר חלשה מאשר ב-1975.

בכלל לא בטוח, שהיא תצליח להתאושש אם מעשי האיבה יתחדשו בהיקף נרחב.