בורקאי, פיליפינים: פיתוח תיירותי הולך ודוחק את הילידים החוצה

היא בורקאי שבמרכז הפיליפינים התברך בחופים חוליים מדהימים עם עצי דקל וקוקוס, ונחשב לאחד החופים היפים בעולם. הדולרים זורמים, וקל לשכוח מבני קהילת אאטה (Aeta), אשר האי היה בעבר בשליטתם הבלעדית לפני שנלקח מהם. בני אאטה נחשבים לתושבים הראשונים של הארכיפלג, אשר הגיעו אליו מהאי בורנאו לפני עשרות אלפי שנים.

בבורקאי נותרו רק 180 איש מקהילת אאטה, וגם הם חוששים שיאלצו לעזוב. בדיוק ממול לביתם הצנוע, מקימה חברה דרום קוריאנית מרכז לספורט ימי, וקיר בגובה מטר וחצי עומד להסתיר מהילידים את פיסת הנוף האחרונה לקו המים. "הם גורמים לנו לעזוב", אמר צעיר מקהילת אאטה, "אנחנו יודעים שכאשר הם יצטרכו את השטח שלנו, הם ימצאו דרך לסלק אותנו".

מעטים מהם מאמינים שצו בית משפט שניתן לטובתם אכן יגן עליהם מפני יזמים שרוצים נתח בכסף הגדול. קשישה מהקהילה אמרה, "הם בונים מולנו חומה ובניין. הם אמרו לנו שאנחנו נצטרך לעזוב. אינני יודעת לאן נלך".

בני אאטה, שמספרם הכולל בפיליפינים נאמד ב-140 אלף, כהים יותר ונמוכים יותר ממרבית הפיליפינוס. היסטוריונים מאמינים שלפני 20-30 אלף שנה היה קיים "גשר" יבשתי בין צפון האי בורנאו (כיום מלזיה) לבין האי פלוון שבמערב הפיליפינים, ודרכו הגיעו אאטה לארכיפלג. מרבית בני אאטה כבר היגרו עם השנים אל הערים הגדולות, אך ניתן עדיין למצוא כמה קהילות אותנטיות באזורים הכפריים, בעיקר באי לוזון - וכאמור גם בבורקאי.

בעשרים השנה האחרונות התפתח האי בורקאי בקצב מהיר, והפך ליעד תיירות עולמי מרכזי. במקור היה האי גן העדן של התרמילאים, אך כמו מקומות דומים בדרום תאילנד - גם לבורקאי נכנסו רשתות מלון בינלאומיות, ועימן תיירים מערביים עשירים. בתי מסחר, שעשועים ופעילות ספורט צצו כפטריות אחרי הגשם, והם מעסיקים בין היתר את בני אאטה, כנגרים, גננים ושרתים. בשנת 2005 הגיעו ההכנסות מתיירות באי לשיא כל הזמנים - 184 מיליון דולר, עלייה של 17% לעומת שנת 2004. מספר התיירים נשק ל-500,000, גידול של 16% בהתאמה.

בני אאטה מודים בפה מלא כי הם אינם הבעלים של הקרקע בבורקאי, אלא נהנים רק מרשות לשבת באדמות אלה. יחד עם התפשטות הפיתוח באי, הם חוששים לאבד את זכותם בקרקע לחלוטין. הבעלים החוקיים של הקרקע, ביניהם משפחתו של חבר הקונגרס ווילפרדו מירפלורס, אומרים כי הם בסך הכל לוקחים בחזרה קרקעות עליהן הם הרשו בעבר לאאטה להתגורר.

לדברי מירפלורס, התגבש הסכם בין בעלי הקרקע, הממשלה וקבוצה קתולית הדואגת לאינטרסים של בני אאטה. לפי ההסכם, בני אאטה יישובו מחדש על קרקע שנרכשה ע"י ארגוני צדקה. "הם יועברו כשהשטח יהיה מוכן. הממשלה כבר מתכננת עבורם דירות", אמר מירפלורס.

ראש הרשות המקומית בבורקאי אמר כי תשתיות חדשות לבני אאטה שייושבו מחדש, לרבות בית ספר ומרכז בריאות, ייבנו באתר החדש. לדבריו, כדי להבטיח שאאטה לא יפונו שוב בעתיד, יימסרו להם תעודות בעלות על הקרקע החדשה. זאת, למרות שחלקם אינם ילידי האי, אלא היגרו אליו מאיים אחרים בחיפוש אחר עבודה. עם זאת, הוא מתלונן על הנזירות הקתוליות הפעילות בין בני אאטה, המנסות לשכנע אותם לא להתפנות מהקרקע שהם תופסים. לדבריו, פעילות זו מונעת תחילת בניית התשתיות באתר החדש.

על כך מגיבה אחת מהנזירות: "בני אאטה התגוררו על חוף הים, אך מאז שהחלה להתפתח התיירות בבורקאי הם נדחקו החוצה. אומנם לא מופעלת כלפיהם אלימות, אך בהחלט מופעל עליהם לחץ כבד לעזוב, והמורל שלהם ירוד".

הכפר של בני אאטה נראה כמו ההיפך הגמור מכפרי הנופש הנוצצים שקמו. בכפר בקתות רעועות הפזורות בשדות בוציים, ובים הבתים מתרוצצים חזירים, תרנגולות וילדים חצי עירומים. התוצאה היא מחלות רבות ותת-תזונה בקרב רבים מהילדים - חלקם מסתפקים בארוחה אחת ליום. חינוך כמעט שאינו קיים, פרט לפעילות ההתנדבותית של הנזירות, ורבים מבני אאטה הם אנאלפביתים.

גם התוכנית ליישוב מחדש אינה מעודדת מדי את בני אאטה. הם חוששים מהמרחק הרב שייפתח בינם לבין מקומות העבודה שלהם, ומביעים ספק באיכות התשתית שתוקם באתר החדש ובקביעות שתינתן להם בו. עם זאת, לדברי הנזירה, אאטה לא ייכנסו למאבקים נגד פינויים. "הם אנשי שלום, ופוחדים להילחם במישהו. זאת הבעיה שלהם: אם הם לא אוהבים משהו, הם פשוט מסתלקים", אמרה.