העליון הכריע: הדירות במרינה הרצליה ישמשו לנופש ולא למגורים

פסק הדין ניתן בחמש ערעורים מינהליים שהגישו לבית המשפט העליון היזמים והחברות הקבלניות שבנו את הדירות במרינה ושניסו לשווק את הדירות שהוקמו במקום כדירות מגורים רגילות.

בית המשפט העליון דחה את כל הערעורים, לאחר שקבע כי יש לאמץ את עיקרי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א. נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, השופט אורי גורן, קבע בדצמבר 1999 כי הדירות במרינה שנבנו כדירות נופש חייבות לשמש כחלק ממאגר דירות להשכרה מלונאית.

המערערים בתיקים השונים היו חברות אזורים, גד, האחים עופר, אלמוג התכלת, מבני עופרים ומבני גזית (שתי חברות של האחים עופר) ושותפות אי התכלת (של שיכון עובדים). את העתירה יזמה החברה להגנת הטבע והיא הוגשה כנגד חברות התכנון, חברות הבנייה ומשרד התיירות.

העליון מבקר בצורה חריפה את התנהלותו של ראש העיר הרצליה לשעבר, אלי לנדאו, על שהעדיף את האינטרסים של היזמים ואת הוועדה המקומית על שפעלה להגדלת שטח הדירות, בטענה שהדבר יפגע בכוחות השוק ובערך הפרויקט וירחיק משקיעים שיבקשו דירות נופש בגודל מסוים.

זאת, בניגוד לעמדתו של המשרד לאיכות הסביבה, שהודיע כי הגבלת גודל הדירות חיונית להבטחת ייעודן של הדירות לצורכי נופש ותיירות. על פי עמדת המשרד, אין להתיר שטח דירות נופש שיעלה על 50 מ"ר. ואולם, בסופו של דבר התקבלה ברוב דעות עמדת הוועדה המקומית, לפיה לא תהיה הגבלה על גודל הדירות.

פסק הדין מבחין בין שתי קבוצות של רוכשי דירות: אלו שרכשו את הדירות עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בת"א בדצמבר 99' - לגביהם הסכימה החברה להגנת הטבע לאפשר מגורים במקום; לבין אלו שרכשו את הדירות לאחר מכן ושלגביהם נקבע כי עליהם להעמיד את הדירות להשכרה לנופש.

ניגוד עניינים

השופטת איילה פרוקצ'יה, שכתבה את פסק הדין בהסכמת השופטים אליעזר ריבלין והנשיא בדימוס אהרון ברק, מציינת כי התחקות אחר הליכי התכנון בפני ועדות התכנון השונות מצביעה על כך שכולן דנו בתכנון האזור מתוך הנחה כי מדובר באזור תיירותי שייעודו נופש ובילוי ואיננו מיועד למגורים.

השופטת אומרת כי התרת העמדתן של דירות הנופש לשימוש כדירות מגורים רגילות עלולה לפגוע באינטרס הציבורי פגיעה חמורה, שכן הדבר עלול לסכל את ייעודם האמיתי של חופי הים כמקור לעבודה ולרווחה.

בית המשפט מותח ביקורת על לנדאו ומציין כי ראש העיר לשעבר נקט גישה מקלה מידי עם הנורמות התכנוניות הנדרשות כדי להקל על היזמים ולהסיר מגבלות שונות על פעולתם. "נראה כי הוא פעל באופן עקבי להסיר מגבלות תכנוניות כדי לאפשר מימוש רווחי היזמות הפרטית על חשבון ההגנה על צביונו של המקום", קבעה.

לדברי ביהמ"ש, "גילויי גישה מקלה ביחס לדיני התכנון הננקטים לא אחת על ידי רשויות תכנון תוך שיתוף פעולה עם יזמים וקבלנים, ראויים לתגובה נחרצת של רשויות שלטון החוק - יש להילחם מלחמה חסרת פשרות בתופעות של ניגוד עניינים בתחומי הרשות המקומית ומוסדות התכנון המקומיים".