המשקיע העצלן מנצח

אם נלך אל הנמלה המתגוררת ברחוב אחד העם 54 העצה שנקבל ממנה תהיה: "בכל הקשור בהשקעות - הייה עצלן. שב בבית ואל תעשה כלום!" למה? כי תיק ההשקעות הבטוח ביותר הוא זה שיש בו הכי פחות תנועות. הראשון שגילה את הרווח שבעצלות קיבל על זה מליון דולר, במזומן. זה היה בשנת 1990 אז הציג דר' הארי מרקוביץ' את התיאוריה שלו בנוגע לתיק ההשקעות המודרני וקיבל עליה פרס נובל. לפי התיאוריה, תיק ההשקעות היעיל ביותר הוא זה שמורכב מאגרות חוב (ריבית חסרת סיכון) בצרוף 3 עד 10 מדדים (בצורת תעודת סל או קרנות נאמנות) זה הכול.

בארה"ב, זו השנה החמישית שתיק השקעות סולידי, המורכב מאג"ח ממשלתי אמריקאי בשילוב תעודות סל העוקבות אחר 5 מדדים שונים (למשל: מניות אסיה, שווקים מתעוררים, החברות הקטנות, מניות אירופה ומדד אגרות החוב) מנצח את תשואת השוק, וקובע תשואה שנתית של יותר מ-13%. ללא קניות, ללא מכירות, ללא ארביטראז' וללא עמלות מיותרות.

עושי השוק בבורסה של ת"א לא היו רוצים שתשתמש בשיטה זו לניהול ההשקעות שלך. זה לא משאיר להם הזדמנות לעשות עליך עמלות ולקרוע מעליך קופונים. הם היו מעדיפים שתחשוב שהשכן שלך עשה מכה השנה בבורסה, ואם גם אתה רוצה, אז תקנה ותמכור את כל המניות שלך עוד פעמיים לפחות, ורצוי עד סוף החודש, וחוזר חלילה בחודש הבא.

מחזורי המסחר ברבעון האחרון של שנת 2006 עמדו על כ- 100 מיליארד שקל, כלומר ההכנסות שעשו סוחרים מעמלות קניה ומכירה (לפחות 0.2%) הגיעו ל-200 מליון שקל. אבל רגע, זה רק צד אחד של העסקה. בעצם צריך להכפיל את הסכום הזה בשניים - כי בכל עסקה יש גם מוכר וגם קונה, ושניהם משלמים. כך הגענו ל-400 מיליון שקל ברבעון אחד, שהם. 1.6 מיליארד שקל בשנה שמקבלים אלה שמחזיקים בשבילנו את תיקי ההשקעות וזאת רק תמורת עסקאות קניה ומכירה.

לבורסה עצמה יש אינטרס להגדיל את מספר העסקאות העוברות דרכה. בשנת 2005 הרוויחה חברת הבורסה בע"מ 1.14 מיליארד שקל מעמלות סליקה ומסחר. סליחה? יותר ממיליארד שקל עמלות על מסחר המתנהל כולו דרך מחשב? לי זה נשמע קצת מוגזם.

עכשיו יבואו ויגידו חכמים כי בבורסה חברים מספר בנקים וחברות וכי רווחים אלו נחלקים בין כולם. אז זהו, שלא. אומנם בבורסה חברים 14 בנקים ו-15 גורמים שאינם בנקים. אבל למעשה, כמו בשאר הענפים במשק, הריכוזיות חוגגת ושני הבנקים הגדולים - לאומי ופועלים - הם אלו שדרכם עוברות 65% מהפקודות ואף יותר.

על תיק סולידי של 100 אלף שקל, לא כולל דמי ניהול, אתה מוציא כ- 5000 שקל בשנה, רק על עמלות קנייה ומכירה. ואיפה הרווחים וההפסדים מההשקעה? ומה עם דמי שמירה ועמלת קיזוז שורה ודמי קבלת דיבידנד ושאר ירקות והמצאות כמיטב הדמיון?

אלכס אנסקי שאל בזמנו: "אז מה לעשות?" וענה: "לעשות!". אני אומר: לא לעשות! העצה הטובה ביותר למשקיע הפרטי היא פשוט לשבת בשקט ולחפש ריגושים במקום אחר. את תיק ההשקעות מומלץ עדיין לתת למנהל תיקים מקצועי ולדרוש ממנו כי ינקוט באסטרטגיה יציבה ובלי תנועות מיותרות. ועדיף בלי תנועות בכלל.

סוחרים מתוחכמים יותר, יאתרו מנהל תיקים בארה"ב. על חשבון הנפתח בארה"ב לא מושתים כל דמי שמירה או ביטול. מנהל התיק יכול לרכוש בקלות מכשירים פיננסים מתקדמים כמו TRAKRS המשלבים בין השקעה במוצרים הנושאים ריבית חסרת סיכון והשקעה במדד כלשהו. השימוש בכלים אלו מבטיח מינימום עלויות להקמת הפוזיציה. לעובדה שהתיק מנוהל בחו"ל, עשויה להיות תרומה נוספת - פיתוי נמוך למשוך ממנו ולפעול עליו, דבר המאפשר היצמדות לפוזיציה לאורך שנים.

שחר פרקש הוא אנליסט בית ההשקעות מרקט פלייס