ynet
קשה להצביע על הנקודה המדויקת, אבל יש הרגשה ש-ynet הוא ערוץ תקשורת אמין.
אולי הטון הקורקטי שלו לעומת "ידיעות אחרונות", העיתון היומי המתלהם מאותה
קבוצת תקשורת, נותן ל-ynet יתרון. גם הגרפיקה עם המסך הלבן והפונטים הנעימים
הולכת ממש נגד השערים של העיתון היומי.
פרישת אפיקי התוכן והפורומים של ynet, שמשקיע בענייני משפחה, בריאות ורפואה,
מוסיפה להרגשה של יציבות מערכתית אחראית כמו רופא משפחה מנומנם ושמנמן. אזורי
התרבות והרכילות של הערוץ קצת חלשים, אפילו שכל סוף שבוע הוא נעזר בחומרים
מאחורי הקלעים של צילומי השער של "פנאי פלוס". הרכילות, אחד התכנים המובילים
באינטרנט, מקבלת ב-ynet נישה קטנה בתוך אפיק התרבות. היעדר עריכה עסיסית ועודף
חומרים יחצ"ניים מייגעים הופכים אותו ללא שמיש בתחום הזה. בעבר היתה הנישה
של הרכילות גדושה בסופי שבוע בחומרים ממדורי הרכילות של מקומוני רשת ידיעות
תקשורת, מה שהפך אותה ליותר קאמפית. גם אזור התרבות חלש יחסית, אבל שומר על
הטון המהוגן של מערכת החדשות. לרוב מדובר
בביקורות ספרים (די אאוט אוף דה בלו ולא ממש עקביות) ובפריוויואים למופעים
בפסטיבל ישראל. ה-כוכב של האתר בימים כתיקונם הוא הפרשן הפוליטי אטילה שומפלבי,
שמוכיח שנפיחות היא תנאי מקדים להצטרפות לגוורדיה של אומת הפרשנים. לא מזמן
הוא כתב מניו יורק, ויישר קו עם הרעיון שכל מה שקורה בחדשות מחו"ל חייב להיות
תמיד אזוטריה: "לראשונה:
חרדי יצטרף למשטרת ניו יורק" זועקת הכותרת למרות הגופן הרך והעיצוב המינורי.
"יואל ויטריול מברוקלין החל ללמוד באקדמיה לשוטרים וכשיסיים יהיה לשוטר החרדי
השלישי בארצות הברית, והראשון בניו יורק. המפקדים לעתיד כבר הבהירו: הוא יוכל
לשמור על הפאות והזקן. אטילה שומפלבי, ניו יורק".
למערכת סרקולציה נוחה של עדכונים, ובקצב המסחרר של הקרבות נוספו בעמוד הפתיחה
לוגו: "ישראל במלחמה", וכן אפיק מיוחד באדום: "העורף במלחמה". הטון היציב של
הפורטל השתנה קצת עם דחיפות המלחמה ועם הקולות הלוחמניים של דוברים ישראלים.
בין הפרשנים האורחים במלחמה עודד טירה (שחתום בקרדיט: תת-אלוף מיל', לשעבר
קצין תותחנים ראשי וכיום נשיא פניציה אמריקה ישראל בגליל) קורא בטור מ-8.8
"לא להתפלסף, לשטח" ומסביר ש"תם הזמן לדיבורים. זו העת לעסוק אך ורק בחתירה
לניצחון. זו העת להתמקד בתנועה לעומק השטח הלבנוני".
ההברקה של מערכת החדשות בעת הלחימה היא המדור הקבוע של רינו צרור. צרור, עיתונאי
ערוץ 10 עד לאחרונה, מציב בכל טור כתריסר נקודות למחשבה בטור קבוע - "דו"ח
מלחמה", שמציג עמדה ביקורתית מאוד לעומת אחרים בעמוד הדעות של האתר. בטור הראשון,
"עוד חוזר המחדל", הוא כותב על השבועיים הראשונים של הלחימה על העורף - "אותו
מחדל, אותו ראש, אותה התייחסות, אותו בשר תותחים".
וואלה!
מתישהו אחרי הבחירות אי אפשר היה למצוא אתר תוכן ישראלי שפשוט ייתן טקסט. כולם
החליטו שווידאו באינטרנט זה הדבר. מבין אתרי החדשות הישראליים נראה שוואלה!
לקחו את העניין הזה הכי ברצינות. חשוב לציין שוואלה! הוא קודם כול פורטל ורק
אחר כך אתר חדשות (שמקבל את רוב התוכן שלו מ"הארץ") - הוא מספק כתובת אימייל,
קהילות, מפות ועוד. יש לו ערוץ מיוחד שנקרא "וואלה! VOD" שמשדר את חדשות 10
וקטעי וידאו מיוחדים.
המומחיות של וואלה! היא עדיין באפיקי התרבות, המוזיקה, "וואלה! ZONE" והברנז'ה
- אלה מקנים לו את הניחוח הצעיר והאופנתי, על אף העיצוב הטכני בגוני כחול-לבן-אפרפר-טורקיז-פסטלי
(ערוץ הצעירים "וואלה! ZONE" נוטה לכחול זוהר). אפיק "וואלה! תרבות" נותר כשהיה
- לוח המודעות והחלפת הדעות בענייני תרבות צעירה. עם ביקורות סרטי פורנו, ביקורות
טלוויזיה, חומרים ממוסף "גלריה" של "הארץ" והרבה כתיבה על מוזיקה וקולנוע -
נוח להתעדכן ב"וואלה! תרבות", אם הטעם שלכם הוא מה שנקרא אורבני-סלאקרי. ב"וואלה!
ברנז'ה" אפשר להתעדכן בכל מה שלא יספרו לכם ב"הארץ", ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב".
כאן הערוץ חופשי יותר מהאחרים שמדווחים על המתרחש מאחורי הקלעים של תחום התקשורת.
ב"וואלה!
סלבס" יש הרבה מאוד תמונות מאירועים יחצ"ניים בארץ, ו"וואלה! ZONE" הוא אולי
המעניין מכולם - שם צעירים כותבים תכנים ואת שעל לבם. חוץ משידורים חיים מחדשות
ערוץ 10, אתר החדשות מראה מפה וירטואלית המתעדכנת בנפילות. זה המקום שבו הדמיית
משחקי הווידאו פועלת נגד עצמה. הפיצוץ החמוד במסך הוא נפילה אמיתית של פגז
אויב.
האתר מציע גם שלל פרשנויות מעמודי הדעות של "הארץ". בהמשך למרגלית וטירה, יואל
מרקוס בוחר גם הוא לחנך את הפלספנים והיבננים ו"לשטח". בטור "מגדלי התאומים
הם כאן" הוא כותב: "את הביקורת ואת פרשנויות הסלון נשאיר לשעה שש אחרי המלחמה,
ונתמודד עתה עם המציאות. והמציאות היא שעלינו לקחת נשימה ארוכה וליזום לחימה
בכל העוצמה האווירית והיבשתית נגד חיזבאללה, עד לנטרולו כמיליציה צבאית על
גבולנו. חשוב שנגיע להסכם הפסקת האש כשידינו על העליונה. להראות להם שגם ל'שטן
הקטן' יש שיניים". בטור מ-8.8 יוסי ביילין מוכיח, שלא בכוונת מכוון, ש"השמאל
הציוני", כפי שהוא מגדיר זאת, חבר "אל מצהלות המלחמה, אל הססמאות 'אנחנו ננצח',
אל ההתלהמות נוסח 'נסראללה יזכור מי זה עמיר פרץ', אל אווירת ה'שקט, יורים!'".
הוא מסכם את המלחמה בלבנון כך: "התגובה הצבאית בעזה מוצדקת בעינינו והתגובה
בלבנון מוצדקת לא פחות, אך אין בכך כדי לתמוך בכל מהלכי המערכה. פעולות צבאיות
קצרות, שלאחריהן היה מגיע אולטימטום לשחרור חיילינו החטופים, היו נכונות הרבה
יותר בעינינו. בשום מקרה לא היה זה נכון להיגרר למלכודת של חיזבאללה, אל מלחמת
התשה ארוכה; אל חשיפה ממושכת של העורף הישראלי לטילים, ולמתקפה קרקעית תוך
גיוס רבבות רבות של חיילים, ותוך תשלום של מחיר כלכלי כבד ביותר".
nrg ערוץ nrg מעריב הוא חידה. שילוב של תכנים סקסיים וסליזיים בכיף, עם הרבה
יהדות וימין אמין. עד לאחרונה היה האתר משוח בצבעי חרדל-כתום-אדום, ועתה עבר
לגוונים שונים של אפור.
אזור הדעות של האתר מארח כותבים אנונימים לקהל הרחב שמייצגים לרוב דעה ימנית
יציבה ומעט סהרורית. כל כותב מעטר בפניו את הפינה הימנית העליונה של טורו.
עורך העיתון היומי אמנון דנקנר מתארח מפעם לפעם ומסביר את עמדותיו הלא מתפשרות.
האתר מתמחה גם בתכנים על יהדות ומחשבים. באזור החדשות מיה בנגל, אשת יוזמת
ז'נבה, משמשת פרשנית פוליטית. עטויה במשקפי קרן ובמבט נוגה היא מפיצה כתיבה
די בנאלית ושמרנית מאוד, ברוח הקו של עיתון האם. עם זאת, ב"nrg ברנז'ה" אפשר
למצוא את כל המלחמות עם "ידיעות" וגם עם ערוץ 10 - הרבה דברים על צ'יפים ברוח
"מי עובר לאן". אפיק "סקסי" מוקדש לארוטיקה וללימוד העינוג המיני. לפעמים יש
בו דברים נחמדים, לפעמים גלריות תמונות לא מעניינות. "סטייליסימו" עוסק באופנה
ובאוכל עם הגב של מוסף "סגנון" השבועי של המהדורה המודפסת. עוד דבר כיפי ב-nrg
הוא ערוץ "shox" - מעין גרסה ל-MySpace שבה אפשר לפתוח דף ולהזמין את כולם
להיכנס. בצד הסקסי אפשר לשים את אפיק הרכילות. היום אמנם אין בו ממש עניין
מבחינה עריכתית כפי שהיה בעבר, אבל האתר עדיין מחויב לדווח על כל אירוע/חצי
אירוע/גחמה ולכן הוא עמוס בחומרים שמתחדשים כל יום ובגלריות תמונות נדיבות
בפלאש.
מאז תחילת המלחמה האתר ממשיך בקו הפוליטי הלא מתפשר שלו. עם כותרת באדום "מלחמה
בצפון", האתר הוסיף אפיק מיוחד בשם הזה (שבניגוד לאפיק של ynet, המיוחד לענייני
העורף, מתמקד בעיקר בלחימה). בן דרור ימיני, עורך הדעות של העיתון המודפס,
העלה ב-6.8 טור מיוחד שכותרתו "פשעי מלחמה", ובו הוא מלמד לקח את כל אלה שטוענים
שישראל מבצעת פשעי מלחמה ומפציצה אזרחים: "המוסלמים, בעיקר בעיני שמאלנים,
הם הילדים המפגרים של העולם. אז מה בדיוק הסיפור שלנו עם הפצצות שפוגעות באזרחים?"
הוא שואל. ימיני לא עצר בפרסום הטור הזה ודאג לתרגמו גם לאנגלית ולפרסמו באתר
עוד באותו יום בעזרת אורן דואק, כדי שכולם יידעו שאנחנו לא פושעי מלחמה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
