מנהיגי ישראל, אתם כל-כך עלובים!

1.

איכפת להם רק מעצמם. כולם. ללא יוצא מהכלל. ראש הממשלה אהוד אולמרט, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, מפקד פיקוד העורף יצחק גרשון, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה זבולון אורלב, היועצת המשפטית בכנסת נורית אלשטיין, ובכלל, כל חברי הכנסת ובעלי דעות הבעד ונגד ראש הממשלה או מבקר המדינה.

כל המתקוטטים כבר כמה ימים בכזו בוטות נמוכה ועלובה דואגים רק לדבר אחד: איך אני אצא, מה יגידו עלי, איזו כותרת יתנו לי, איזו תמונה ישימו, מה המסקנות שיהיו לגבי, מה יגידו הסקרים ומה יעלה בגורלי.

החרפה האזרחית הגדולה במלחמת לבנון השנייה, מקלטים עלובים, נכים שלא מסוגלים לעשות את צרכיהם במקלט, שירותי בריאות שנסגרו, בתי חולים לא מוגנים, בית התמחוי הגדול שפתח ארקדי גאידמק בניצנים - כל אלה לא מעניינים ולא חשובים. אולמרט לא רוצה לשמוע, ולינדנשטראוס לא באמת רוצה להשמיע. עלובים כמו אטריות רטובות משלשום.

2.

איפה נשמע דבר כזה? ראש הממשלה דורש חקירת משטרה נגד מבקר המדינה. גנרל מפיקוד העורף עותר לבג"ץ נגד פרלמנט ונגד מבקר המדינה. פתאום כולם התעוררו לדאוג להדלפות. הדוקטור לספינולוגיה והדלפות מתוכננות, אהוד אולמרט, דורש שחוקרים יחקרו את המבקר על הדלפות ממשרדו. נו, באמת. הלך הזרזיר אצל העורב. תנסו לבחור מקום ראשון בהדלפות וספינים בין ראש ממשלה, מבקר המדינה ומערכת הביטחון. לא קל.

3.

הבעיה בדו"ח לינדנשטראוס, כמו הבעיה בדו"ח וינוגרד המתקרב אלינו בצעדי אימים, היא שגורם בכיר ביותר לא יכול להשיב בנידון, אי אפשר לקבוע את אחריותו ובנוסף, יש הרגשה שזה לא אנושי לכלול אותו בין האחראיים למחדל הגדול - צבאי ואזרחי כאחד.

זהו ראש הממשלה הקודם, אריאל שרון. האיש שהנהיג את המדינה הזו מאז פברואר 2001 ועד שאושפז בינואר 2006. אלה השנים המכריעות, לצד השנתיים בהן עמד אהוד ברק בראשות הממשלה והוביל את היציאה מלבנון בדצמבר 2000.

אולמרט יכול לשאת באחריות על כמה חודשים, עמיר פרץ גם הוא, הרי בקושי נכנס לתפקיד שר הביטחון כשיצא למלחמה. לכן, המסקנות האישיות של הדרגים הפוליטיים לא מעניינות וגם לא חשובות. מה שחשוב זה התכלס. הממצאים, המסקנות ותחילת הכניסה לטיפול.