הצתה מאוחרת

בימים האחרונים דובר הרבה על המהפך בבחירות האמצע לשני בתי הנבחרים בארה"ב. רוב ההסברים למהפך קושרו למלחמה בעירק ולהתפטרותו (פיטוריו) של דונלד ראמספלד, האיש שמכונה מהנדס המלחמה ויוזם מדיניות האימפריאליזם האמריקנית. בלהט חשיבות הרגע, גודל האירוע והצפוי בעתיד לא דיברו על הנושא שני שמעסיק את האמריקניים: הכלכלה.

צריך רק לחזור לתחילת מערכת הבחירות בארה"ב, לפני חצי שנה, ולראות מה היה הצעד הראשון של הרפובליקנים, כשהיה ברור להם כבר מנקודת הזינוק שהם בבעיה. הראשון ששילם את המחיר היה שר האוצר, ג'ון סנו. "התפטרותו" עברה על מי מנוחות ואף אחד לא ממש נפל מהפתעה. גם מחליפו, הנרי מ. פולסן, בעל הערכה ושיעור קומה ממרומי גולדמן זאקס, נחשב ללא ספק כראוי לתפקיד.

אולם מינוי פולסן,שממנו הייתה צריכה להתחיל הגאולה, או לפחות ההתאוששות מנקודת השפל ההיא, לא ממש סיפק את הסחורה. למען האמת, פולסן לא ניסה. הוא הרגיז רבים במפלגה כשסירב לעשות "פוליטיקה" ולא השתתף באופן פעיל בקמפיינים שליוו את מסע הבחירות. הוא אפילו סירב בשבוע שעבר, ביום שישי האחרון שלפני הבחירות, להשתתף ב"קרנבל ירידת שיעור האבטלה" בה נאחזו הרפובליקנים כמפלט אחרון בהסבת תשומת הלב מהמלחמה הכושלת בעירק וממצב ההאטה המעיב באחרונה על הכלכלה האמריקנית.

במקביל, פועלו של פולסן כקובע ומבצע של המדיניות הכלכלית לא היה משמעותי. אפשר לסכם זאת אולי במעורבות רבה, בדיונים על הסכמי סחר עולמיים, בעיקר מול האיום הכבד ביותר על הכלכלה האמריקנית המגיע מסין.

אפשר לתרץ זאת בבחירות עצמן, שבהן לא "עושים מהפכות", וגם בעובדה שפולסן נמצא בתפקיד רק ארבעה חודשים. השאלה היא מה הוא יוכל לעשות בשנתיים שנשארו לו במציאות החדשה, בה הבעיות הן אותן הבעיות אולם היכולת לפעול בבתי הנבחרים כבר לא נמצאת בידיים של הרפובליקנים.

האם עכשיו, אחרי ששמר על ידיו מהלכלוך הפוליטי, יאלץ פולסון לגלות את הצד הנושא-נותן שלו, זה המתפשר? לא תהיה לו ברירה. הוא יהיה חייב ללמוד לעבוד עם הדמוקרטיים על מנת להתחיל לטפל בבעיות הבוערות, וכאלו לא חסר.

סין היא בפירוש מרכז תשומת הלב ברמת קשרי החוץ ושמירה על מעמדו של המשק האמריקני בזירה הגלובלית. אולם גם בפנים, במדיניות הפנימית, לא חסרה עבודה. מציאות ההאטה הכלכלית, מצוקת חלק מהחברות המקומיות והמובילות, מחירי האנרגיה, הוצאות המלחמה והגירעונות - כל אלה עדיין בוערים על שולחנו של פולסן. וזה עוד לפני שמציינים שדור הבייבי-בום יהיה בסיום הקדנציה שלו מבוגר בשנתיים, קרוב עוד יותר לתחילת הבור האקטוארי הגדול שנראה אי פעם במציאות הכלכלית של ימינו.

אם יהיה מעט היגיון (ולא רק גאווה ויהירות) בהתנהלותם של המנצחים הדמוקרטים, המתחילים בימים אלה את דרכם לבית הלבן, הם יבינו כי יש בידם להכין את הקרקע כיום לשינוי כלכלי בארה"ב. להחלטות שצריך לקבל היום תהיה השפעה עמוקה בעוד שנתיים, אם וכאשר, הדמוקרטיים באמת ישלימו את המהפך.

זרע שיתוף הפעולה בין פולסן לדמוקרטיים אולי כבר נבט, כאשר בחודשי הקיץ התבטא פולסן נגד מדיניות השכר בארה"ב ואי השוויון בחלוקת ההכנסות באוכלוסייה האמריקנית. פולסן, למעשה, תמך בהעלאת שכר המינימום. הדמוקרטיים מקווים לעשות שימוש בדבריו אלה ואולי כך יוכלו למצוא שני הצדדים בסיסי פעילות משותפים. בהקשר זה, נציין כי המושב הקרוב בבתי הנבחרים, שמתחיל בשבוע הבא, יהיה עדיין בשליטה רפובליקנית, מה שעשוי מצד אחד לגרום לשיתוק בקביעת ויישום מדיניות חדשה, או להביא למספר מחטפים פופוליסטים, מצד שני.

מתקבל הרושם שפולסן יקבל עזרה גם מהנשיא בוש, בעיקר בנושאי הביטוח הסוציאלי והצעדים הדרושים להתאמות המיידיות לקראת פרישתו של דור הבייבי-בום. עזרה נוספת מהנשיא צפוייה להגיע גם בנושא תקציבי הבריאות הציבורית, בשינוי מדיניות המס ובהוצאות הממשל. אולם, שאלת יכולתו של בוש לסייע נמצאת היום תחת סימן שאלה גדול, בשל היותו למעשה סוג של נשיא מודח.

בנושאי הקשרים הכלכליים-מסחריים של ארה"ב מול העולם, פולסן, איש השקעות המוכר בכל בעולם, יצטרך פחות עזרה מהנשיא או מיחסים הפוליטיים עם הדמוקרטיים. הוא יוכל להשתמש בשמו ומעמדו. בשנים שלו בגולדמן זאקס הוא ניווט השקעות ענק גם לסין וגרמניה.

פולסן יעמוד בחודש הבא בראש משלחת אמריקנית שתבקר בסין, ותדון במסחר, אנרגיה ותחבורה. בימים בהם סין צופה כי העודף במסחרי שלה ימשיך לצמוח למדדי ענק ובמקביל היא לא מתכננת צעדי ניוד מרחיקי לכת במטבע המקומי שלה, היואן, יאלץ פולסן להמשיך להתדיין עם סין על שילובה בכלכלה העולמית בצורה שלא תבלע את הכלכלות הישנות.

בנוסף, בימים אלו משלימות רוסיה וארה"ב את כניסתה של רוסיה ל-WTO (ארגון הסחר העולמי), כאשר האינטרס האמריקני בעניין נוגע גם ליצירת ציר מול האזור האסייתי-פאסיפי, בו הולכת וגדלה היום המפלצת הכלכלית הסינית שמשנה את חוקי המסחר בכלכלה העולמית ועדיין לא אמרה את המילה האחרונה.

על מנת להצליח ולהותיר את חותמו בשנתיים שנותרו לו עד סיום תפקידו, ייאלץ פולסן לגייס את כל כישוריו הפיננסיים ולפתח את היכולות הפוליטיות שלו. עם התבוסה בבחירות והמשך התעצמותה של סין, ההצלחה כבר לא תלויה רק בו.