הזעזוע הדרוש

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מניח את ראשו בתוך לוע הארי. יותר נכון, בלוע הלביאה הגדולה, המנהיגה והמפחידה את סולם מערכות האכיפה. ראש ממשלה עם "חבילה" אישית - בחקירת משטרה בעניין בנק לאומי, עם טיוטת דו"ח ביקורת של מבקר המדינה, עניין הדירה בכרמייה שכנראה יונח לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה - שבוחר בדניאל פרידמן כשר משפטים, מסתכן בנשיכה קשה ומחסלת, באופן הכי אישי והכי פרטי שאפשר. על זה, וזו התייחסות לגמרי אישית, מגיע לו צל"ש.

מילה לדניאל פרידמן: תתכונן לסיכול ממוקד. תבדוק אם שילמת את כל דו"חות החנייה שלך, אם החזרת את כל הספרים לספרייה, שמא הותרת איזה סרח עודף בחייך (אם כן, ברח! צא הלילה לשבתון באנטרקטיקה).

פרופ' נילי כהן כבר אמרנו? הרי אין בכלל ספק שעוד מעט יבואו נציגים רחוקים של "אנשי שלומנו" הירושלמיים ובשקט ילחשו במקומות הנכונים ש"הכל אישי". שפרידמן נגד בית המשפט העליון, ופרידמן נגד דורית ביניש, זה הכל הכל בגלל, ורק בגלל, שביניש התנגדה נחרצות לבחירתה של כהן כשופטת בית משפט עליון. והרי... כהן היא ממקורביו של פרידמן.

מינויו של מי שאיננו מקובל על ה"מיליה" הירושלמי, האשכנזי, המבוסס, מי שיוצא בגלוי נגד האוליגרכיה המשפטית השלטת, הוא קודם כל ניצחון לעצמאות המחשבה. שנית, זהו הזעזוע שהמערכת הזו זקוקה לו נואשות. ושלישית, וזה עיקר העיקרים, מי ייתן וזו תהיה תחילתה של התשובה לירידה המסוכנת והמאיימת של אמון הציבור במערכות אכיפת הדין, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט.

זאת, אגב, גם אחת הפעמים שהיוהרה והתכונות המעצבנות דווקא, הטבועות (או לפחות כך נראה) בראש הממשלה, מצטיירות כ"חוצפה צברית" לגמרי חיובית. ממזרות דווקאית מתחכמת שהיא לגמרי לטובת הציבור. והוא הולך לחטוף על זה בגדול.

הנה כמה מההתבטאויות של פרידמן בשנה האחרונה. הן מתייחסות במדויק ובממוקד לבית המשפט העליון ולשופטי בית המשפט העליון. אלה ההתבטאויות ה"מסוכנות" גם לו, גם לזה שממנה אותו וגם לחבריו. על העליון אמר פרידמן: "מתברר שגם שופטים אינם חסינים בפני האפשרות של שימוש לרעה בכוח". עוד כתב: "סיפור הידרדרותו של בית המשפט העליון הוא סיפור עצוב. פגעיה של החברה הישראלית חדרו לבין כתליו, ואילו העוצמה המוסרית והאינטלקטואלית שאפיינה אותו בעבר - נמוגה". בהתייחסו לאי-מינויה של נילי כהן כתב כי למתנגדיה, כלומר ביניש ושות', "נדרש מסע של דיבות חסרות שחר על מנת למנוע את מינויה".

כשהתייחס ל"גוף החוסם" שסיכל את הצעתה של שרת המשפטים ציפי לבני למינויה של פרופ' רות גביזון לעליון, כתב כי לא מונתה כיוון ש"השקפותיה אינן נראות להם". הוא כתב כי "שוב התברר שהעליון אינו מוכן להשלים עם מינויים בעלי רמה, אשר לא נעשו מבין מקורביו".

פרופ' פרידמן דיבר וביקר במישרין גם את הכתרתה המתוכננת של ביניש כנשיאת בית המשפט העליון. באפריל 2006 כתב: "הנשיא ברק עומד לפרוש בעוד כחמישה חודשים. התנאי הראשון לשיקום בית המשפט העליון הוא שהנשיא שייבחר במקומו יהיה הראוי ביותר מבחינת כושרו המשפטי ומעמדו המוסרי לכהן בראש המערכת. בעבר נהוג היה למנות למשרה זו את השופט הוותיק ביותר. הנוהג פסול לחלוטין". ועוד לא אמרנו מילה על הביקורת הקשה שיש לו על פעילותו המקצועית של בית המשפט העליון.

האם תימצא הדרך לנטרל אותו? האם ייעצר? האם ימצא את הדרך לבנות בלי להרוס יותר מדי? האם יידע לבטל את האגו והאנטי, ויידע להתנהל? האם יישאר דניאל פרידמן או יהפוך גם הוא להיות פוליטיקאי מתחשב, כנוע ונסוג? על כך נלמד בחודשים הקרובים.