איש העסקים, שלמה בן-צבי, טוען כי שותפו להשקעה בעיתון החינם "ישראלי", המיליארדר היהודי-אמריקני, שלדון אדלסון, ניסה לסחוט אותו ומשסירב להיכנע לניסיון הסחיטה, הגיש נגדו תביעה הכוללת טענות מכפישות ושקריות. לדבריו, אדלסון דרש ממנו לוותר לאלתר על מספר זכויות מהותיות ב"ישראלי" ללא כל תמורה, ולא הוא יהיה צפוי לספוג פגיעה חמורה בשמו הטוב.
בן-צבי טוען כי לא רק שלא נטל כספים שלא כדין, כפי שטוען אדלסון, אלא שהשקיע סכומי עתק של מיליוני שקלים. לדבריו, אדלסון מבקש לדחוק את רגליו ולקנות לעצמו שליטה בלעדית על "ישראלי". זאת, כיוון שאדלסון מנהל מגעים לרכישת עיתון יומי אחר בישראל ("מעריב" - י.ד), וברור לו כי למיזוג של פעילות עיתון כזה עם פעילות "ישראלי" - יתרונות רבים. "משום כך ולהשגת מטרותיו, הוא אינו מהסס לפעיל אמצעים פסולים הגובלים בבריונות של ממש", טוען בן-צבי, ומציין כי הוא יזם את העסקה לרכישת מעריב.
בן-צבי הגיש תצהיר לבית המשפט המחוזי בת"א בתמיכה לבקשתו לבטל את העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיו במעמד צד אחד, לבקשת אדלסון. אדלסון הגיש בשבוע שעבר תביעה נגד בן-צבי ונגד אריאל גרינברג, המקורב לבן-צבי ומועסק בקבוצת החברות שלו, בטענה כי השניים הפרו באופן בוטה את ההסכמים עמו ואף שלחו יד בכספים. לטענת אדלסון, בן-צבי עשה שימוש בלתי ראוי בכספי המימון של העיתון, תוך הצגת מצגי שווא, הטעייה, הונאה וביצוע פעולות אסורות אחרות.
בתביעה דורשת חברת ניוזקו האמריקנית שבבעלות אדלסון למנות את עו"ד מוריאל מטלון לכונס לעיתון, וכן דורשת מבן-צבי להשיב 10 מיליון שקל לקופת העיתון. לבקשת אדלסון, הורה בית המשפט המחוזי להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי בן-צבי עד לגובה סכום התביעה.
סרט מאפיה
בתצהיר שהגיש לבית המשפט, טוען בן-צבי כי להגשת התביעה ובקשת העיקול על-ידי אדלסון קדם ניסיון סחיטה, "שנראה כאילו נלקח מתסריט לסרט אודות המאפיה". לדברי בן-צבי, בבוקר בו הוגשה התביעה, הוא זומן למשרדי ב"כ של אדלסון לפגישה בהולה, שנועדה כביכול לצורכי מו"מ. לקראת הפגישה, לדבריו, העביר לב"כ של אדלסון מסמך ובו רשימה מסודרת של נושאים לדיון.
בן-צבי טוען כי בפתח הפגישה קרע אחד מעוה"ד, פול רוברטס, את המסמך, תוך שהוא מסביר כי הוא מבצע הוראה של אדלסון . לאחר מכן, טוען בן-צבי, הונחה בפניו טיוטת הסכם, במסגרתה הוא נדרש לוותר לאלתר על מספר זכויות מהותיות ללא תמורה. לדבריו, הובהר לו כי עליו לחתום על הטיוטה ללא מו"מ, אחרת הוא יהיה צפוי לספוג פגיעה חמורה בשמו הטוב. משסירב להיכנע לניסיון הסחיטה, נטען, הוגשה נגדו התביעה ממניעים פסולים.
נתוני כזב
בן-צבי מציין בתצהיר, כי אדלסון הסתיר מבית המשפט את העובדה שבספטמבר 2006 מונה לעיתון מנכ"ל מטעמו, ואת העובדה כי בראשית ספטמבר 2006 לפי דרישתו ובכפוף להתחייבויותיו של אדלסון להשקיע בעיתון סכומים נכבדים, הסכים בן-צבי לביטול זכויות החתימה שלו בחברה. דהיינו, טעון בן-צבי, כי כחודשיים וחצי לפני הגשת התביעה הועברה השליטה המלאה לידיו של אדלסון, ובתקופה זו הוא לא ביצע פעולה כלשהי בנוגע לעיתון.
עוד טוען בן-צבי, כי הנתונים הכספים עליהם מבוססת התביעה הם נתוני כזב, וכך למשל נתח נכבד (למעלה מ-40% ) מהתקבולים, שלטענת אדלסון שולמו לבן-צבי, לא נגבו כלל, ולפחות חלק מהסכומים התקבלו בחברה.
בן-צבי טוען, כי אדלסון הוא זה שהפר את ההסכמות ביניהם וכחלק ממערכת הלחצים נמנעת ממנו גישה לתוכן העיתונאי, לו הוא זקוק לצורך אתר אינטרנט אותו הוא מתכוון להשיק בקרוב. לדבריו, אדלסון גם מונע פירעון חוב בגין תוכנת מחשב מתקדמת להפעלת חדר חדשות לעיתון יומי וכן ארכיב דיגיטלי שנרכש בעלות של כ-310 אלף דולר.
לדברי בן צבי, אדלסון גם הסתיר מבית המשפט בחוסר תום לב חמור כי בהסכם ביניהם קיימת תניית בוררות, לפיה סוכם כי כל סכסוך יתברר בפני בורר שימונה על ידי פירמת רו"ח סומך-חייקין. בתצהירו מציין בן-צבי כי הוא נכון גם היום להעביר לאדלסון לאלתר 50% ממניות החברה. (ת.א. 2426/06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.