גם שופט עליון לא מקבל הנחות: השופטת מארק-הורנצ'יק הורתה לחשין להשיב בתצהיר על שאלות

באוקטובר האחרון קבע בית המשפט העליון סופית, כי על רוכב אופנוע לשלם למדינה ולמשנה לנשיא העליון בדימוס, השופט מישאל חשין, 13 אלף שקל בשל נזקים שגרם לרכבו של השופט בעת תאונה עימו. לאורך כל הדיונים בתיק, בו המחלוקת היתה עובדתית, ריחפו באוויר שאלות וטענות באשר ליכולתו של שופט כלשהו בישראל להשתחרר מההנחה שגרסתו של חשין היתה הנכונה.

במקביל להליכים אלה, מנהל חשין תביעת דיבה נגד העיתון "מעריב". החלטת ביניים שניתנה בימים אלה מעידה, שלפחות בכל הנוגע לפרוצדורות, גם שופט עליון לא מקבל הנחות. השופטת דליה מארק-הורנצ'יק הורתה לכבודו להוסיף ולהשיב בתצהיר על שאלות שנשאל בשאלון וכן למסור לעיתון מסמכים מסויימים שנתבקש.

תאונה עם רוכב אופנוע

תביעת הדיבה נוגעת לתאונה שאירעה באוגוסט 2002, בין רוכב האופנוע פרדי נצר לבין חשין, בעת שהאופנוע פגע במכונית הוולבו הממשלתית של השופט, וגרם לה לסטות ממסלולה ולפגוע בעמוד חשמל. שני הנהגים תבעו האחד את רעהו בגין הנזקים, ושופט השלום הירושלמי דוד מינץ קיבל את גרסתו של חשין לאירועים. ערעורו של נצר לבית המשפט המחוזי נדחה ע"י השופטים יעקב צבן, יוסף שפירא ויורם נועם.

אלה קבעו, כי למרות שמדובר בגרסאות קוטביות הרי שהנתונים האובייקטיבים ברורים וחדים למראה. גם בקשת רשות הערעור של נצר לעליון, נדחתה. השופטת עדנה ארבל דחתה את טענתו, לפיה הכרעתו של בית משפט השלום הושפעה מהעובדה שחשין כיהן כמשנה לנשיא העליון וכי העובדה ששופט שלום נאלץ לדון בעניינו של שופט עליון הביאה ליחס מועדף ובלתי שוויוני לטובתו של חשין.

במקומון הירושלמי "כל הזמן" מרשת "מעריב" פורסמו ציטוטים מפיו של פרדי נצר, שטען ל"תפירת קומבינה להטיית תיק": לדבריו, חשין שוחח עם שופט השלום מינץ ונשיא השלום בירושלים, אמנון כהן, והשלושה "סגרו" מה תהיה תוצאת פסק הדין.

באמצעות עו"ד פז מוזר טען חשין, שבשים לב לכך שהוא כיהן שנים בעליון והיה המשנה לנשיא, הרי שהטלת דופי בטוהר משפטי של אדם, והאמירה כאילו עשה "קומבינה" עם השופט, היא דיבה חמורה ומכפישה תוך הטלת דופי בעניין טוהר המשפט. "מעריב" טען מנגד, באמצעות עו"ד עמית דולב, שמדובר בתביעת סרק, שאיננה אלא ניסיון להשתיק ביקורת ציבורית לגיטימית ו"להתחשבן" באופן קטנוני ביותר עם העיתון ועם התקשורת בכלל.

עוד טען העיתון, שמדובר בסוגיה חשובה, מעניינת ועקרונית מאין כמותה, בעלת עניין ציבורי רב, הראויה אחת ולתמיד לדיון ציבורי ותקשורתי פתוח ונטול עכבות: כיצד יתפקד שופט בערכאה נמוכה כשעליו לדון בעניין אישי של שופט בכיר ממנו, שבדרך כלל הוא זה הנתון לביקורתו ולמרותו.

העיתון מבקש להוכיח, כי אכן נתפרה "קומבינה" להטיית משפט בין חשין למינץ, וכי חשין נותר באולם בית המשפט לאחר תום הדיון בעניינו, כדי לשוחח עם השופט ועם נשיא בית המשפט. לשם כך, הוא הפנה לחשין שאלות בשאלון וכן בקשה לגילוי מסמכים.

ואולם, טען "מעריב", חשין התנגד להשיב על חלק ניכר מהשאלות וסירב לגלות חלק ניכר מהמסמכים הספציפיים, למרות שהשאלות כולן הן רלוונטיות, אינן מכבידות ואף עוסקות בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים ובעילת התביעה לגופה. חשין טען מנגד, שחלק ניכר מהשאלון לא נועד אלא לגרום לקיום דיון, בפעם הרביעית, בנושא הביטוח ובקשר לתאונת הדרכים, וזאת לאחר שכבר נידונה ונבחנה בפני שלוש ערכאות.

עוד טען המשנה לנשיא, שהדרישה למענה טוב יותר כביכול איננה אלא דרישה קנטרנית ולא עניינית, ואין בה תועלת לייעול המשפט. אשר לדרישתם לגילוי פרסומים, כתבות וידיעות שהתפרסמו אודותיו, טען השופט כי אף זו אינה דרישה עניינית בנסיבות העניין.

כך למשל, נדרש חשין בשאלון לפרט מהם הפריטים השקריים בכתבה. בתשובתו, הוא פירט והתייחס ל-12 דוגמאות של שקרים מובהקים לכאורה, חצאי אמיתות, אי-דיוקים, שגיאות ורמיזות שהופיעו בכתבה ויש בהם לפגוע. הורנצ'יק קבעה, כי "התשובה שניתנה אינה ממצה", ולכן "נותרת פתוחה בידי המשיב החובה להשלים את התשובה לשאלה".

כ-13 שאלות אחרות בשאלון נוגעות לאיפה ואיפה שננקטה, לטענתם, כלפי חשין בכל הקשור לחקירת המשטרה לגבי התאונה. חשין טען, שאינו מחויב להשיב משום שקיים השתק פלוגתא, לאחר ששלוש ערכאות כבר הכריעו בה וקבעו שלא היתה אפליה. השופטת הורנצ'יק הזכירה, ש"מעריב" והנתבעים (העורך והכתב) לא היו מעורבים כלל במשפט שבין השופט לאופנוען.

"שיקולי הצדק מחייבים, כי לא ייווצר השתק מקום שאין זהות בין הצדדים, מקום שאין מדובר באותם האינטרסים בשתי התביעות; כאשר אין המדובר בבעל דין אחד שבחר "לשבת על הגדר", כאשר למבקשים כלל לא ניתנה הזדמנות לטעון טענותיהם בעניין נשוא ההשתק הנטען". לכן, חויב חשין להשיב לארבע מהשאלות.

בצו גילוי המסמכים, התבקש חשין למסור העתק מההודעה שמסר לחברת הביטוח בנוגע לתאונה. לטענת "מעריב", גרסתו של חשין לתאונה נמסרה לראשונה רק 8 ימים לאחר קרות התאונה, ושבוע ימים לאחר שזומן להתייצב מייד ובדחיפות. לדבריהם, חשין מסר גרסתו בלשכתו שבבית המשפט העליון, ולא בתחנת המשטרה, כפי שצויין בהזמנה. לדבריהם, חשין טען שאת ההודעה הראשונה נתן לחברת הביטוח באותו יום.

הוא סירב, בנימוק שמדובר בניסיון להרחבת חזית לעניין שאינו בגדר תביעת הדיבה, וזהו ניסיון לנהל מחדש את תיק ביטוח התאונה. הורנצ'יק חשבה אחרת. "אינני מקבלת את עמדתו זו", פסקה. "כיצד יתגוננו המבקשים מפני התביעה נגדם אם לא יועמדו לרשותם מסמכים אשר לטענתם יש בהם לתמוך בגרסתם: 'אמת דיברתי'", תהתה. גם כאן קבעה, שטענת ההשתק אינה חלה, משום שהעיתון לא היה צד להליך עם נצר.

הכבדה מיותרת

היא דחתה את דרישת העיתון לחייב את חשין למסור קטעי עיתונות שפורסמו עליו, משום שלדבריה אין בכך רלוונטיות לתביעה. "ההכבדה המיותרת על התובע הוא שיקול אשר בית המשפט שוקל בעת מתן החלטתו לחייב צד בגילויו של מסמך. הרי המבקשים הם עיתון, עורך עיתון ועיתונאי. חזקה על המבקשים כי יש להם ארכיון וכן גישה לארכיונים ומאגרי עיתונות שונים. ככל שהם מבקשים לאסוף כתבות ופרסומים אודות התובע, יתכבדו ויעשו זאת בעצמם. אינני רואה מקום או טעם ענייני לחייב את התובע לעשות זאת עבורם" (ת.א. 28492/06).