תיאבון לקניות ודחף למימושים: אזורים במו"מ לרכישת רשתות שרתון מוריה ואקור מאי.די.בי

שעיה בוימלגרין ודאי התעייף ממסע הקניות האחרון שלו, והחליט לצאת לחופש. ואם כבר חופש, אז למה לא לקנות בית מלון, או רשת מלונות? חברת אזורים שבשליטתו הודיעה היום כי היא מנהלת מגעים לרכישת חברת מלונות אקור, שלה אחזקה במלונות נובוטל ירושלים, נובוטל טלאסה ים המלח ומרקיור טבריה, וכן חברה לניהול מלונות אקור - המוחזקות על ידי כלל תיירות מקבוצת אי.די.בי. השווי האפקטיבי של חברת המלונות אקור לצורך המו"מ עומד על 27 מיליון דולר (88 מיליון דולר בניכוי חובות נטו של 61 מיליון דולר).

במקביל, מנהלת אי.די.בי באמצעות כור מגעים עם בוימלגרין למכירת אחזקותיה (56.5%) ברשת מלונות שרתון מוריה. הרשת מונה שבעה מלונות: שניים באילת, אחד בים המלח, בירושלים, בת"א ובטבריה, וכן שרתון סיטי טאואר ברמת גן. השווי האפקטיבי שנזקף לרשת עומד על 42 מיליון דולר (175 מיליון דולר בניכוי חוב נטו של 133 מיליון דולר). על פי ההערכות, במידה שהמגעים יבשילו לכדי מו"מ אי.די.בי לא תיקח עליה את החוב, כך שבוימלגרין ישלם רק את ההפרשים - קרי תמורה כוללת של 69 מיליון דולר. חשוב לציין עם זאת, כי ייתכן שהמחירים הסופיים יהיו שונים וכי בוימלגרין ירכוש רק רשת אחת מתוך השתיים.

נזכיר, כי רק לפני שלושה חודשים מכר נוחי דנקנר את אזורים לבוימלגרין, וכעת אזורים במגעים לקנות ממנו את המלונות שברשות החברות הבנות. בכלל, נראה כי יש פה מפגש רצונות מושלם, שכן בוימלגרין מצטייר כמי שמעוניין לקנות כמעט כל פיסת נדל"ן בשוק, ודנקנר מצידו עלה על גל של מימושים, לפחות בכל הקשור לכור.

רק לפני חודש וחצי רכש דנקנר את אחזקותיה של רשת אקור העולמית (19%), והפך בכך לבעלים היחידי של אקור, ובאותה הזדמנות הוא הודיע גם כי בכוונתו לממש את אחזקותיו בתחום, וניהל לשם כך מגעים עם כ-15 גופים. גם את המגעים למכירת אחזקותיו ברשת שרתון מוריה לא קיבלו בשוק ההון כהפתעה, לאחר שכבר במאי פורסם ב"גלובס" כי דנקנר מנהל מגעים למכירת הרשת עם אפריקה ישראל ורשת פתאל.

את כור רכש דנקנר על מנת להפוך לבעל הבית של מכתשים אגן, וכבר מההתחלה היה ברור שיש לו עניין מועט בלבד ביתר האחזקות של הקונצרן. הוא אכן החל למכור נתחי פעילות מכור, ורק השבוע מכר את יתרת אחזקותיה באלביט מערכות. מכאן, שזהו עניין של זמן בלבד עד אשר ימכור את המלונות.

למה לו מלונאות עכשיו?

מהזווית של בוימלגרין, רצונו לעבות את פורטפוליו הנכסים המקומי שלו, עדיין לא מסביר את המניע שלו להיכנס לתחום המלונאות, ענף בעייתי ביותר ובעל סיכון רב, במיוחד בישראל. לצורך הדוגמה נזכיר שבשנת 2005, שנחשבה לטובה בתחום התיירות, הצליחה כלל באמצעות כלל תיירות להרוויח 8 מיליון שקל בלבד. גם שרתון מוריה הציגה מספרים מעורבים בסיכום 2005, וסיימה אותה עם מחזור הכנסות של כ-100 מיליון דולר. גם העובדה שאי.די.בי צפויה לרשום רווח הון מזערי של 4 מיליון שקל מהאקזיט, מעידה כי ההשקעה בענף המלונאות לא תירשם בדפי ההיסטוריה של החברה כאחת המוצלחות.

נראה שכאשר בוימלגרין נכנס לשוק המקומי הוא החליט כי עליו להיות בעלים של אחזקות מכל תחומי הנדל"ן השונים, וייתכן שהעדנה המסוימת והתעוררות תחום הנדל"ן צפויה לדעתו להגיע גם לתחום המלונאות ההפכפך. שתי הרשתות לא זכו לתשומת לב מיוחדת מצד הבעלים העכשווי, ובוימלגרין מאמין כנראה שניתן יהיה להשביח את הנכסים הללו, ובאמצעותם ליצור סינרגיה לשאר אחזקות הנדל"ן שלו.

בוימלגרין ודאי ראה את המתרחש בתחום המלונאות בעולם, ובעיקר במזרח אירופה, שם קצב העסקאות עלה באופן משמעותי, והוא ודאי מעריך שהטרנדים העולמיים יגיעו גם לישראל.

מסע הרכישות של בוימלגרין, שנפתח בעסקת אזורים, נמשך עם מיזוגה הצפוי בקרוב של דנקנר השקעות, שבשליטת דלק נדל"ן, לתוך אזורים. לאחר המיזוג, המשקף לדנקנר השקעות שווי של 100 מיליון דולר, תחזיק דלק נדל"ן 15% בחברה המאוחדת, שעתידה להתחרות עם אפריקה ישראל ושרי אריסון על הבכורה בשוק הבנייה המקומי.

גם את השוק הבינלאומי בוימלגרין אינו מזניח, ובתחילת השבוע חתם סופית על רכישת השליטה בקבוצת אנגל, באמצעותה יחזיק בנכסים רבים במזרח אירופה. בנוסף, הוא הודיע על הקמת פרויקטים במאות מיליוני דולרים בארה"ב ובהודו. "