כל הגדולים נכנסו לתמונה

עד לפני כמה שנים, רוב בנקי ההשקעות ראו במימון מיזמים של תשתיות פעילות שולית. הפעילות הזו, שנחשבה לחלק מפעילות מימון פרויקטים בכלל, נקשרה בתודעת בנקאי ההשקעות כפעילות של מימון הקמת סכרים או תחנות כוח בעולם המתפתח, לעיתים קרובות בעזרת ארגונים לא-ממשלתיים כמו הבנק העולמי. שולי הרווח מהלוואות כספיות למיזמים כאלו היו צנומים, והמיזמים עצמם היו אפופי סוכנים כמו התנפחות ההוצאות או התערבויות ביורוקרטיות.

כל זה השתנה. שילוב של גורמים, כולל הצורך הגובר במימון של הסקטור הפרטי, שערי ריבית נמוכים והביקוש להשקעות ארוכות טווח עם תשואות יציבות, הפך את מימון מיזמי התשתית לאחד המגזרים הלוהטים והצומחים במהירות בשוקי ההון. בנקי ההשקעות הבינו די מהר שהפעילות הזו מהווה הזדמנות אדירה לרווחים מעמלות ומהשקעות ישירות שלהם. המוסדיים וקרנות הפרייבט אקוויטי, לא נשארים מאחור.

המנהיג ה"מוכרז" בכל הנוגע להשקעות בתשתיות הוא בנק מקוארי (Macquarie) האוסטרלי הרב-לאומי, שהיה חלוץ ההשקעות הללו באוסטרליה, ומאז הרחיב את פעילותו לאסיה, אירופה וארה"ב.

מקוארי, שהחל את דרכו כחטיבה האוסטרלית של בנק ההשקעות הבריטי סמיואל היל, צמח במהירות רבה. בסוף 2006, הנכסים שבניהולו הסתכמו ב-106 מיליארד דולר.

בבקוק אנד בראון, יריבו האוסטרלי של מקוארי, מפעיל שורה של קרנות תשתית, שההשקעות שלהן כוללות חברות רכבות והחכרת מטוסים, תחנות כוח לחשמל ושורת פרויקטים במסגרת יוזמת מימון פרויקטים באמצעות הסקטור הפרטי (PPP) בבריטניה.

בנקי השקעות מסורתיים הגיעו גם הם למגזר התשתיות. קרדיט סוויס וג'נרל אלקטריק (חטיבת המימון שלה) הקימו באחרונה את המיזם המשותף שלהם, גלובל אינפרסטרקצ'ר פרטנרס, קרן של מיליארד דולר שתתמקד באנרגיה, תחבורה וחברות מים, בעולם המפותח והמתפתח. הקרן הזו השלימה באחרונה את העסקה הראשונה שלה: היא שותפה בקונסורציום שרכש את רשות נמלי התעופה של לונדון.

גולדמן זקס מקים כעת קרן שתכלול השקעות כמו "נמלי הים המאוגדים של בריטניה", הקבוצה הבריטית שגולדמן רכש לפני כמה חודשים. דויטשה בנק ו-UBS השיקו קרנות תשתיות, ומורגן סטנלי מצוי בעיצומו של גיוס כספים לקרן כזו.

קרנות פנסיה, שהן משקיעות גדולות בקרנות תשתית רבות, הפכו גם למשקיעות ישירות בכמה עסקאות. בורליס מנג'מנט, חלק ממערכת הפנסיה של עובדי הרשויות המקומיות במחוז אונטריו בקנדה, היתה אחת החברות הקנדיות הראשונות שביצעו השקעות ייעודיות במגזר התשתיות.

משקיעים קנדיים נוספים כוללים את CCP אינבסטמנט בורד, שבשליטת ממשלת קנדה, ואת קרן הפנסיה של המורים במחוז אונטריו, זו שמחזיקה 25% בחברת המים נורתמבריאן ווטר בבריטניה.

קבוצות פרייבט אקוויטי (השקעות פרטיות ממונפות) נדחסות גם הן למסיבה. הקבוצה הבריטית i3 מפעילה קרן תשתיות קטנה, וכמוה גם חברת טרה פירמה הבריטית. קרלייל וקולברג קרביס רוברטס, קבוצת ה-buyouts האמריקניות, מקימות כעת קרנות משלהן להשקעות תשתית.

במקביל, משקיעים מהמזרח התיכון הופכים להיות יותר ויותר פעילים בתעשייה החדשה. קרן ההשקעות הממשלתית של קאטאר היתה אחת ממגישת ההצעות לרכישת תיימס ווטר, חברת המים הגדולה בבריטניה. ארקפיטה מבחריין רוכשת אחזקות בחברות מים וחשמל כמו וירדיאן, ספקית החשמל של צפון אירלנד.

משקיעים ייעודיים במגזר התשתיות, כמו מקוארי ובבקוק אנד בראון האוסטרלים, ייצאו במהירות לחו"ל טכניקות שהם שכללו באוסטרליה.

במבט ראשון, ההזדמנויות נראות אדירות. הממשלות בעולם המפותח, הלחוצות על-ידי גירעונות תקציביים ויכולת מוגבלת בלבד להעלות מסים, פונות יותר ויותר אל המגזר הפרטי ומפתות אותו לרכוש נכסי תשתית או לממן אותם, בין אם המדובר על חברות חשמל ומים או על כבישים ומסילות רכבת, וכל מה שבעבר נחשב לתחום של הוצאה ציבורית.

בבריטניה, שהיתה חלוצת טכניקות הפרטה רבות, יוזמות המימון הללו הכניסו את המגזר הפרטי אל בנייה או ניהול של חלקים גדולים מהמגזר הציבורי. במדינות כמו הודו וסין, שדרוג התשתיות הוא המפתח לשמירה על קצב הצמיחה המהיר של הכלכלה.

"יש המון תשתיות ברחבי העולם, וכל עוד המגמה היא שהממשלות מנסות להוריד את הפעילות הזו מן המאזנים שלהן, המצב חיובי מבחינתנו", אומר פיליפ גרין, מנכ"ל בבקוק אנד בראון.

במקביל, משקיעים מוסדיים כמו קרנות פנסיה מעוניינים יותר ויותר בהשקעות ארוכות טווח שמתאימות לניהול ההתחייבויות שלהם. בתמורה לסיכון נמוך יותר, הקרנות מוכנות לקבל תשואות נמוכות יותר מקרנות הפרייבט אקוויטי, המחויבות להשיא תשואות בטווחי זמן בינוניים וקצרים. "