לא בטוח שהדתיים יסלחו לזיסר

העיר החרדית עמנואל, אותה הקים זיסר בשומרון לפני 25 שנה, הפכה ל"עיר המקלט" של נדכאי הקהילה; את בית י.ב.מ בתל-אביב הוא קנה בשלהי 1999, רגע לפני קריסת שוק המשרדים; את עיקר הביקורת, מבית ומחוץ, הוא ספג במרינה בהרצליה, פרויקט המגורים והמסחר שאמור היה להיות פרויקט הדגל שלו לשנים ארוכות.

הראשונים לשפוך קיתונות של רותחין על זיסר היו הארגונים הירוקים, שכעסו על מי שייבש את חוף הים בהרצליה פיתוח (ושכמה שנים קודם לכן היה שותף לפרויקט נפשע אחר על חוף ים - הסי אנד סאן בתל-אביב). העתירה לבג"ץ הובילה להגדרת מתחם המגורים במרינה כ"דירות נופש" בלבד, מה שעורר את חמתם של היזמים, שנאלצו לחתוך את המחירים בעשרות אחוזים.

עם או בלי קשר, הפך גם קניון ארנה של זיסר לצל חיוור של ההבטחות שליוו את הקמתו. זיסר האמין מאוד בקניון, שאמור היה להעניק לישראלים שילוב אופטימלי של חווית קניות ובילויים, ושנבנה רק בעזרת הון עצמי ובלי לשתף אף בנק ב"חגיגה".

אולם בפועל, הסתבר שהישראלים אוהבים את המודל הקלאסי של שדירת חנויות סגורה שתהיה הכי קרובה אליהם הביתה. כתוצאה מכך, אומצה חווית הבילויים בקניון המרוחק שבהרצליה על-ידי המשפחות הישראליות רק כפתרון להעביר יחד עם הילדים את השבת.

וזה כמובן היה המלכוד הגדול של זיסר. זיסר, תושב בני-ברק (או-טו-טו פתח תקווה), הסתבך דווקא עם אנשי שלומו מהמגזר הדתי שהוא כל כך התאמץ להיחשב לפטרונם. להבדיל מלב לבייב, ש"בנה את הקריירה" שלו במגזר הדתי במאבק על אי פתיחת קניון רמת-אביב בשבת, זיסר לא יכול היה שלא לפתוח את הקניון שנשען על ההמונים בשבתות. בהמשך הוא אפילו נכנע והכניס את רשת טיב טעם לארנה. כך נאלץ חובש הכיפה לחיות עם זה שהוא מוכר חזיר בשבתות.

אבל הבעיה הכי גדולה של זיסר כרגע היא שכלל לא בטוח שהדתיים ימחלו לו בעקבות המכירה. הרבנים איתם התייעץ בזמנו, אלה שהמליצו לו למכור את הקניון בהזדמנות ראשונה, אמרו לו במפורש למצוא לארנה קונה גוי. העברת ה"טרפה" מיהודי אחד לשני לא ממש פותרת את הבעיה.

לאחר שייבש את המרינה בהרצליה, נכשל זיסר בניסיונותיו לשכנע שמדובר במהלך "ירוק" שיביא תועלת לציבור הרחב שהתקרב אל הים. גם הפעם לא כדאי להשתכנע שמדובר במהלך "דתי". שוב מדובר בעסקה כלכלית גרידא.