קצר חשמלי

אבל 280 מיליון שקל בשנה מכספי ציבור הם לא סיבה מספיק טובה, כדי שמשרד הביטחון יטרח להתעמק בציציותיה של החברה שעמה חתם על החוזה לפני כשלוש שנים. בדיקה כזאת לא יכולה להיות מסובכת מדי: שמה של החברה, "דוראד", מורכב מהאותיות הראשונות בשמות המשפחה של בעליה באותה תקופה, אנשי העסקים אורי דורי ויוסף אדלסבורג - שניהם שמות מוכרים בקהילה העסקית. וכאשר במשפחת אדלסבורג מדובר, מן הראוי היה שנורת אזהרה תידלק במשרד הביטחון.

יוסף אדלסבורג, 78, הוא איש עסקים ותיק, תושב סביון. בתחילת שנות ה-90 תיווך בנו אורי, שעבד בחברה שבבעלות המשפחה ושבה היה יוסף הדירקטור היחיד, בעסקה למכירת מסוקים צרפתיים לחיל הים הישראלי. העסקה הזאת נגמרה בחקירות שנפתחו נגד הבן הן בארצות הברית והן בישראל, בחשד להונאה בכספי הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל בהיקף של כ-10 מיליון דולר. בארצות הברית אף הוגש נגדו כתב אישום.

אורי אדלסבורג אמנם אינו רשום כמחזיק מניות בדוראד אנרגיה, ורשמית גם אינו מועסק בה, אך גורמים אחדים אישרו ל-G כי הוא פועל מאחורי הקלעים מטעם החברה. כך, למשל, בדיונים החשובים שנערכו עם הנהלת חברת מרחב של יוסי מימן, על קניית גז טבעי שבאמצעותו יופק החשמל, השתתף גם אורי אדלסבורג. השר לשעבר יוסף פריצקי מוסיף כי בטקס חתימה במסגרת העיסקה, שנערך בטורקיה, השתתפו לצידו דורי ואורי אדלסבורג.

האם לא היו למשרד הביטחון השגות על מעורבותה של משפחת אדלסבורג בעסקת הענק? בכירי המשרד טוענים כי לא היה להם מושג. יחיאל חורב, מי שחתם בזמנו על ההסכם מטעם המשרד ומשמש כיום כממלא מקום המנכ"ל, אמר ל-G כי לא ידע מי הם שותפיו של אורי דורי. גם היועצת המשפטית של המשרד, צביה גרוס לא ידעה. "לא ידעתי, וזה גם לא תפקיד הלשכה המשפטית לבדוק, מי השותפים בדוראד אנרגיה. בשביל זה יש מחלקות אחרות", היא אמרה ל-G. אפילו מנכ"ל המשרד באותה תקופה, עמוס ירון, שניהל חלק מהמשא ומתן עם דוראד אנרגיה, רומז שלא ידע: "במסגרת המשא ומתן עם דוראד אנרגיה היה לי קשר עם אורי דורי בלבד", אמר, וסירב להתייחס לשאלות אחרות.

כפית זהב

עסקים מעולם לא היו זרים לאורי אדלסבורג (48), דור שלישי למשפחת סוחרים מצליחה מסביון. לאחר שחרורו מהצבא, בתחילת שנות ה-80, הוא נסע ללמוד בניו יורק, ושם עבד לפרנסתו כקניין במחלקת האוויר של משלחת הרכש של משרד הביטחון (מש"ן). משרדי מש"ן בניו יורק נחשבים לצומת עסקי חשוב, שבו נפגשים נציגי התעשיות הביטחוניות הישראליות והאמריקאיות עם נציגי צה"ל. קניין כישרוני יודע לתרגם את ההיכרויות הללו לעסקים, ועל כישוריו של אדלסבורג אין חולק.

בסוף שנות ה-80 עזב אדלסבורג את מש"ן, חזר לישראל והצטרף לחברה המשפחתית "אדלטק". לפי נתוני רשם החברות מ-1993, בעליה של אדלטק היו אם המשפחה אילנה-יפה אדלסבורג מסביון (לפי הרשם היא הייתה אז "עקרת בית"), ורוני אדלסבורג, אחיו של אורי. הדירקטור היחיד בחברה, לפי הרשם, היה לא אחר מאשר יוסף אדלסבורג. החברה הגישה לאגף לסיוע ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) בקשה להיתר לייצוא נשק, וב-1991 קיבלה אותו והחלה לבצע עסקות.

באותה תקופה חיפש חיל הים מסוקים ימיים שיתאימו לנחיתה על סטי"לים מדגם "סער 5", ונוצר קשר עם אורי אדלסבורג. תא"ל במילואים עמירם רפאל, שהיה מופקד על הנושא, סיפר בדיעבד כי לאדלסבורג הייתה הצעה אטרקטיבית. לפי עדותו של הקצין, איש העסקים הצעיר סיפר כי חיל הים של צ'ילה הזמין מחברת "אירוספסיאל" הצרפתית ארבעה מסוקי AS-565 (פנתר), אך גילה באיחור כי הם לא מתאימים לו. הצרפתים, כך נאמר, חיפשו קונה חלופי.

חיל הים קפץ על האפשרות לרכוש את המסוקים המתקדמים ולקבלם באספקה מהירה. כדי שהעסקה תמומן בחלקה מכספי הסיוע הביטחוני, המחייב רכישה מחברות אמריקאיות, נרכשו ארבעת המסוקים באמצעות חברת "אמריקן יורוקופטר", חברה בת של "אירוספסיאל" הצרפתית, הפועלת בארצות הברית. היקף העסקה, שנעשתה בכספי הסיוע האמריקאי (שמימן רק את הרכיבים מתוצרת אמריקאית במסוקים), עמד על כ-58 מיליון דולר.

ב-1994, בעקבות מידע שמסרו שלושה מעובדי אמריקן יורוקופטר, נפתחה בארצות הברית חקירה. החשד: סכום העסקה שנעשתה בכספי הסיוע נופח בכ-10 מיליון דולר. 4.8 מיליון מהסכום הועברו, לפי החשד, לאדלסבורג כעמלה, ו-2.4 מיליון דולר שולמו לפי החשד כשוחד ל"פקידים זרים", לפי המינוח האמריקאי. הרשויות לא ידעו להסביר לאן נעלם יתר הסכום.

האמריקאים בחרו לא לשתף את ישראל בשלביה הראשונים של החקירה, ככל הנראה מחשש לדליפה, אבל ב- 1996, סמוך למועד מסירת המסוקים לישראל, העביר האף.בי.איי מידע למלמ"ב ולמשטרת ישראל, ודרש לפתוח בחקירה נגד אורי אדלסבורג ונגד ראש הפרויקט בחיל הים באותה עת, תת אלוף במיל' אלכס אייל. החשדות דלפו לעיתונות. רב פקד רוברט גולדשטיין, שניהל את החקירה המשטרתית, והחוקר הבכיר במלמ"ב גד ווטרמן, הבטיחו לא לנוח ולא לשקוט עד שיימצא הכסף האבוד והאחראים יועמדו לדין.

אדלסבורג ואייל זומנו למשטרה ונחקרו ארוכות. אייל, ששיתף פעולה ועבר בדיקת פוליגרף, נוקה במהרה מכל חשד, כך שהחוקרים השקיעו את עיקר המאמץ באדלסבורג. בהנחיית עורך דינו, אלי זוהר, הוא שמר על זכות השתיקה.

החקירה נתקעה, וב-1999 פנה שר המשפטים צחי הנגבי לעמיתתו הצרפתייה בבקשה לקיים במדינה חיקור דין של בכירים באירוספסיאל. הבקשה נדחתה, והחקירה התמוססה. בעקבות זאת ניהל משרד הביטחון מגעים עם הפרקליטות, במטרה להגיש תביעה אזרחית בסך כ-6 מיליון דולר, אך בסופו של דבר זו לא הוגשה.

האמריקאים לא המתינו לתוצאות החקירה הישראלית: בינואר 1997 הוגש בבית משפט בוירג'יניה כתב אישום נגד אדלסבורג ושני חשודים נוספים. אחד החשודים האחרים נשפט וזוכה, בעוד השני הורשע ונגזר עליו מאסר על תנאי. אדלסבורג בחר לא להתייצב לפתיחת משפטו, והוכרז "נמלט מהחוק" (Fugitive).

זה לא הפריע לאדלסבורג לטעון בשבוע שעבר, בתגובה שהעביר ל-G, כי בית המשפט האמריקאי זיכה אותו. התובע במשפט, ג'ק הנלי, מחזיק בדעה אחרת. בשיחת טלפון אומר הנלי כי לאחר שאדלסבורג לא התייצב למשפט, הוצא נגדו צו מעצר שנשאר בתוקף עד עצם היום הזה. לדברי התובע, החוק האמריקאי אינו מאפשר לשפוט אדם שלא בנוכחותו, ואם אדלסבורג ידרוך על אדמת ארצות הברית, קרוב לוודאי שייעצר ויובא למשפט. על השאלה אם היה ניסיון מצד פרקליטיו של אדלסבורג להגיע לעסקת טיעון בתיק, סירב הנלי להשיב.

G פנה שוב לאדלסבורג עם המידע הזה. הפעם מסר דוברו כי התכוון לכך שבית המשפט האמריקאי זיכה את הנאשמים האחרים.

מכל מקום, לאחר פתיחת החקירה בסוף 1996, ביטל מנכ"ל משרד הביטחון דוד עברי את היתרי הייצוא הביטחוני של אדלטק, ואורי אדלסבורג העתיק את עסקי התיווך הבינלאומיים שלו לתחום הבנייה. הוא ייצג את חברת צ'ילאן הטורקית, שהשתתפה במכרז לביצוע עבודות בנייה בפרויקט נתב"ג 2000. למרבה ההפתעה ניצחה החברה הטורקית במכרז, וזכתה בפרויקט בהיקף של 220 מיליון שקל. תוך כדי ביצוע העבודות פשטה החברה את הרגל. לאדלסבורג, שקיבל לפי הערכות שפורסמו בזמנו דמי תיווך נאים של 5%-10%, זה לא שינה הרבה.

עמוס ירון ואורי דורי

לפני כשבע שנים הוקמה דוראד אנרגיה בע"מ. בשנים הראשונות היא פעלה ממשרדי חברת א.דורי באזור התעשייה של הרצליה פיתוח, ולאחרונה עברה למשרדים במגדל ב.ס.ר ברמת גן. ממש באותה קומה במגדל פועלת גם אדלטק.

את הרישיון העקרוני להקמת תחנת כוח ולתפעולה קיבלה דוראד אנרגיה כבר בינואר 2003. על האישור חתם שר התשתיות דאז, אפי איתם, והחברה נדרשה להפקיד ערבות של מיליון דולר, ערבות שהוכפלה כאשר קיבלה את הרישיון.

זמן קצר אחר כך החלו המגעים בין דוראד למשרד הביטחון. מטרת המשרד היתה להוזיל את החשמל שצורך צה"ל ב7%-. המגעים הסתיימו במאי 2004 בחתימה על ההסכם שלפיו תספק דוראד, החל מ-2008 250 מגהוואט לשנה תמורת 280 מיליון שקל.

המגעים עם דוראד אנרגיה דווקא עוררו גלים במשרד הביטחון, אך לא בגלל מעורבותה של משפחת אדלסבורג. הבעלים האחר של החברה הוא כאמור הקבלן אורי דורי: מנכ"ל המשרד, עמוס ירון, שימש קודם לכן כמנכ"ל קבוצת א.דורי. הקשר ביניהם עורר במשרד חשש לניגוד אינטרסים מסויים, והסוגיה הועברה לעיונה של היועצת המשפטית של המשרד, עו"ד צביה גרוס.

גרוס בדקה ואישרה את העסקה, שהמתווה הכללי שלה כבר עבר את שלב ההבנות, אך כדי להימנע ממראית עין, המליצה שירון לא יחתום על ההסכם הכתוב. במקומו חתם עליו המשנה למנכ"ל וראש המחלקה לביטחון (מלמ"ב) במשרד, יחיאל חורב.

חוות הדעת המשפטית הזאת מעוררת כמה תמיהות, אולם לא פחות מוזרה היא העובדה כי איש במשרד לא טרח לידע את גרוס שיוסף אדלסבורג בתמונה. אם כבר נערכת בדיקה משפטית מעמיקה, מדוע לא לבחון גם את הצד הזה של העסקה?

השאלות הללו רק מתעצמות כאשר מתברר כי החוזה עם דוראד אנרגיה לא היה חוזה אספקה רגיל של המשרד, אלא חוזה בעל חשיבות אסטרטגית לישראל.

כשנדון ההסכם עם דוראד אנרגיה במשרד הביטחון, טען המנכ"ל ירון כי יש לבחון את העסקה גם מההיבטים האסטרטגיים שלו. ירון התכוון למשא ומתן שהתקיים אז עם טורקיה בעניין עסקת ענק - שדרוג של טנקי הפטון של השריון הטורקי בסדנאות תע"ש בישראל. הטורקים לחצו להוריד את המחיר, וירון הציע פתרון: ישראל תבצע "רכש גומלין". וכך היה. רכש הגומלין שעליו הוסכם היה צירוף הקונצרן הטורקי "זורלו אנרג'י" למיזם של דוראד אנרגיה. החברה הטורקית אמורה הייתה לבנות את תחנת הכוח ולתחזק אותה במשך 25 שנה, בעלות כוללת של כמיליארד דולר. במילים אחרות, דוראד אנרגיה הפכה לצד בעסקה, שנחשבה בדרג המדיני לבעלת השפעה על יחסי שתי המדינות. אגב, גם החלק הזה של העסקה הועבר לבדיקה משפטית במשרד הביטחון ולבדיקה כלכלית נפרדת, ואושר.

ההסכם עם משרד הביטחון עשה לדוראד אנרגיה רק טוב. חשמל היא עדיין לא התחילה לספק, אבל על שורה של חוזים נוספים לאספקת חשמל, בין היתר עם הקיבוצים, עם תנובה ועם מפעלי תעשייה, היא הספיקה לחתום. הפוטנציאל העסקי העצום, לנוכח החוזה השמן עם משרד הביטחון, הפך אותה גם לחברה אטרקטיבית למשקיעים, וחלקים ממנה נרכשו על-ידי זורלו הטורקית (25%), על-ידי קצצ"א ועל-ידי לאון רקנאטי (37.5%).

יודע, לא יודע?

בכירי משרד הביטחון הופתעו כאמור לשמוע על חלקה של משפחת אדלסבורג בדוראד אנרגיה. "זו פעם ראשונה שאני שומעת שחברת אדלקום (שבאמצעותה מחזיק אדלסבורג את המניות בדוראד אנרגיה, א' ב') מחוברת לדוראד אנרגיה. אני לא חושבת שמשרד הביטחון היה ער לכך שאדלסבורג הוא שותף בחברה", הוסיפה היועצת המשפטית צביה גרוס לדבריה הקודמים.

אבל בניגוד לדברים הללו, משרד הביטחון, לאחר בדיקה ארוכה, בחר להעביר תגובה הפוכה לחלוטין: "ידוע למשרד הביטחון שמר יוסף אדלסבורג הוא שותף בחברת דוראד אנרגיה, וכי הוא אביו של אורי אדלסבורג. דוראד אנרגיה היא אישיות משפטית נפרדת מחברת אדלטק. נגד מר יוסף אדלסבורג לא נפתחו הליכים פליליים, ומכל מקום, כפי שצוין לעיל, מדובר בספק יחיד", מסרה דוברות המשרד.

במילים אחרות, משרד הביטחון ובכיריו חלוקים לגבי העסקה. מדברי הבכירים משתמע שאיש במשרד לא טרח לבדוק מי עומד מאחורי חברה שעמה חתם המשרד על הסכם בעל חשיבות. מהתגובה הרשמית אפשר להבין שבדיקה דווקא נעשתה, ושהמשרד הגיע למסקנה שאין כל בעיה לחתום עם משפחת אדלסבורג על העסקה הזאת. "

תגובות

אורי אדלסבורג: קיבלתי הודעה על סגירת התיק

דוברו של אורי אדלסבורג, עידו טל, מסר בשמו את התגובה הבאה: מעולם לא נוהל נגד אורי אדלסבורג כל משפט בארצות הברית או בכל מקום אחר עלי אדמות. תיק החקירה בעניינו בארץ נסגר, ויש בידו מסמך מהפרקליטות המעיד על כך. משרד הביטחון מעולם לא הגיש תביעה נגדו על סך 6.1 מיליון דולר, או על כל סכום אחר".

בתשובה לשאלות אחרות שהופנו אל הדובר נמסר כי "המשפט בארצות הברית הסתיים בזיכוי, ולא נעשתה בו כל עסקת טיעון". הדובר הוסיף כי מאז גם ביקר אדלסבורג בארצות הברית. את בקשת G לראות מסמכים המעידים על הזיכוי דחה אדלסבורג. כאמור, בהמשך טען הדובר כי התכוון שהזיכוי היה של הנאשמים האחרים בתיק וכי לא נוהל משפט נגד אדלסבורג.

בשמה של דוראד אנרגיה, מסר עידו טל שיו"ר מועצת המנהלים של דוראד אנרגיה, מר אורי דורי, בוחר על-פי העניין את מי לשתף בישיבות הנוגעות לדוראד אנרגיה, ולא נמנע מלשתף את אורי אדלסבורג אם וכאשר יש אפשרות להשתמש בניסיונו העסקי המגוון והמוכח. זאת חרף העובדה כי מר אדלסבורג אינו נמנה עם בעלי החברה. הדובר הדגיש כי לא קיים כל קושי, מכל סוג ומין, ביחס למעורבותו של מר אדלסבורג בענייניה של דוראד אנרגיה. אדלסבורג הוא אחד מאנשי העסקים המוכשרים והמובילים במשק, שפועל בהצלחה רבה במדינות רבות במשך שנים רבות, ועל כך אין עוררין.

ממשרד הביטחון נמסר שבשנת 2002 החל משרד הביטחון לבחון, מתוך שיקולים כלכליים, את האפשרות לרכוש חשמל מחברה פרטית. המהלך תואם אז עם משרד התשתיות הלאומיות.

"חברת דוראד אנרגיה נבחרה על-ידי משרד הביטחון כספק יחיד על-פי חוק חובת המכרזים. באותה העת (וככל הידוע לנו גם היום) הייתה דוראד אנרגיה החברה הפרטית היחידה בעלת רישיון ייצור מתאים, המאפשר לה לספק למערכת הביטחון, כספק יחיד, חשמל בהיקף הנדרש.

"מנכ"ל משרד הביטחון דאז, עמוס ירון, נמנע מלאשר באופן אישי את החלטת ועדת המכרזים העליונה של משרד הביטחון ומלחתום על ההסכם עם החברה, למרות שפרק הזמן שחלף מאז הועסק עמוס ירון בחברת א.דורי, ועד למועד הבחירה בחברת דוראד אנרגיה, לא חייבו את הימנעות המנכ"ל המפורטת לעיל.

"ידוע למשרד הביטחון שמר יוסף אדלסבורג הוא שותף בחברת דוראד אנרגיה וכי הוא אביו של אורי אדלסבורג.

"חברת דוראד אנרגיה הוסמכה על-ידי ועדת שרים לענייני חברה וכלכלה להגיש תוכנית להקמת תחנת כוח לייצור חשמל. כמו כן קיבלה ממשרד התשתיות הלאומיות אישור למתן רישיון ייצור חשמל על-ידי יצרנים פרטיים".

ביחס לפרשת המסוקים מסר משרד הביטחון כי במהלך שנת 2000 ביקש משרד הביטחון להגיש תביעה נגד אורי אדלסבורג להחזר של 6.1 מיליון דולר בגין קבלת עמלה מחברת יורוקופטר מבלי שקיבל היתר לכך על-פי החוק.

"פרקליטות מחוז תל אביב, שהייתה אמורה לטפל בהגשת התביעה, הגיעה למסקנה שלא קיימת תשתית מספקת לצורך הגשת תביעה.

כמו כן נעשו מאמצים להשתמש בחומר החקירה הפלילי שהצטבר במשטרה, אולם הפרקליטות קבעה שגם בחומר הזה אין די לצורך הגשת התביעה האזרחית, ולכן היא לא הוגשה, כאמור, בסופו של דבר".