"המינהל זכאי לדרוש מחברה תשלום נוסף של דמי היתר באם שינתה את ייעוד הקרקע מדיור מוגן לבנייה למגורים". כך קבע בית המשפט העליון, ודחה ערעור שהגישה סביוני יבנה על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א.
סביוני יבנה זכתה ב-1998 במכרז המינהל להקמת בית אבות בעיר יבנה. למרות הערכת השמאי, שקבע ששווי הקרקע 9 מיליון שקל, התבקשה סביוני יבנה לשלם 2.7 מיליון שקל בלבד, זאת לאחר שהציעה את הסכום הגבוה ביותר במכרז השני שפורסם למתחם זה.
מיד לאחר הזכייה הגישה סביוני יבנה תוכנית לשינוי ייעוד המגרש, וביקשה להקים עליו בנייני מגורים. המינהל סירב לתת אישור לכך, ואף התריע בפני החברה על כך שהיא מפרה את תנאי המכרז.
במקביל להתנגדות המינהל, אישרה עיריית יבנה תוכנית מתאר חדשה שאיפשרה בניית בנייני מגורים באזור. בעקבות שינוי ההחלטה, ביקשה סביוני יבנה להקים על המגרש חמישה בנייני מגורים, שבהם 8-9 קומות.
המינהל טען בתגובה, ששווי המגרש גבוה עתה בהרבה, והתנה את הסכמתו בתשלום מלוא הפרש השווי בין שווי המגרש לדיור מוגן לבין שוויו בייעוד למגורים. החברה מצידה טענה, שהמינהל אינו זכאי לתמורה נוספת, זאת מאחר ותנאי כזה אינו מופיע בחוזה הפיתוח.
בית המשפט דחה את טענה זו וקבע שמדובר בשינוי מהותי ביותר של תנאי העיסקה, וכי הפרויקט אותו ביקשה המערערת להקים אינו דומה לפרויקט אשר לצורך הקמתו שווק המגרש במכרז. לכן רשאי המינהל לדרוש תמורה שתשקף את השינוי המהותי שחל בעיסקה. (ע"א 10397/04).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
