"הגנה מן הצדק" אינה חלה על פעולה מינהלית

מיכאל רחמים (להלן: "המערער") מפעיל מזה למעלה מ-20 שנה מפעל לאספקת חומרי בנייה וייצור בלוקים, במגרש ברח' דרך סלמה בתל-אביב (להלן: "המגרש"). על המגרש בנויים מספר מתקנים ומבנים, ובין היתר קיימת במקום מכונה גדולה לייצור בלוקים המוגנת על-ידי סככה, ומונחת על קונסטרוקציית עמודי מתכת (להלן: הסככה והקונסטרוקציה). לטענת המערער, הסככה נועדה להגן על המבנה ועל העובדים בסביבתה מפני פגעי מזג האוויר, כחלק מדרישות התקן להפעלת המכונה. הסככה קיימת, לטענתו, מזה 17 שנה.

יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוציא צו הריסה מנהלי להריסת הקונסטרוקציות מברזל שהוקמו במגרש, מכח סעיף 238 לחוק התכנון והבנייה.

המערער הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א בקשה לביטול הצו, וזו נדחתה על-ידי השופט אטיאס.

על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א. פסה"ד בערעור ניתן מפי השופט המר, ובהסכמת השופטים ברלינר ובן-יוסף.

בין שאר טענותיו טען המערער ל"הגנה מן הצדק". המערער טען, כי סירובה של העירייה להעניק לו היתר בנייה להחלפת הסככה שעמדה על תילה במשך 17 שנה מקימה לו הגנה מן הצדק. כך הוא טען בערעור: "הוכח כי המערער ניסה לעשות ככל שביכולתו על מנת לקבל את ההיתר והקדיש לכך זמן רב ומאמצים, כאשר העירייה עמדה מנגד וסירבה להיעתר לבקשתו... מדובר בעבירה מסוג עוון, כאשר נסיבות העבירה - הגנה על עובדים ועל המכונה לייצור בלוקים, מקלה עד מאוד עם המערער".

השופט המר דוחה טענה זו. ראשית, הוא קובע, לא הוכחה אפילו התשתית העובדתית המהווה בסיס לטענה זו, היינו: שחייב להיות קירוי מעל המכונה המייצרת בלוקים. לא הובאה על כך שום ראיה מקצועית, כפי שלא הובאה ראיה לטענה של המערער כי תנאי לקבלת "רישיון לייצור בלוקים" היה קירוי המכונה.

שנית, גם לו היה תנאי כזה, של רשות כזו או אחרת, אין בו כדי להצדיק הקמת מבנה ללא היתר. היפוכו של דבר: המחוקק קבע שתנאי לקבלת רישיון עסק הוא קיום הוראות חוק התכנון והבנייה.

שלישית, הסתמכות על הצורך להגן על העובדים "מפני פגעי הטבע" (היינו גשם ושמש) כהצדקה להפרת החוק היא מרחיקת לכת ויש לדחותה על הסף; רביעית, "ההגנה מן הצדק" נקלטה במשפט הישראלי כהגנה מפני הליכים פליליים, כאשר מצא ביהמ"ש כי הגשת כתב האישום ופעולות רשויות השלטון עלו "כדי התנהגות בלתי נסבלת" (י' נקדימון הגנה מן הצדק 19 (2003)). בענייננו לא מדובר כלל בהליך פלילי אלא בפעולה מינהלית של רשות מינהלית (הוועדה לתכנון ובנייה). לא הובאה כל אסמכתא על החלת ה"הגנה מן הצדק" על פעולות המינהל, מעבר לעילות הבטלות או הביטול של המשפט המינהלי.

חמישית, לא ברור מדוע סבר המערער כי העובדה שהוא מבקש היתר בנייה אך סורב מקנה לו הגנה מן הצדק. לא הוכח שהסירוב היה שרירותי, מבוסס על שיקולים זרים ושלא כדין. חזקה שהרשויות פעלו כדין. הרי המערער עצמו טוען שהמבנה נמצא באזור המיועד לפינוי-בינוי, לפי חוק בינוי ופינוי אזורי שיקום, תשכ"ה-1965, לפי סעיף 23(א)(3) לא יינתנו היתרי בנייה אלא על-פי האמור בחוק בינוי-פינוי. טענת ההגנה מן הצדק היא טענה בעלמא, ללא כל בסיס.

התוצאה הסופית: הערעור נדחה.

בית משפט המחוזי בתל-אביב, עפ"א 80029/04.

השופטים: ברלינר, המר, בן יוסף

בשם המערער: עוה"ד עופר אבירם

בשם המדינה: עו"ד אתי לוי.