מנכ"ל הבנק למסחר לשעבר: פעלתי כראוי; בנק ישראל אחראי לאי חשיפת המעילה

בכתב ההגנה לתביעה בסך כ-270 מיליון שקל שהגיש כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר) בתפקידו כמפרק הבנק נגדו ונגד 34 גורמים אחרים בשל אחריות נטענת לקריסת הבנק, טוען אונגר כי יש למחוק את התביעה נגדו, כיוון שהיא משוללת הגינות ונגועה בטענות עובדתיות סותרות ומרביתן נטענו בניגוד להוראות הדין.

אונגר טוען, באמצעות עו"ד משה קפלנסקי, כי בשל שיקולים זרים לא נכללו בכתב התביעה גורמים אחרים, ובראשונה בנק ישראל. לדבריו, יש לשאול איך לאורך השנים, מאז הוא הפסיק את עבודתו בבנק, לא נקטו גורמי הפיקוח והאכיפה של בנק ישראל בצעדים שהיה בהם כדי למנוע את המעילה.

אונגר כיהן כמנכ"ל הבנק בשנים 1994-1997 ולאחר הפסקת כהונתו המשיך כחופף למחליפו, משה לייבוביץ, עד למחצית 1998. המעשים והמחדלים המיוחסים לאונגר אירעו בשמונה ימי עסקים בתקופה שנותרה לסיום תקופת החפיפה.

בשמונה ימי אלו הוציאה אתי אלון המחאה אחת בסך 100 אלף שקלים וסכום של 59 אלף במזומן. אונגר טוען כי פעולות אלה אינן במהלך רגיל של ניהול בנק בטיפולו של המנכ"ל. כמו כן , הוא טוען כי הסמכות לדון בתביעה על סך 159 אלף שקל נתונה לבית משפט השלום, ולא לבית המשפט המחוזי - ולכן גם מטעם זה יש לסלק את התביעה נגדו.

אונגר טוען כי הפרצות והכשלים בבנק לא היו ולא היו יכולים להיות בידיעתו. לדבריו, הצ'קים שהוצאו על ידי אלון ויתרות החובה בזמן כהונתו אושרו על ידי נושאי משרה מוסמכים וכלל לא הגיעו לידיעתו. אונגר מציין כי במקרה בו חרגה אלון מחשבונה ועובדה זו הובאה לידיעתו, הוא פעל מיידית וכפי שנכתב אף בכתב התביעה: "מנכ"ל הבנק אלי אונגר אף איים לפטר את אלון על רקע הפעילות החריגה". (ת.א. 1803/05).