ניתוח פלסטי

המופלאים

ללא אגו וללא חתימות אישיות על העבודות, יוצאים חבורת אמנים צעירים ומבטיחים בתערוכה קבוצתית חדשה

שבת בבוקר, סערה. רוב העוברים ושבים, שחשבו לבלות את היום בטיילת העץ של נמל תל אביב, מוצאים מפלט בין קירות בתי הקפה. אלה שנדדו אל החלל המרווח והנעים של "בית בנמל" פוגשים במקום קבוצת אמנים עסוקים, שנמצאים בעיצומה של עבודה אינטנסיבית.

הם צובעים, רושמים, מנסרים וחותכים, מעבדים חומר, מרססים בספריי, מדביקים וכותבים. על הקירות, ממש לצד התצוגה של המוצרים (היקרים) שמוצעים למכירה, מתחיל להופיע מיצב מורכב של עבודות הדפס וגרפיטי בשחור לבן. כל חלקת קיר מאוישת באמן אחד, בשניים או בקבוצה; כולם בבגדי עבודה, פרועי שיער וטרוטי עיניים. כבר שלושה ימים הם עובדים כאן שעות ארוכות. מדי פעם הם נחים מעבודתם ונכנסים לשיחה ערה עם עוברי אורח שעצרו להתעניין, להעיר, ולשאול. בשבת הבאה הם יחזרו לליטושים אחרונים, לקראת הפתיחה שתתקיים ביום שני (29.1).

הקבוצה כוללת 12 אמנים - טלי נבון, אוהד אלימלך, קרן שפילשר, ורד אדיר, דדי ליפשיץ, jewboy, יובל כספי, יעל עומר, רנה רזניקוב-רוזנטל, שרון ב.ה., נועה תבורי ודני שחם - הם צלמים, מאיירים, מעצבים, ציירים, פסלים. רובם חברים ותיקים, כמה מהם מזוהים עם קבוצת "סלונה", שפועלת בשנתיים האחרונות בדרום תל אביב. חלקם הצטרפו לאחרונה בשיטת "חבר מביא חבר".

כבר חודשיים הם מקדישים את השבתות למפגשים מרתוניים, בהם מתפתח תהליך מורכב של יצירה משותפת: גיבוש הקונספט, איסוף הדימויים, יצירת בנק של השראות, רעיונות, מחלוקות והסכמות. כל אלה ימצאו את ביטויים בתערוכה חד פעמית וראשונה מסוגה במחוזותינו - תערוכה ללא אוצר, ללא אגו, ללא חתימות אישיות על העבודות.

הנושא הנבחר, "משפחה", מתורגם לעבודה רווית קשרים פנימיים עד להפיכתה למקשה אחת של יוצרים, של תוצרים. "אנחנו מתפקדים על תקן של משפחה חלופית", מסבירה קרן שפילשר. "אבל בלי אבא ואמא".

באין אוצר, כל חברי הקבוצה נהנים מעמדת מקבלי ההחלטות, שווי זכויות וחובות, ובו-זמנית סובלים מהאחריות המוטלת על כתפיהם - לבקר, להכריע, לבחור ולפסול עבודות, שחלקן שלהם וחלקן של חבריהם.

אפשר למצוא כאן עצי משפחה, צילומים משפחתיים, סמלים אישיים ופרשנויות. עבודות הנושאות שכבות על שכבות של דימויים. כל אחד מהם מייצר חומרי גלם בהשראת הנושא, ומעביר ל"בנק" משותף. החומרים הללו מעורבבים, משתכללים ומפורקים, ועל בסיסם נבנים חומרים וויזואליים וקונספטואליים חדשים. אין אגו.

"אנחנו ממש דגניה א'", צוחק יובל כספי. אבל ברצינות, יש שימוש כמעט חופשי בחומרים של כולם. לאמנים יוצרים, הרגילים לעבוד איש-איש בקונספט האישי שלו, באופן אינטימי ובחרדת קודש יצירתית, לא קל לקבל על עצמם את חוקי הקומונה. ובכל זאת, הם נראים מאושרים ומסופקים.

" ומה עם הקונטרול פריק שנמצא בכל אמן, מה עם הפרפקציוניזם?

"ראיתי בעיני רוחי משהו מסוים, ובפועל קרו דברים אחרים", אומרת רנה רזניקוב-רוזנטל, ונועה תבורי מוסיפה: "זה כל הזמן משתנה, וגם המצב רוח שלי לגבי התוצאה עוד לא מוחלט: לפעמים זה נראה טוב ולפעמים לא".

" עיסה דביקה/ משפחה בבית בנמל. הפתיחה ביום ב' 29.1.07 בשעה 20:00.

גלריה אחת לשבוע >

איתן ברטל ברישומיו המופשטים, ותמיר שפר, באיוריו הצבעוניים עמוסי הדמויות והדימויים, הם שני אמנים המחוברים היטב לתקשורת ולמדיה הדיגיטאלית. בתערוכה משותפת השניים יוצרים מעין דיאלוג ויזואלי בשתי שפות. הם מבקרים את המציאות המניפולטיבית שלנו, אותה הם מכנים בשם "פיפארט" - שילוב בין פופ-ארט ומציצנות. הציור המשותף שיצרו על קיר הגלריה הוא מחווה לאמנות הרחוב.

" Cuming Soon איתן ברטל ותמיר שפר בגלריה ויטרינה, המכון הטכנולוגי, גולומב 52, חולון. א'-ה' 9:00-18:00

נחום גוטמן >

דברים שרציתי לומר

גוטמן המאייר הציני, וגוטמן הצייר הרציני נפגשים בתערוכה חדשה

אילו יכלו רחובות תל אביב לדבר, הם בוודאי היו מצטטים את דבריו של הצייר והסופר נחום גוטמן: "תל אביב! חקקי זיכרונותיך על לבבות צעירים!". בתי העיר היו מטיחים את המילים בנימה מתגוננת בכל ראש עיר חדשן, בכל יזם וקבלן, לפני שאלה מסתערים על "הזדמנויות נדל"ניות" ומוחקים את זיכרונותיה היפים של העיר.

בתערוכה חדשה ("נאום שלא נאמתי") במוזיאון נחום גוטמן, השוכן בבית יפהפה בנווה צדק, מוצגים ציורים קלאסיים וידועים של האמן, לצד רישומים ואיורים שיצר עבור "דבר לילדים".

ה"נאום שלא נאמתי" מופיע בסוף ספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט", ומתאר דברים שרצה גוטמן לשאת מעל גגות שני בניינים שנמחו זה כבר מנוף-ילדותו - מגדל המים בשדרות רוטשילד ובניין הגימנסיה הרצליה, שעל חורבותיו הוקם מגדל שלום.

גוטמן המאייר (וגם הכותב) מעולם לא לקח את עצמו ברצינות יתרה, והציג את דעותיו והשקפותיו בפני קהלו הצעיר בצורה רווית הומור. גוטמן האמן הרציני מופיע לפנינו בעבודות המציגות את ביאליק, את האמן ואשתו, לצד תמונות ילדים אלמוניים עגומי מבט. החן העולה מהשילוב בינו לבין המאייר הציני, משרטטים דיוקן אדם שלם ועמוק.

מוזיאון נחום גוטמן זוכה בימים אלה לעדנה, בזכות התערוכה המתוקשרת של עבודות דודו גבע (שתימשך עד ה-17 במארס). התערוכה החדשה מאוסף המוזיאון מספקת הסבר נוסף, עד כמה מתאים המוזיאון לארח את תערוכתו של גבע. אוהב עירו ואנשיה, ביקורתי ודק הבחנה, כמו נחום גוטמן לפניו.

" "נאום שלא נאמתי", מוזיאון נחום גוטמן, רחוב רוקח 21, נווה צדק, תל אביב ללא מועד סיום.

5 תחנות התרבות של >

קרן שפילשר

קרן שפילשר, 30, אמנית רב-תחומית, סומנה כהבטחה וכבשה את תשומת הלב בתערוכה "דיוקן ראשון" שהתקיימה ב-2003. שפילשר היא אמנית תזזיתית ורבת נוכחות. עבודותיה משחקות על הקו הדק שבין קומיקס קל דעת לאמירה אישית-חברתית, והיא נמנית על הדור החדש של אמנים, שאינם מיוסרים, אינם מנוכרים, ואינם בוחלים בצד המסחרי-צרכני של החיים והאמנות. הציגה בביאנלה בוונציה, פעילה בקבוצת האמנים "סלונה" ומצליחה, כדבריה, "לחיות מאמנות".

* ההורים, דבורה ואבי.

"הם אף פעם לא אמרו לי 'אל תלמדי אמנות'. אני כבר בגיל 3 ידעתי שאלך ללמוד בבצלאל. למרות שבסוף לא התקבלתי".

* נסיה רז. המורה לדרמה.

"אצלה פעם בשבוע, למשך חמש שעות הכול מותר".

* החברים.

"אני מוקפת מעגלים של חברים קרובים, שעליהם אני מברכת כל בוקר. אלה שיודעים להיות איתי גם כשאני למטה וגם כשאני מצליחה. לא בגלל מה שאני, אלא מי שאני".

* האמן אליעזר זוננשיין.

"הוא המלך וכל מילה נוספת מיותרת. שיאשימו אותי שאני עושה אמנות דומה לשלו, שידביקו לי רומן איתו, לא אכפת לי, העיקר שיגידו את השמות של שנינו באותה נשימה".

* ביתן הלנה רובינשטיין, 2003.

"את ההכרה שאני אכן אמנית קיבלתי כשזכיתי בפרס האמנית המבטיחה של מפעל הפיס. איפה אהיה בעוד חמש שנים? אפתח תערוכת ענק באגף החדש של מוזיאון תל אביב".