נאשמי "תאונת הפנויים-פנויות", בעלי חברת ז'ק יולזרי, זוכו מאחריות; הורשעו בזיוף ומירמה בלבד

בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה היום (ד') את כל נאשמי תאונת "אוטובוס הפנויים-פנויות" של חברת ז'ק יולזרי, בשנת 99', בה ניספו 17 בני אדם ונפצעו 37, מעבירות הריגה וגרימת חבלה חמורה וניקה אותם מכל אחריות לתאונה.

מדובר באחת מתאונות האוטובוס הקשות שאירעו בארץ, כאשר 54 נוסעים יצאו לטיול שבת בגליל ובגולן, שהסתיים בהתהפכות האוטובוס לתהום ליד צומת גולני. במהלך המשפט, התברר, כי מע"צ ובכירים בה העלימו ראיות ושיבשו הליכים, מה שגרם להפסקת המשפט וחידוש חקירת המשטרה.

הנאשמים היו חברת "המוביל ז'ק יולזרי" עצמה; הבעלים, יהודה יולזרי; אחיו וקצין הבטיחות של החברה, שלמה יולזרי; הנהג אפי תקומי, ומנהל "מוסך הבית" של החברה, עבד פאנוס. בהמשך, הוספו לאישום שני עובדי מע"צ שבינתיים נפטרו.

עם זאת, כל הנאשמים - למעט הנהג - הורשעו בעבירות אחרות של זיוף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ועבירות אחרות על תקנות התעבורה, שאינן קשורות לעצם התרחשות התאונה. הנהג הורשע בעבירות של סטייה מנתיב תחבורה ונהיגה לא זהירה.

הכרעת הדין, המשתרעת על כ-500 עמודים, ניתנה בהרכב מיוחד. השופטים יצחק כהן, זיאד הווארי ואברהם אברהם, קבעו פה-אחד, כי התאונה נגרמה כתוצאה מכביש חלקלק בצורה קיצונית ביותר, עקב חומר שחור לא מזוהה, שיפוע בכביש, ליקוי בדרך וכן פעולת היגוי שגויה של הנהג, שאינה מגיעה לרמה של רשלנות.

"התאונה לא אירעה משום מעשה או מחדל של מי מהנאשמים", קבע השופט אברהם שהבהיר: "לא מצבו של האוטובוס הביא לתאונה, לא נהיגתו של תקומי, גם לא התנהלותם הקלוקלת של הנאשמים האחרים. לא כל אלה הם שגרמו לתאונה, כי אם הכביש החלקלק וביש המזל של הנוסעים האומללים ושל הנהג".

לדברי השופטים, "היו בפנינו תופעות חמורות: אחד העדים המומחים משתמש בחומר הראיות כבסיס לעבודה אותה הוא מגיש עם קביעות ומסקנות, כאשר חומר חקירה שנלווה ל'עבודה' זו והעבודה עצמה נתגלו בדרך אקראי במהלך ניהול התיק. גם תוצאות ניסוי (בשטח החלקה מיוחד) באשדוד שלא תאם לטעמיה של הפרקליטות, לא הובא בפני בית המשפט, עד שהתגלה. תוצאות ניסויים נוספים באשדוד לא נשמרו".

בהכרעת הדין גם מתחו השופטים ביקורת חמורה על הפרקליטות, שניסתה "לתפור" את הנאשמים, כשייחסה להם "כל זנב הוראה, או תקנה שיכול ותתאים, כאילו להגיד 'נייחס (אותם) לנאשמים' ואלה כבר יתאימו לעובדות".

גם המשטרה לא יצאה נקייה, וספגה ביקורת על התנהלותה. "עסקינן לכאורה בראיות של ממש באשר לשיבוש חקירה", ציין השופט כהן שציין: "לא ניתן להבין כיצד עברו המשטרה והפרקליטות בשתיקה על הנטען בלשון חדה כלפי היועצת המשפטית של מע"צ, הדובר, המנכ"ל ושמעון נסיכי (שהוזהרו ע"י עדי ראיה על חלקלקות בכביש - נ.ש.), למצער כדי חקירה של ממש. בניגוד לחקירה רבת ההיקף של הנאשמים כאן, שבסופה חזרו בידיים ריקות, ולמרות הגילוי המהותי של המכונה 'פרשת מע"צ', חקירת המשטרה לנושא זה נוהלה שלא כהלכתה".

התוצאה היתה, ש"החומר השחור עצמו לא נדרש, נעלם, הרכבו לא ידוע, במע"צ לא נחקרו כל האחראים לשיבוש ההליכים והעלמת הראיות. מה שבחרה המשטרה לעשות הוא לנסות 'להרוג את השליח' דווקא, משמע, ניסיון להעמיד לדין את דב פרימרמן שגילה את השיבוש ע"י מע"צ".

מכל אלה, בחרה הפרקליטות להעמיד לדין רק את הרשקוביץ' ויום-טוב. "יכול וגורמים במע"צ, שייתכן ויכלו למנוע את התאונה, לו שעו לפנייתם החד-משמעית של העדים ויולטה כהן ודב פרימרמן, אינם מצויים כאן על ספסל הנאשמים", ציינו השופטים.

הסניגורים בתיק היו עוה"ד יחיאל כשר ממשרד פרופ' יובל לוי ושות', מיכה פטמן ואריה ליכט. עו"ד כשר אמר: "המשפט נוהל בהגינות רבה והסתיים בפסק דין אמיץ. לא פשוט להוציא פסק דין כזה, כשמדובר בתאונה עם הרוגים כה רבים". (ת.פ. 1081/00).

רקע: יצחק הרשקוביץ' התאבד ובכיר נוסף במע"צ נפטר

בעקבות חשיפת "פרשת מע"צ", נעצר המשפט למשך שנתיים כדי לאפשר למשטרה לבצע השלמות חקירה. בסיומן, תיקנה הפרקליטות את כתב האישום, בו הואשמו גם מהנדס מחוז הצפון במע"צ, יצחק הרשקוביץ', וסמנכ"ל האחזקה במע"צ, ראובן יום-טוב, שנפטר במהלך המשפט ממחלה.

הרשקוביץ' הואשם בגרימת מוות ברשלנות, חבלה חמורה, והסעה בכלי תחבורה מסוכן ואחר-כך בשיבוש הליכי משפט. בפרקליטות טענו, כי הוא ויום-טוב לא עשו דבר לשיפור הליקויים בכביש בו אירעה התאונה, למרות שידעו עליהם. עוד נטען, כי הרשקוביץ' שיקר לוועדת בדיקה שתשאלה אותו לאחר התאונה, באשר לידיעתו על מצב הכביש.

הרשקוביץ כפר בהאשמות נגדו, והבטיח כי בתום המשפט הוא יזוכה. בנובמבר 2004 שודר ב"אולפן שישי" בערוץ 2 תחקיר החושף לכאורה מחדלים במע"צ, שניסיונותיה למנוע את השידור נכשלו.

בתחקיר נטען, שהרשקוביץ' התעלם מכתם השמן השחור, נמתחה ביקורת על התנהלותו ועל העובדה שהוא צפוי להיות מקודם לסמנכ"ל במע"צ.

למחרת, נטל הרשקוביץ' את אקדחו והתאבד, כשהוא מותיר אחריו מכתב התאבדות, בו הסביר שהכתבה גרמה לו ולמשפחתו "נזק בלתי הפיך, שאיתו אינני יכול לחיות".

לטענתו, מהתחקיר משתמע שהוא האחראי למותם של 17 הנוסעים. הרשקוביץ' האשים ישירות את הכתב כרמל לוצאטי ש"גרם מוות ביודעין" ואת שולחיו ש"עשו ממני מפלצת". ביולי 2005 הגישו אשתו וילדיו תביעת נזיקין נגד חברת החדשות, שטרם הוכרעה.

התאבדותו עוררה בזמנו סערה גדולה והעלתה לדיון ציבורי את השאלה האם התקשורת אמורה לעסוק בתחקירים, כאשר משפטים מתנהלים בערכאות המוסמכות.