סקורסזה לוקח סוף-סוף את האוסקר

לאחר כמעט ארבע שעות של טקס אוסקר מתיש ולרוב משעמם, עלו לבמה "החבר'ה הטובים", שלושת המוסקטרים - שפילברג, לוקאס וקופולה. הם היו שם כדי להכריז על הפרס לבמאי הטוב ביותר. ובדומה למוסקטרים, גם הבמאים המפורסמים ששינו את פני הוליווד בשנות ה-70 היו ארבעה.

הבמאי הרביעי - מרטין סקורסזה - ישב בכיסא והסתכל על חבריו מתבדחים על כמה כיף לזכות באוסקר. שפילברג ביקש משני הענקים האחרים לזוז הצידה, הוא רצה לעצמו את הכבוד להכריז שהאוסקר לבמאי הטוב ביותר הולך סוף סוף למרטין סקורסזה.

כש'מרטי' - כך קוראים לו חבריו - עלה לבמה, כל האולם מחה כפיים בעמידה. אבל אלה לא היו רק מחיאות כפיים, אלא גם שריקות, צעקות וקריאות. מעולם לא שררה שמחה כה רבה במהלך טקס אוסקר. היו אמנם בעבר מחיאות כפיים סוערות, אבל קריאות שמחה ושריקות נרשמו רק אתמול בלילה.

חתן השמחה, עם הפסלון ביד ובחיוך רחב ככל שפניו אפשרו לו, העז להגיד "מישהו צריך לבדוק שוב את המעטפה". אבל זאת לא הייתה טעות, טקס האוסקר ה-79 היה כולו של מרטין סקורסזה. "לאורך השנים, אנשים עוצרים אותי ברחוב ובמעליות ואומרים לי: אתה צריך לזכות, מגיע לך לזכות", אמר סקורסזה בהתרגשות.

עם זאת, למרות ההמתנה הארוכה, הוא היה מאוד קורקטי בנאום התודה ולא עשה מזה מפעל חיים. הוא הודה למי שצריך להודות ורק ביקש מהבת שלו לקפוץ ולעשות הרבה רעש בחדר המלון שבו היא נמצאת. דקות ספורות מאוחר יותר "השתולים", הסרט שמרטין סקורסזה ביים, זכה בפרס לסרט הטוב ביותר.

מתוך חמש המועמדויות שלו, "השתולים" זכה בארבעה פרסים. העורכת הנצחית של סקורסזה, תלמה סקונמייקר זכתה באוסקר השלישי שלה, כולם על עריכת סרטים שלו והתסריטאי ויליאם מונהאן זכה בפרס לתסריט המעובד הטוב ביותר. רק מארק וולברג, שהיה מועמד כשחקן משנה הלך הביתה בלי פסלון אבל עם הרבה מחמאות ממנחת הטקס, אלן דג'נרס, שחזרה וציינה שהיא אהבה מאוד את המשחק שלו.

לא מעט הפתעות היו במהלך הטקס. "בבל", שהיה מועמד בשש קטגוריות שונות, זכה בפרס אחד בלבד - למוזיקה הטובה ביותר. הפרס הלך בשנה השנייה ברציפות למלחין הארגנטינאי גוסטאבו סנטאולאז'ה, שבשנה שעברה זכה באוסקר על "הר ברוקבק".

השחקן ליאונרדו דיקאפריו לא גרף את פרס השחקן הטוב ביותר, אולי בגלל שכמו שהסבירו לו מהבמה: "אתה לא יכול להיות גם חבר של דוגמנית-על (בר רפאלי) וגם לזכות באוסקר".

עוד הפתעה נרשמה בטקס כאשר אדי מרפי, שעד כה גרף את כל הפרסים האפשריים על משחקו ב"נערות החלומות", הפסיד את האוסקר לאלן ארקין הוותיק על תפקידו היפהפה ב"מיס סאנשיין הקטנה". הסרט "נערות החלומות" היה המפסיד הגדול של הערב לצד "בבל". בנוסף להפתעה של אדי מרפי, הסרט הפסיד גם בקטגוריות אחרות שבהן הוא היה הפייבוריט כגון השיר המקורי הטוב ביותר (שהלך ל-"אמת מטרידה") ועיצוב תלבושות (שהלך ל-"מארי אנטואנט").

בסוף הערב, המיוזיקל הצבעוני ובעל שמונה המועמדויות הלך הביתה עם שני פרסים בלבד - למיקס סאונד ולשחקנית המשנה (ג'ניפר הדסון).

הפתעה קטנה הייתה כאשר הסרט הגרמני הנפלא "חיים של אחרים" הביס את "המבוך של פאן" בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. "המבוך של פאן", שעולה למסכים בארץ בעוד שבועיים, היה מועמד בעוד חמש קטגוריות והלך הביתה עם שלושה פרסים מכובדים: עיצוב אמנותי, איפור וצילום (לצלם המקסיקני הגאון גיירמו נאבארו). במאי ותסריטאי הסרט, גיירמו דל טורו, נאלץ להסתפק במילות התודה והעידוד שקיבל מהבמה משותפיו הזוכים.

נאומי התודה לא היו מרשימים במיוחד. התסריטאי של "מיס סאנשיין הקטנה" זכה בפרס לתסריט המקורי וסיפר שהסרט מבוסס על חווית ילדות שלו. הלן מירן קיבלה את הפרס המצופה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"המלכה" והיא נאמה באלגנטיות מרשימה. פורסט ווויטקאר דיבר על חלומות ילדות של ילד עני שמתגשמים, הודה למשפחתו ולאלוהים, ונתן נאום רוחני על האור שבתוכנו שמחבר את כולנו.

דג'נרס ניהלה את הטקס בשובבות. היא השתדלה מאוד לעשות משהו שונה מקודמיו, התרוצצה בין מסדרונות האולם ושיתפה את המוזמנים בבדיחות שלה. למשל, ברגע מסוים היא הוציאה מצלמה דיגיטאלית וביקשה מסטיבן שפילברג לצלם אותה עם קלינט איסטווד. ברגע אחר, היא העבירה שואב אבק בין הכיסאות וגרמה לכוכבים להרים את רגליהם כדי לאפשר לה לנקות. מטרת הרגעים האלה הייתה ליצור אווירה אינטימית, פחות פורמאלית. מצד אחד התוצאה הייתה נחמדה, אך מצד שני סוג המופע לא התאים כל כך לטקס, ונראה היה שדג'נרס מזיעה קצת יותר מדי, במיוחד לאור העבודה שההנחיה שלה הייתה ללא ניצוצות, ללא שואו.

בנוסף, כל קטעי הביניים היו די משעממים. הקטעים המוזיקליים מיותרים, ובאמת שאין טעם להמשיך ולהתעקש להפיק אותם. מה שיפה בטקס זה לראות את הכוכבים מגישים פרסים ואומרים משפט או שניים מצחיקים. הרגע הבולט בערב היה כאשר אל גור וליאונרדו דיקפריו עלו לבמה כדי להעביר הודעה בעד איכות הסביבה. שמועות רצו באמצעי התקשורת שאל גור יכריז על מועמדותו לנשיאות ארה"ב במהלך טקס האוסקר, ודי קאפריו התעקש לשאול את אל גור שוב ושוב "האם אתה רוצה להכריז משהו?" אבל גור ענה "אני כאן רק בשביל הקולנוע".

מדהים כמה הוליווד תומכת באל גור. חברי האקדמיה העניקו לו את הפרס לסרט התיעודי הטוב ביותר על סרטו "אמת מטרידה", העוקב אחר מסעותיו כדי להביא למודעות את בעיית התחממות כדור הארץ, וסרטו קיבל גם את הפרס לשיר המקורי, המנסה לעורר אנשים לפעול. בסוף נאומו של גור למען איכות הסביבה, ולאחר התעקשויות נוספות של די קאפריו, סגן הנשיא לשעבר התכונן להכריז את ההכרזה המצופה, ואז באה הבדיחה הגדולה: ברגע שהוא עמד להגיד מה שכולם חיכו שהוא יגיד, נשמעה המוזיקה הידועה שמבהירה לנואמים באוסקר שזמנם תם. גור עשה פרצוף מתנצל על כך שנגמר לו הזמן וירד מהבמה ללא הכרזה ועם חיוך מסופק.

הרגע השני המצוין בטקס התרחש כאשר הקומיקאים ויל פארל וג'ק בלאק שרו שיר בעד השחקנים הקומיים. בשיר הם הביעו את מחאתם על כך ששחקנים קומיים אינם זוכים למועמדויות בקטגוריית המשחק, ושהאקדמיה מכירה רק בכישרונם של השחקנים הדרמטיים. בלי להגיד זאת ישירות, הצמד הצליח להפנות אצבע מאשימה לחברי האקדמיה על כך שסשה ברון כהן ("בוראט") אינו מועמד בקטגורית השחקן הטוב ביותר. התפקיד שלו אינו פחות נועז, תובעני ואיכותי מאשר תפקידו של כל שחקן דרמטי שהיה מועמד. אולי, בעתיד, האוסקר ימצא גם דרך להעריך את אמנות הקומדיה.

האוסקר והנקודה הישראלית

ארי סנדל שסרטו זכה אמש בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר נולד וגדל בקליפורניה, אך אביו ישראלי וכל משפחתו גרה בארץ. לאחר שלמד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת דרום קליפרוניה (בה למד, בין היתר, ג'ורג' לוקאס) יצא ארי להרפתקה וצילם את הסרט הקצר "West Bank Story" 12 דק'. הסרט הינו קומדיה מוזיקלית עם עלילה השאולה מהסיפור הנצחי של "סיפור הפרוורים" ו"רומיאו ויוליה".

דויד, חייל ישראלי, מתאהב בפאטימה, קופאית פלשתינית בדוכן פלאפל. אך שתי המשפחות של הנאהבים הצעירים הן בעלות דוכני פלאפל מתחרים. כשהישראלים פולשים לשטח של דוכן הפלאפל הפלשתיני, הללו מקלקלים את המכונות לייצור פלאפל של הישראלים. הישראלים מגיבים בכך שהם בונים חומה המפרידה בין שני דוכני הפלאפל. הסרט דובר אנגלית ומלווה בשירה ובריקודים. "West Bank Story", זכה בפרסים רבים בפסטיבלים בינלאומיים, אך אתמול בלילה הגיעה הזכייה הגדולה שלו כאשר ארי סנדל זכה באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר של השנה בעולם כולו.

בנאום התודה, הצהיר סנדל שעשה את הסרט במטרה לנסות לקרב בין הישראלים והפלשתינים ולעזור להם לראות שהשלום אפשרי. ארי סנדל אמר לגלובס: "הרבה אנשים אמרו שאי אפשר לעשות סרט קומי על הקונפליקט במזרח התיכון. אמרו שאף אחד לא ירצה לראות את זה ושבסופו של דבר אני אעליב כל ערבי וכל יהודי באמריקה. בהתחלה שמעתי לעצות ושמתי את הפרויקט במגירה במשך חמישה חודשים. אחר כך, התחלתי לעבוד מחדש על התסריט עם קים ריי, והתחלנו לחשוב על דברים משותפים בין פלשתינים לישראלים. רצינו להראות שלמעשה הם הרבה יותר דומים ממה שהם מוכנים להודות. כך הגענו לרעיון של דוכני הפלאפל המתחרים. אחד הדברים החשובים ביותר בשבילנו היה האיזון בין הצדדים. על כל בדיחה על חשבון צד אחד, המצאנו בדיחה אחרת על חשבון הצד השני. על כל רגע מרגש שקשור לצד אחד, הוספנו רגע מרגש שקשור לצד השני. עבדנו מאוד קשה כדי להשיג את האיזון הזה".

"West Bank Story" הוצג בארץ בשנה שעברה במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב, ונמכר לבתי-ספר ומוסדות חינוך הן בארץ והן במדינות ערביות. היוצרים מתגאים בכך ש-25 אחוז מההכנסות של הסרט הולכות לארגונים "יד ביד" ו"פורום המשפחות השכולות למען שלום, פיוס וסובלנות", התורמים ופועלים למען דו-קיום ערבי יהודי.

הזוכים הגדולים:

* הסרט הטוב ביותר: "השתולים", למפיק גרהאם קינג

* הבמאי הטוב ביותר: מרטין סקורסזה על "השתולים"

* השחקנית הטובה ביותר: הלן מירן על "המלכה"

* השחקן הטוב ביותר: פורסט וויטקאר על "המלך האחרון של סקוטלנד"

* התסריט המעובד הטוב ביותר: ויליאם מונהאם על "השתולים"

* התסריט המקורי הטוב ביותר: מייקל ארנדט על "מיס סאנשיין הקטנה"

* שחקן המשנה הטוב ביותר: אלן ארקין על "מיס סאנשיין הקטנה"

* שחקנית המשנה הטובה ביותר: ג'ניפר הדסון על "נערות החלומות"

* הסרט הזר הטוב ביותר: "חיים של אחרים" של פלוריאן הנקל פון דורסמארק

* סרט האנימציה הטוב יותר: "תזיזו ת'רגליים"