איש השנה של מגזין "טיים": אני, אתה. כן, אתה!

מיהו איש השנה? התשובה, כמובן, סובייקטיבית להפליא ויש בה לא מעט עניין של גיאוגרפיה. אחד המקורות שמעיזים בדרך כלל לספק את התשובה לשאלה הזאת, הוא המגזין "טיים", שהחל את מסורת הכתרת אנשי השנה על השערים שלו ב-1927. איש השנה הראשון של "טיים", היה צ'ארלס לינדברג, הטייס שחצה לראשונה את האוקיינוס האטלנטי. במי בחר טיים כאיש השנה ל-2006?

ובכן, איש השנה של טיים, כלומר הדמות שעיצבה את 2006 יותר מכל אדם אחר עלי אדמות, הוא אני ואתה. מי שלא מאמין, מוזמן להתבונן במראה שעל עמוד השער בגיליון החדש של המגזין. זוהי פיסה של נייר כסף, מעוצבת כצג של מחשב. הקורא המתבונן במגזין רואה את בבואתו משתקפת בה. ליתר דיוק, אנשי השנה הם כל יוצרי ומשתמשי המדיה החדשה באשר היא.

"על האחיזה במוסרות המדיה הגלובלית, על ייסוד ועיצוב הדמוקרטיה הדיגיטלית החדשה, על עבודה ללא תמורה תוך הבסת המקצוענים, איש השנה של טיים הוא אתה", כותב לב גרוסמן, אחד מכתבי השבועון, בפתח כתבת השער של איש השנה. במילים אחרות, טיים החליט להלל ולקלס את "הדמוקרטיה הדיגיטלית", זו שעלולה להביא עליו ועל מדיה מסורתית כמותו חורבן כלכלי.

"אישה בבגדד עם טלפון וידאו יכולה לשגר לך פיגוע בזמן אמת. כל הבלוגים וקטעי הווידאו מביאים לכולנו אירועים באמצעים, שהם במקרים רבים אותנטיים יותר מהתקשורת המסורתית", כתב עורך טיים, ריצ'ארד סטנגל.

כלומר, הזוכים אינם בהכרח מייסדי יו-טיוב שנוסדה ב-2005 ומושכת כיום צופים מרחבי העולם ל-100 מיליוני קטעי הווידאו של משתמשיה (וכפרס על התופעה המדהימה שיצרה היא נרכשה על ידי גוגל ב-1.65 מיליארד דולר). הזוכה הוא גם לא אתר מיי-ספייס. קום שנרכש על ידי ניוז-קורפ ב-650 מיליון דולר בשנה שעברה. הזוכה הוא לא פייסבוק, אתר שהחל כשירות לסטודנטים במכללות והתרחב לעוד רשת חברתית וירטואלית, שיאהו מציעה כעת לרוכשו במיליארד דולר. אנשי השנה אינם בהכרח מייסדי האתרים הללו אלא המשתמשים בהם, ספקי התוכן הספונטני או

הצופים שיצרו את ההיסטריה הזו. זו אינה הפעם הראשונה שטיים נמנע מבחירת אדם מסוים לאיש השנה. ב-1966 נבחר דור בני 25 ומטה. ב-1975 היתה זו האשה האמריקנית וב-1982 המחשב. בשנה שעברה חלקו את התואר ביל גייטס, רעייתו מלינדה וכוכב הרוק בונו בזכות הפעילות הפילנטרופית שלהם. ב-2004 היה זה הנשיא בוש שנבחר לאיש השנה. ב-2003 נבחר החייל האמריקני. אולי זו הסיבה שהפעם, הבחירה כה רחבה. בעוד שנתיים איש לא ילגלג עליה, כפי שניתן ללגלג על אנשי השנה של 2003 ו-2004.

לפי מערכת טיים, לא חסרו מועמדים: ננסי פלוסי, היו"ר הנכנסת של בית-הנבחרים האמריקני; מחמוד אחמדיניג'אד, נשיא איראן; קים ז'ונג איל, העריץ מפיונגיאנג; האפיפיור בנדיקטוס ה-16, מקריית הוותיקן; וכמובן הטרויקה של הנשיא ג'ורג' בוש, שר ההגנה לשעבר דונאלד ראמספלד, וסגן הנשיא דיק צ'ייני. 26 אנשים הגיעו לשלב הגמר, אנשים ש"שינו משהו", לפי טיים, שעיצבו את ההיסטוריה, לטוב ולרע, בשנה שמסתיימת בעוד שבועיים.

המתחרה הכי קרוב אלינו, כלומר אל אנשי השנה בסופו של דבר, היה אחמדיניג'אד. לו היתה המערכת מחליטה ללכת על אדם מסוים, קרוב לוודאי שאחמדיניג'אד היה משקיף עלינו מעמוד השער, כמו אדולף היטלר ב-1938. אבל ריצ'ארד סטנגל, העורך החדש של טיים, אומר: "היתה לי תחושה שהיה משהו עקום לו היינו מחליטים לבחור בו".

זוהי גם דמוקרטיזציה של ההיסטוריה. תאוריית "האיש הגדול", מחולל האירועים ההיסטוריים, שמיוחסת בדרך כלל לפילוסוף הסקוטי תומאס קארלייל, ספגה מכה קשה השנה, מסבירים עורכי השבועון. קארלייל כתב, שההיסטוריה העולמית היא "למעשה הביוגרפיה של אנשים גדולים". רק מעטים, רבי העוצמה ועתירי התהילה, מעצבים את גורל האנושות.

טיים לא מסכים לטענה הזאת. אם בוחנים את 2006 מנקודת מבט שונה, מתהווה לנגד עינינו סיפור שונה, שאינו עוסק במלחמות או באנשים גדולים. זה סיפורה של הקהילה האנושית ושל שיתוף פעולה שהעולם לא היה עד לו עד עתה. זהו סיפורם של ויקיפדיה; של יו-טיוב; של מיי-ספייס. זהו סיפורם של רבים שתולשים מוקדי עוצמה מידיהם של מעטים, בלי לצפות לתמורה; זה סיפור שמראה כיצד התהליך הזה לא רק ישנה את העולם אלא גם את הדרך שבה העולם משתנה.

נכון, זוהי שגיאה לשוות אופי רומנטי מדי ל-Web 2.0, כותבים העורכים. זה מכשיר שרותם את טפשות ההמון כמו גם את חוכמתו. כמה מהדברים שרואים ביו-טיוב גורמים לך גם להתאבל על עתיד האנושות, ולו רק בגלל שגיאות הכתיב, שלא לדבר על הגסויות והשנאות שמוצאים שם. אבל זה מה שעושה את העולם החדש מעניין יותר.

ומי הם האנשים שמזינים את כל המערכת המקוונת הזו? מי חוזר הביתה אחרי יום עבודה ומתיישב מול המחשב כדי להפיק סרט על לטאת המחמד שלו? התשובה היא: אתה, אומר טיים. ולכן, ברכות על בחירתך לאיש השנה.