האדם והפז"ם

האלוף אודי אדם, מפקד פיקוד צפון לשעבר, ייזכר יותר מכל כמי שעליו מוטלת האחריות הפיקודית למחדל חטיפת שלושת חיילי הסיור של צה"ל ב-12 ביולי, שהוביל למלחמת לבנון השנייה. מי שצפה באותו יום בהופעתו בשידור חי בטלוויזיה, לא ישכח הופעה מבולבלת וחסרת ביטחון. הוא שידר תחושה כבדה של אובדן עצות וחוסר ישע. מאז ועד סוף המלחמה, לא השתחרר אדם מטראומת החטיפה. לקראת סוף המלחמה מינה הרמטכ"ל דן חלוץ את סגנו, האלוף משה קפלינסקי, כנציגו בפיקוד צפון ובתודעת הכול התקבע, כי האלוף אדם הודח מתפקידו. לאחר המלחמה התפטר מתפקידו ופרש מצה"ל.

מסלול הקידום של אלוף אדם בצה"ל מסמל את אחד החוליים בצה"ל, שאולי יותר מכל דבר אחר הוביל לביצועים הירודים של הכוחות הקרקעיים של צה"ל במלחמה. אודי אדם התגייס לצה"ל בשנת 1976 וכבר בגיל 43 הועלה לדרגת אלוף, עם מינויו לראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל). קשה להבין, אם בכלל, את ההיגיון שהנחה את מפקדיו להקפיץ אותו במהירות שיא לדרגה כל כך בכירה. לא פחות מהדהירה המטורפת והבלתי מוסברת בסולם הדרגות, מדהים אולי יותר מספר התפקידים שמילא אדם לתקופות זמן קצרצרות להפליא ובלתי סבירות. בצה"ל קוראים למשך השהייה בכל תפקיד פרק זמן מינימלי (פז"מ). בקרב המפקדים בקבע יש תחרות סמויה ולא בריאה - מי יגיע בגיל הצעיר ביותר לשיא הפירמידה. אדם שיחק אותה בגדול.

אין תופעה כזו בצבאות המערב. כהונתו של האלוף אדם כראש אט"ל, התפקיד היחידי שבו כיהן ארבע שנים רצופות, הצטיינה בהתכתשויות מול מפקד זרוע היבשה (מז"י). אף אחת מהרפורמות שהציע לא התקבלה ועם מינויו לאלוף פיקוד הצפון פוצל האגף ונתח נכבד ממנו הועבר למז"י. זו המורשת שהביא עימו אלוף אדם לפיקוד צפון.