כשצץ שמה של המועמדת לשרה, אסתרינה טרטמן, ח"כית טרייה, די זוטרה - היפנה אותי מכר (מכר מתחרז עם מקור) לתיק המשפטי שלה, אותו הגדיר "תיק מסריח". השרה המיועדת, בקריאה ראשונה לפחות, מעניינת יותר מהתיק שלה. בקריאה שנייה שווה להתעכב גם על התיק.
בחודש יוני 2004, שבע שנים וחצי לאחר תאונת הדרכים של הגברת טרטמן, ישב שופט בישראל, בבית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק עמית שמו, ואיפשר לה להצטייד ב-52% נכות לצמיתות ופיצויים ותגמולים בהתאם. מילא, כסף בא, כסף הולך. הדבר המדהים הוא כיצד עלה בידה לבלבל את בית המשפט, להוביל אותו בנפתוליה ולהפוך אותו לפרשן אוהד.
אינני שופט, מימיי לא החלפתי מילה עם גברת טרטמן, אך מקריאת פסק הדין מגיח חשד שמדובר במאחזת עיניים. אחת שחרף נכותה הקשה הנטענת "שומרת על פסון, תדמית של הכל בסדר, אך באין רואים - אני קורסת". כל זאת למען הפוליטיקה וכדי ש"אוהבי לא יצטערו ושונאי לא ישמחו".
כבוד השופט עמית קיבל את הטיעון שהתובעת איננה מסוגלת לשמש עוד מנהלת בכירה בבנק יהב, אבל כן מסוגלת לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה 18-20 שעות ביממה, כי לפוליטיקאי "9-10 שעות זה חצי יום". הוא נעתר לאבחנה, שהגוף בגד בה, אבל היא נותרה "טורבו בראש". הוא אפילו הסכים לאמץ את הקביעה הפשטנית, שהכנסת, בית הנבחרים, זו עבודה קלה, לא רצופה ולא נוקשה, "הכרוכה בעיקר בדיבורים". מה זה צריך להיות, סוג של קריצת עין? בדיחה עממית? התנשאות הרשות השופטת על פני הרשות המחוקקת?
בית המשפט כה שש לשתף עימה פעולה שהיה מוכן לשלוח אותה לכנסת למרות שהיא מוגבלת, לא רק פיסית אלא אף "נפשית". אחת שסובלת מפגיעה בזיכרון, בריכוז, בקשב ו"משינויי התנהגות". עיצרו לרגע וחשבו איזו מין שרשרת מזון מעוותת: הדפוקה הזו, "פיסית ונפשית", תרוץ לכנסת, תשב אולי בוועדת חוץ וביטחון ותיטול חלק בדיונים בסוגיות של חיים ומוות, תצורף אולי לוועדה לבחירת שופטים ותבחר את שופטי ישראל.
במסגרת ההתבדחות הכללית קיבל השופט ואימץ גם את הנתון, שבשנה הראשונה לפציעתה האנושה הצליחה התובעת לסיים בהצטיינות תואר שני במכללת טורו קולג', מאחר שבמכללה, להבדיל מאוניברסיטה, הלימודים קלים.
פסק הדין, רווי חמדנות של תובעת מהתלת, יצא מחיפה ונסע לו לערעור בבית המשפט העליון בירושלים. שם הוא פגש הרכב מכובד, אהרון ברק, ריבלין וגרוניס. הוא אושר בעליון והוחזר למחוזי בחיפה לשיפוצים קלים ולתיקונים קוסמטיים, חישובי ריבית וכיוצא באלה.
איך אמר, בהקשר אחר, השופט בדימוס ורדי זיילר? אם זה מקרה בודד, ניחא. אבל אם יש 30 כאלה, אנחנו בצרות.
*
אין כמעט התרחשות ציבורית נפסדת בעת האחרונה שמערכת המשפט, בשירות סדיר או בדימוס, לא מבצבצת מתוכה. אפרופו זיילר - יש דו"ח והייתה מסיבת עיתונאים ואחר כך הופעה בכנסת ועוד ראיונות לתקשורת, ובכל פורמט ומקום נאמרו דברים שונים ולעתים סותרים, שאינם מסתדרים עם קודמיהם. בדו"ח עצמו מובלע סיפור שופטת בית המשפט העליון אז, דליה דורנר, ששחררה ממאסר, בניגוד לעמדת המדינה, את השוטר הרוצח צחי בן אור. אלמלא שוחרר אפשר שסיפור העלילה כולו היה שונה.
באירוע אחר, להבדיל, משפטו של חיים רמון, התנפלו השופטים, צוות כוחן, על העיתונות והאשימו אותה אפילו בניסיון להטות משפט. הם שכחו את ההנחיה המקצועית קרת הרוח של השופט חיים כהן, שכתב לפני עשרות שנים: למדתי לקרוא עיתונים ועוד יותר למדתי להתעלם מהכתוב בהם.
אפשר, אם רוצים, לדבר גם על צמצום הפער בתפוקות בין שופטים בדימוס וסטנדאפיסטים. כל אימת שבכלי תקשורת כלשהו חסר אייטם, יודעת כל מפיקה צעירה להרים טלפון לשופט משועמם ולהיות בטוחה שהוא יספק את הסחורה, ייתן את הקטע.
שר המשפטים הנכנס, פרופ' פרידמן, רוצה להתחיל את המהפכה עם קיצוץ סמכות בג"ץ לבטל חוקים. מיותר ושולי. יש כל כך הרבה מה לעשות במערכת הזו, שחבל להתחיל עם זוטי דברים.
אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
