"די לאיידס האדריכלי"

דותן עומד לקבל בשבוע הבא אות הוקרה על "פעילותו לחידוש השפה האדריכלית באמצעות פיתוח וקידום טכנולוגיות בנייה חדשניות". הפרס יינתן לדותן במסגרת ועידת העסקים השנתית של ענף הבנייה והנדל"ן, שתתקיים בסוף נובמבר בים המלח, ביוזמת מרכז הבנייה הישראלי. דותן מועמד גם לפרס ישראל בתחום האדריכלות לשנת 2007, ועל כך בהמשך.

דותן, ירושלמי יליד 1954, הוא עוף מוזר בביצת האדריכלות המקומית. גם בשל הבניינים החריגים שהוא מתכנן, וגם בשל דמותו המעט זרוקה ושיערו השחור והארוך. הוא מעיד על עצמו: "לא זוכרים את השם, אלא את 'האדריכל עם השיער'".

חלק מייחודו בנוף המקומי נובע גם מהביוגרפיה המסקרנת שלו. אחרי השרות הצבאי נסע דותן לניו-יורק כרקדן ג'ז מודרני, ובשל פציעה חדל לרקוד והגיע לקליפורניה, שם למד אדריכלות לתואר ראשון ושני. במהלך לימודיו התפרנס מעבודה כפועל בניין. כשהפך לאדריכל, נסע לעבוד ביפן אצל האדריכל המהולל Kisho Kurokawa, ושב למנהטן לעבודה במשרד עצמאי.

השינוי הגיע ב-1988, בעקבות זכייה בתחרות אנונימית בישראל, יחד עם האדריכל שמעון פילצר. השניים זכו בתכנון בניין סגו בטכניון בחיפה, והם רק בני 32. דותן, שהגיע לחודש, נשאר בארץ, ובשנת 1990 יסד את משרדו התל אביבי, המונה היום עשרה עובדים. דותן, נשוי ואב לשתי בנות, משמש גם כמרצה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב ומתכנן בנייני מגורים, קמפוסים והיכלי תרבות.

אדריכלות: מדהימה אבל זולה

שכונת נווה יוסף ברובע י' באשדוד, ובה 12 בניינים מסביב לכיכר עגולה, המונים 332 יחידות דיור, נבנתה בשנת 1994 בבנייה "יבשה". בנייה מתועשת על בסיס קונסטרוקציית שלדי פלדה, בשיטה שדותן היה שותף לפיתוחה. "זה היה פרויקט מהפכני. בניית השלד של כל בניין ארכה רק שלושה שבועות, ותוך שמונה חודשים הסתיימה העבודה. עד היום אין בלאי בבניינים המצופים באבן, ואין צורך לתחזקם. בפנים הדירות קירות גבס שניתנים להזזה, ואין בפרויקט דירות למכירה".

משנתו הסדורה של דותן נקראת בפיו Know Tech, תכנון היי-טקי בטכנולוגיה מתוחכמת, תוך שימוש בתוכנות מחשב, ובלייזר ובCNC- (טכנולוגיה של חיתוך בלייזר), אבל הבנייה פשוטה, מהירה ובעלויות נמוכות. כך, למשל, הוא מיישם בבנייה עכשווית ידע מתחום בניית מנהרות ודיפון מדרונות הרים. דותן מחפה בניינים עם רשתות שעליהן בטון מותז, לטובת השגת צורות חדשניות בזמן הקמה מינימלי, בעלויות בסיסיות ואפילו בעזרת כוח עבודה בלתי מיומן (Low Tech).

דותן: "אני נוסע לסין, למוסקבה, לריו, ורואה בניינים בני 30 קומות כקופסאות גדולות עם אנשים, כלובי מגורים אנונימיים ברובם. אוכלוסיית העולם גדלה וצריך לאכסן את האנשים, אבל לצפיפות הזו משמעות מבחינה פסיכולוגית, שמובילה לאגרסיות. יש איידס אדריכלי, אפידמיה, וצריך סדר אורבני חדש ואנושי, כדי למנוע חברה תוקפנית. לכן, אני נוסע לטבע, שבו יש צורות, חומרים, גוונים ואיזון, שחסרים באדריכלות. אני לא מדבר על אדריכלות לעשירים, אלא למאסות.

"חסר מרחב שמדבר על 'ואהבת לרעך כמוך', שכן החלל בין הבניינים הוא הקובע. אדריכלות מקומית שואבת השראתה מהמקום. זו לא גחמה של אדריכל, אלא ניסיון לקשור את מה שאנחנו עושים לתרבות, לאקלים ואחד לשני. אני חייב לעשות אדריכלות מדהימה, אבל אני חייב גם לעשות אותה זולה, אחרת לא יבנו אותה. זה בוער בעצמות שלי".

היכלי תרבות: הרמוניים

עלותו של אולם קונצרטים בחו"ל היא כ-4,500 דולר למ"ר. רחוק מ-1,500 דולר למ"ר שבהם הצליח דותן לעמוד בתכנון היכל התרבות החדש באשדוד. תקציב של 70 מיליון שקל, שעמדו לרשות התכנון והבנייה גם יחד, היו רחוקים מלהספיק לתכנון גרנדיוזי למדי של אדריכל יפני, ועל כן נקרא דותן לבוא ולמתן את ההוצאות.

צעדה שערך על שפת הים וגילויה של צדפה, הובילו אותו לבחירת צורניות טבעית ומוזיקלית למדי למבנה, שהצליח להגיע לעלות נמוכה לצד חזות מהפנטת. המבנה הוא דוגמה למה שדותן מכנה "אורבניזם נופי", מבנים שנראים כטופוגרפיה ושיוצרים שפה מקומית חדשה. היכל התרבות ברחובות, שנמצא בבנייה, הוא דוגמה מובהקת עוד יותר. הבניין ייראה כסלעים שמתוכם יוצאים עלים, וימוקם בלב פארק ירוק.

דותן: "אני רוצה לבנות סביבות חיים רגועות. השימוש בצורות גיאומטריות קשיחות אינו מחויב המציאות עוד, כי המצאת המחשב והיכולת הטכנולוגית הגלומה בו ובתהליכי הייצור משנות את החשיבה ואת אפשרויות הביצוע. חייב להיווצר סדר אורבני חדש ורגיש, שבניגוד לחשיבה האורתוגונלית (רחובות וערים בזוויות של 90 מעלות), ישאב השראתו מהטבע".

קמפוסים: פארקים עירוניים

באין תקציבים לפיתוח עירוני, הוקמה מכללה אקדמית להנדסה על-שם סמי ואנג'לה שמעון בלב שכונת מגורים בבאר שבע, ותוכננה על-ידי דותן כפארק עירוני. בניינים כסדרת גשרים מורמים מהקרקע מותירים את השטח שמתחתם פעיל, מוצל ונהנה מרוח נושבת. "זו לא סתם קופסה, אלא אדריכלות רכה. הצורה מתייחסת לחלל, לתנועה ולמבטים, מביעה הנדסה ותואמת את מהות המכללה. סקאי-לייט בתקרה מכניס אור טבעי, שחודר דרך זכוכיות ברצפה המאפשרות להסתכל מלמעלה למטה ולהיפך. בקומת חנייה תת קרקעית משולבות זכוכיות, כך שהשמיים והאור הטבעי חודרים עד לחניון. בנוסף, הבניין נראה כחללית ויוצר אייקון, נקודת ציון שמספקת גם גאווה לעיר".

התכנון הפנימי כולל שלוש כיתות בצורת חצי עיגול עם מחיצות מתועשות מבודדות אקוסטית ותרמית, שניתן להזיזן ולפתוח אותן ובכך מאפשרות קבלת תיאטרון סגור ל-300 צופים. כל זאת בעלות נמוכה במיוחד: כ-1,200 דולר למ"ר.

קמפוס אקדמי בתכנונו באשדוד, שבנייתו נמצאת בתחילת דרכה, יפגין אדריכלות רגועה המדמה טבע ויציאה לחופש. מלמעלה, ייראה הקמפוס כסלעים על כר דשא. כל "סלע" הוא פקולטה בגודל 8,000 מ"ר, והתוצאה הכללית היא ריאה ירוקה בלב העיר. דותן הנלהב, שהגיע לפגישתנו מסיור בשטח הקמפוס, שולף מצלמה דיגיטלית ומראה צילומים עדכניים. הוא מרים אבנים מהקרקע בבית הקפה שבו אנחנו יושבים, וממשש אותן בחום. "הסלע הזה צריך לתפקד כארכיטקטורה עם חדרים, מעבדות ובתי-שימוש, אבל צריך להיות עם נשמה. בניינים לא צריכים להיות פסלים היוצרים רעש ויזואלי, אלא לשלב את הטבע".

דוגמה להשתלבות במרקם קיים מהווה בניין אלון לטכנולוגיה עילית, שנחנך בחודש מאי האחרון ושממוקם באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. אחד החידושים שבו הוא קיר מסך, המשמש כבקרת אקלים לאנרגיה פסיבית, ועשוי מזכוכית כפולה המאפשרת לבניין "לנשום". בזכות "אפקט ונטורי", האוויר בין שתי הזכוכיות מתחמם ועולה, ונוצרת זרימת אוויר טבעית: ביום הקיר מקרר, ובלילה הופך לשקוף ולדקורטיבי בזכות חגיגת אורות. ביטול תחושת המחנק והסגירות, שהיא כמעט סטנדרטית בבניין בן 7,000 מ"ר, הופך את המבנה לאנושי יותר ולמושתת על אור יום טבעי.

כאשר אני שואלת את דותן לאן פניו, הוא מדבר בכובד ראש על מסר עולמי. "חייבים לעצור את האיידס האדריכלי של בניית מאסות בנייני מגורים בעשרות קומות וברצף של עשרות בניינים, לפני שתהיה שואה פסיכולוגית. צריך להשתלב בכדור הארץ, לעצור את טירוף הפיתוח המתועש וליצור פרויקטים אנושיים ורגשיים. המאסטרפיס זה ההתייחסות של הבניינים אחד לשני, ולא הבניין הפרטני". "