פיתוח התשתית בארץ לוקה לא רק בתחומים הנוגעים למדינה בכללותה: עורקי תחבורה, הנחלים המזוהמים, אתרי העתיקות המוזנחים וכו'. התשתיות לקויות גם בתוך יישובים רבים, הסובלים מאבני מדרכה שבורות, מהמורות בכבישים, ילדים המשחקים ברחוב בהיעדר גני שעשועים, חזיתות בתים נפולות ועוד.
ליקויי התשתית בתוך היישובים נובעים במידה מסוימת מעצמאות הרשויות המקומיות. דמוקרטיה מוניציפאלית היא דבר טוב, אם אין הוא כרוך ביחסי הון-שלטון מקומיים. אבל ישנה בעיה מכרעת: קשה לנהל דמוקרטיה לטובת התושבים, כשרמת ההכנסה ביישוב מחייבת תלות בשלטון המרכזי - שאינו רוצה להכיר במחירה התקציבי של התלות הזאת.
המוסד לביטוח לאומי פרסם זה עתה את ממוצעי ההכנסות ביישובי ישראל בשנים 2003 ו-2004, פרי עבודתו של ז'ק בנדלק. משפחה שיש בה יותר מעובד אחד השתכרה על פני 2004 כולה קרוב ל-11,500 שקל בממוצע בחודש (השכר הממוצע לעובד היה אז, על פני השנה כולה, כ-6,000 שקל בחודש). הערים הגדולות שעלו על הממוצע הזה היו תל-אביב, חיפה וראשון לציון. בירושלים השתכרה משפחה ממוצעת רק כ-8,000 שקל בחודש - ופרצופה של הבירה מעיד על כך.
המחפש תשתית משופרת מעדיף את הפרבר, אפילו אם עיקר עניינו הוא בתל-אביב. ההכנסה בסביון היתה כפולה: כ-30,000 שקל. גם רמת אפעל התקרבה לסביון בהכנסת המשפחה, ולא לתל-אביב. כך גם בקרב נוטשי ירושלים שעברו להר אדר, בהכנסה משפחתית של 25,000 שקל המבטיחים אתר נאה ומטופח. אפילו ביישוב גדול ומגוון יחסית כמבשרת ציון היתה הכנסת המשפחה הממוצעת כ-19,000 שקל בשנת הסקר.
תופעה זו, המשאירה לאנחות את העיר לטובת פרבריה, אינה מיוחדת לערים הגדולות ביותר. הכנסת המשפחה בעיר באר-שבע קרובה לממוצע הארצי, אבל ההכנסה בעומר, במיתר ובלהבים, יישובי הלוויין האמידים של בירת הנגב, כפולה ויותר מאשר בעיר עצמה. פערי ההכנסות - והטיפוח - אינם מיוחדים לדוגמאות הנ"ל.
חוסר האפשרות לקיים שלטון מקומי עצמאי ברמה המבטיחה תשתית סבירה ושירותים נאים מתברר כאשר סופרים כמה יישובים נמצאים מעל ממוצע ההכנסה, וכמה מתחתיו. אם נתעלם מההתיישבות הקרויה כפרית, בה דומה ההכנסה המשפחתית לממוצע הארצי, נמצא 124 יישובים שבהם נמוכה ההכנסה המשפחתית מהממוצע, כאשר בולטים בקבוצה זו היישובים החרדיים והערביים. רק ב-84 יישובים ברשימת הביטוח הלאומי גבוהה ההכנסה מהממוצע.
איך אפשר לקיים עצמאות במודיעין עילית, בה משתכרת משפחה - אם להאמין לנתוני הביטוח הלאומי - 2,976 שקל בחודש? ואפילו בבני ברק, שבה ההכנסה הממוצעת היתה כפולה מהמספר הזה? שלא לדבר על רוב היישובים הערביים, המצטופפים, לפי הנתונים הרשמיים, בין 5,000 ל-6,000 שקל בחודש!
אפשר להתווכח על סיבות העוני, אבל בהקשר הנידון כאן ברור דבר אחד: עצמאות מוניציפאלית מבטיחה ברוב יישובי ישראל תשתית לקויה ושירותים דלים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
