שוק הנגזרים: איך זה עובד?

חוזי נגזרים, בדרך כלל לתקופה של כמה שנים, הם בדרך כלל חוזי החלפה (swaps) בין מוסדות. במקרה הרגיל, צד אחד מהמר על כך שתשואות הנדל"ן יהיו גבוהות ממשהו, למשל ריבית הלייבור פלוס 2%, והצד השני מהמר על ההיפך, כך שמדובר למעשה במשחק ב"סכום אפס".

האטרקציה למשקיעים ברורה. המשקיע יכול להגדיל או לצמצם חשיפה לשוק הנדל"ן מיד, בעוד בעולם האמיתי עלולים לחלוף חודשים רבים בטרם הוא יוכל לרכוש או לממש נכסים. שנית, העלויות נמוכות בדרך כלל בהרבה מעלויות ביצוע עסקאות בעולם האמיתי, כמו דמי רישום או דמי ייעוץ ליועצים.

יש גם כמה חסרונות לשוק החדש. משך הזמן המוגבל של החוזה אומר שברגע שהוא פוקע, המשקיע צריך לחפש שותף חדש לחוזה, אם ברצונו לשמור על חשיפתו. גם כעת יש כבר תהיות לגבי הנזילות של שוק הנגזרים החדש.

בנוסף לכך, חסרון ברור אחר הוא העמלות שגובים בנקי ההשקעות הפועלים בשוק החדש, שהן גבוהות מאד, אך ייתכן שהן ירדו בעתיד, כאשר השוק יהפוך לנזיל יותר.

בסופו של תהליך, השוק אמור לפנות לכמה כיוונים בו זמנית. כבר היו כמה עסקאות שבהם המשקיעים הימרו על ביצוע של תתי-סקטורים - כמו שוק המשרדים בלונדון או הנדל"ן הקמעונאי - ולא רק על ביצועי שוק הנדל"ן המניב הבריטי כולו.

קל לראות את האטרקטיביות שבהימור לונג על סקטור אחד, והימור שורט על סקטור אחר, בייחוד אם למשקיעים יש יכולת להמר על שווקים בכמה מדינות בו זמנית.

גם התחכום הפיננסי של השוק החדש צפויה להשתפר. מוצרים אחרים שיושקו, אולי, יכולים להיות חוזי swap על עליית ערך נכסים וסטרקצ'רים שכוללים אופציות וחוזים עתידיים. אופציה יכולה לתת לבעליה את הזכות לצבור או למכור מדד אם הוא מגיע לרמה מסוימת בתאריך מסוים.

מוצרים אחרים יכולים לכלול "תעודות הכנסה מנדל"ן" דמויות אג"ח, שבעליהן מקבלים הכנסה קבועה שצמודה לביצועי שוק הנדל"ן.