חור בהשכלה

הנתונים מעוררים השתאות. בעשור שחלף בין השנים 1995 ל-2005 עלה שיעור התלמידים שקיבלו ציון גבוה מ-90 בבחינות הבגרות ב-4 וב-5 יחידות מתמטיקה, בכ-42% (מ-28.2% ל-40%). בבחינת הבגרות באנגלית עלה שיעור התלמידים הללו ביותר מ-200% (מ-7% בשנת 1995 ל-21.2% ב-2005), ובציוני הבגרות בלשון נרשמה עלייה של 178% - מ-7.3% שקיבלו ציון הגבוה מ-90 ב-1995, ל-20.3% שזכו לכך עשר שנים מאוחר יותר. ככלל, בין השנים 2005-2001 עלה בכ-9% בשיעור הזכאות לבגרות.

יכול להיות שבעשור האחרון הצמיחה מערכת החינוך, מתחת לאפינו, דור של תלמידים מבריקים ואנחנו פשוט לא שמנו לב? כנראה שלא. מבחנים בינלאומיים, בהם מבחן פיז"ה (PISA), לא מחמיאים במיוחד לרמת הידע של תלמידי ישראל. במבחן פיז"ה שנערך ב-2002 נחבטה ישראל והגיעה למקום ה-33 מתוך 41, ועל-פי בכירים במשרד החינוך תוצאות המבחן שנערך ב-2006 לא עומדות להיראות טוב יותר. גם באוניברסיטאות מבקרים את רמתם של בוגרי התיכונים המגיעים אל שערי האקדמיה, ומצביעים על ירידה ברמת הידע שהם מפגינים.

אם כך, כיצד ממשיכים ציוני בחינות הבגרות לטפס? יש מי שטוען כי הבחינות פשוט קלות מדי. "אם מסתכלים על הציונים, ניתן היה לצפות שנקבל לאקדמיה תלמידים מבריקים. לצערי הדבר לא מתרחש במציאות", מציין בייאוש מרצה באחת האוניברסיטאות.

לא רק באקדמיה הבחינו בתופעה המדאיגה. בינואר 2003 הגישה דפנה סחייק, עובדת מחלקת המחקר בכנסת, דוח לחברי הכנסת מטעם משרד החינוך, ושמו "מבוא למחקר לבחינת הטענה בדבר הירידה ברמת בחינות הבגרות". במסמך, שסקר את השינויים שחלו בבחינות הבגרות לאורך השנים, עלו ממצאים קשים: "יש לחץ מערכתי להקל על התלמידים כדי להגדיל את שיעור הזכאים בלי לפגוע בשיעור התלמידים במערכת", נכתב שם. זאת, בזמן שמן העבר השני לא קיים לחץ נגדי להעלאת איכות הלמידה, מפני "שלחץ כזה ייתפס כהעמקת הפן הממיין של הבחינות וכפגיעה בסיכוייהם של בני השכבות החלשות יותר".

בין ההסברים לעלייה במספר הזכאים לתעודת בגרות מציג המחקר תהליכים שאינם מבטאים כלל את ידע התלמיד, ביניהם "'יד קלה' במתן ציונים או שינוי הרמה של בחינה כזו או אחרת (דוגמת הורדת פרק הגיאומטריה במתמטיקה), בפרט במצב שבו התעודה נחשבת לחלק מהזהות האישית ומורים נמנעים מהכשלת תלמידים".

איך בודקים? ערכנו השוואה בין הבגרויות שעמן נדרשו להתמודד תלמידים בשנים האחרונות, לבין אלה שנערכו לפני כעשרים ושלושים שנה. נבדקו חמישה מקצועות שבהם ההשוואה נוחה יותר לבדיקה: מתמטיקה, אנגלית, כימיה, פיזיקה ולשון. מרצים באקדמיה ומורים בעלי ותק התבקשו לחוות את דעתם בשני מישורים: החומר שעליו נבחנו התלמידים, ורמת השאלות שנשאלו במבחן. הנה התוצאות.

מתמטיקה

יותר שינון, פחות הבנה

שיעור התלמידים שקיבלו ציון גבוה מ-90 בשנת 1995: 28.2%

שיעור התלמידים שקיבלו ציון גבוה מ-90 בשנת 2005: 40.0%

"המבחנים לפני שלושים וארבעים שנה אכן היו קשים יותר, בעיקר מבחינת אופי השאלות", קובע ד"ר דוד גינת, מרצה בכיר בחוג להוראת המדעים באוניברסיטת תל אביב. "השאלונים בעבר דרשו יותר העמקה והבנה, לעומת השאלונים היום - שדורשים בעיקר לימוד תבניות". כדוגמה לכך הוא מביא את תחום הקומבינטוריקה - "נושא קלאסי", לדבריו, "בכל הנוגע לבדיקת הבנה מתמטית" - שהופיע בבחינות בעבר, וכיום התלמידים אינם נבחנים עליו עוד.

גינת מתרשם כי הבחינות החדשות דורשות מהתלמידים בעיקר שינון של ידע ותבניות קבועות. לדבריו, כיום, כשתלמיד מקבל שאלה בבחינה, נראה שמה שנדרש ממנו הוא "להתאים אותה לתבנית מוכרת". "הבחינות היום דורשות פחות יצירתיות", הוא אומר, "בעבר תלמידים היו נדרשים לפירוק בעיות ולשימוש בתבניות לא מוכרות, הם נדרשו להעמקה ולחשיבה ופחות לשינון".

ערן כהן, מורה למתמטיקה בגימנסיה העברית הרצליה, מסכים כי "הציונים עולים, אבל רמת הידע של התלמידים לא עולה במקביל". לדבריו, השוואה בין הבחינות מלמדת כי "בחינת הבגרות הישנה בהחלט מכילה חומר רב יותר, ורמת הסקת המסקנות וההיקשים הלוגיים הנדרשים בתוך כל נושא בתוכה - גבוהה יותר".

"אמנם ישנם נושאים חדשים שלא הופיעו בבגרות הישנה", הוא אומר, "אך מדובר בנושאים טכניים יותר". נושא כמו הוכחות משפטים באמצעות גיאומטריה אנליטית, שנחשב לקשה במיוחד משום שהוא "מופשט לחלוטין ודורש יותר העמקה בחשיבה מאשר בעניינים הטכניים", לא קיים יותר לדבריו בנוסח הבחינה החדש.

כהן מסביר כי הבחינות החדשות בנויות כך שהן מכילות יותר חלקים. "הדבר מאפשר לתלמידים להתכונן רק על חלק מהחומר, ולמעשה לקחת הימור לגבי הנושאים שעליהם יישאלו". אולי במפתיע, ד"ר גינת דווקא אינו מוצא פסול בצמצומו של חומר הלימוד לקראת הבחינה. "אני סבור שניתן בהחלט לשאול על פחות חומר", הוא אומר, "ובתנאי שהשאלות יתבססו על הבנה, העמקה וקישור בין מרכיבים שונים - עניין שהיה קיים במובן מסוים בבחינות הישנות".

"הבעיה העיקרית", מסכם כהן, "היא שכיום הלימוד הוא מכוון-בחינה: לא מלמדים מתמטיקה, אלא מלמדים לקראת בחינת הבגרות. תלמידים מקבלים ציונים טובים בבחינה, אבל באקדמיה טוענים שרמת התלמידים יורדת, ואני מסכים עם הטענה הזו. אם הייתי נותן לתלמידים שלי בחינת בגרות שניתנה לפני 25 שנה - היה לי 100% כישלון. בחינת הגרות ב-5 יחידות היום דומה ברמתה לזו של 4 יחידות שניתנה לפני עשרים שנה".

אנגלית

דקדוק Out, תקשורת אותנטית In

שיעור התלמידים שקיבלו ציון גבוה מ-90 בשנת 1995: 7%

שיעור התלמידים שקיבלו ציון גבוה מ-90 בשנת 2005: 21.2%

"ישנם הבדלים אדירים בין השאלונים הישנים לחדשים", אומר פרופ' אברהם יוגב מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. "אם בשנות ה-60 התלמידים התבקשו לנתח דמויות ביצירות של שייקספיר ולהתמודד עם שירה וספרות בבחינת הבגרות, הרי שכיום מדובר בבחינה מאוד טכנית, ששינתה לחלוטין את כל אופן לימוד המקצוע".

יוגב מבקר בחריפות את מבנה הבחינות החדשות, לא רק בהשוואה לאלה שהיו נהוגות לפני כארבעים שנה, אלא גם בהשוואה לבחינות שעמן התמודדו התלמידים בשנות ה-80. "בבחינות החדשות חסרים הרבה נושאים שהיו קיימים בעבר", הוא טוען. "מדובר בנושאים כמו תרגילים בלשון, דקדוק, שכתוב משפטים - היום אין בדיקה ישירה של הדקדוק".

"אני לא חושב שמדובר במזימה להעלות את שיעור הזכאים לבגרות", הוא אומר, "אלא בצורך להקל את הבדיקה, כך שניתן יהיה לבדוק כמות גדולה כל-כך של שאלונים בזמן קצר יחסית. אבל אם אלה בחינות הבגרות שלנו, מוטב לנו שלא יהיו כלל". לדבריו, באוניברסיטאות בהחלט מרגישים את הירידה ברמת הבחינות. "מאוחר יותר, כשהתלמידים האלה מגיעים לאקדמיה, הם מתקשים להתמודד עם הלימודים", הוא אומר.

לעומתו, ד"ר אסתר קליין-ווהל, ראש היחידה לאנגלית באוניברסיטה הפתוחה, וקלייר גורדון, רכזת הוראת האנגלית באוניברסיטה הפתוחה, מגינות על מבנה הבחינה הנוכחי. "העקרונות המנחים בבחינת הבגרות החדשה שמים דגש על יכולות התלמיד לתקשר במצבים אותנטיים, במקום הפגנת ידע ושליטה בחוקים", היא מסבירה. עקרונות מנחים נוספים שאותם מדגישה לדבריה הגישה החדשה, הם "ביצוע משימות מורכבות, בניגוד לבחירה בתשובות נכונות או יצירת 'שפה לפי נוסחה', ושימוש בכישורי חשיבה גבוהים".

לדברי ד"ר קליין-ווהל, מהנוסח החדש של הבחינה ירדו "שאלות רב-ברירה ("אמריקאיות") רבות, קטעי cloze העוסקים בדקדוק, ומשימות כתיבה מחדש של משפטים". כמו כן, מושם כעת פחות דגש על דיוק בשפה. "במקום זאת", היא מציינת, "כיום יש התמקדות בכישורי שפה ובאינטראקציה חברתית". לדבריה, השאלות האמריקאיות הרבות דרשו מהתלמיד רק לזהות את התשובה הנכונה, ולא ליצור אותה בעצמו ב"תהליך שדורש הבנה עמוקה יותר של הטקסט הנקרא".

איך זה מתיישב עם דבריו של יוגב, שלפיהם הבחינה קלה יותר לבדיקה? ההסבר הוא שאם צריך לכתוב פחות טקסט, יותר קל לבדוק; אם אין כתיבה מחדש של משפטים, יותר קל לבדוק.

השוואה בין בחינת הבגרות באנגלית שנערכה ב-1986 לבין הבחינה שנערכה ב-2005 מגלה כי בעוד שבבחינה הישנה התבקשו התלמידים לענות על שאלות בנוגע לקטע בן 50 שורות, הרי שבבחינה מלפני שנתיים יש שני קטעים קצרים בני 28 ו-15 שורות. גם את החיבור בן 300 המילה, שנדרש מהתלמידים בעבר, מחליפים כיום שני חיבורים קטנים בני 140-120 מילה כל אחד. פרופ' יוגב מסכם: "אין ספק שההתמודדות עם קטע אחד ארוך מסובכת הרבה יותר. גם כתיבה של חיבור ארוך היא הרבה יותר מורכבת".

לעומתו, באופן לא מפתיע, טוענת ד"ר קליין-ווהל: "שתי משימות כתיבה מספקות הזדמנות לשקף טוב יותר את יכולות התלמיד לכתוב טקסטים שונים". בשורה התחתונה אומרת קליין-ווהל כי גם ללא קשר לשינויים שהוכנסו בנוסח הבחינה החדש, "השאלה אם שלוש שעות בחינה מהוות פרק זמן מהימן לבדיקת כישורי שפה מורכבים נותרה עדיין ללא מענה".

פיזיקה

האתגר כיום גדול בהרבה

שיעור התלמידים שקיבלו

ציון גבוה מ-90 בשנת 1995: 28.8%

שיעור התלמידים שקיבלו

ציון גבוה מ-90 בשנת 2005: 39.2%

דווקא בתחום הפיזיקה נראה כי המגמה שונה לחלוטין, ממש הפוכה לנעשה בתחומי הלימוד האחרים. זהו גם מקצוע הלימוד שבו הגידול שחל במהלך העשור האחרון במספר התלמידים שקיבלו ציון הגבוה מ-90 הוא הנמוך ביותר - כ-36% (ראה מסגרת).

"בפיזיקה יש הבדל עצום בין בחינות הבגרות שנערכו פעם, לבין אלה שנערכות היום - הבדל במהות ולא בקושי", מספר מוטי גולדמן, מורה לפיזיקה בבית ספר מקיף יהוד. "בעבר הבחינה הייתה טכנית, התלמידים התבקשו להציב נתונים בנוסחאות. כיום הם נדרשים להרבה יותר הבנה ויישום תהליכים". כתוצאה מכך, אין לו ספק שהאתגר שניצב כיום בפני תלמידי הפיזיקה גדול בהרבה: "אני מורה כבר 18 שנה, וברור שהבחינה היום קשה הרבה יותר מבעבר", הוא אומר.

גולדמן מציין שגם היקף החומר הנלמד גדל. "לפני שנתיים נערך שינוי בתוכנית הלימודים, והוסיפו עוד חומר לבחינה. צר לי לומר שבמקצועות אחרים הרמה ירדה, אבל בפיזיקה המצב שונה לחלוטין".

גם ד"ר שמואל מאירמן, מורה לפיזיקה ומרצה במכינה לתלמידי כימיה ומדעי החיים, מסכים כי בכל מה שנוגע ללימודי הפיזיקה, בחינת הבגרות הנהוגה כיום עדיפה על זאת שאיתה התמודדו התלמידים לפני כעשרים שנה. "הבחינות אז היו יותר טכניות - דרשו יותר מתמטיקה ופחות הבנה. המגמה הזו התהפכה. הפיזיקה הפכה ליותר מעניינת ומאתגרת".

עם זאת, הוא מקפיד לציין שגם בממלכת הפיזיקה המצב רחוק מלהיות ורוד. "נוצר מצב של עומס כבד על המורים, שבקושי מספיקים ללמד את החומר, וזאת בשל מיעוט השעות העומדות לרשותם", הוא אומר. "הסיבות לכך הן בין היתר ריבוי פעילויות חברתיות והוספת מועד חורף לבחינות הבגרות". הוא מדגיש: "יש לציין לטובה את העובדה כי הפיקוח על הפיזיקה במשרד החינוך ער לכך ומשתדל להקל את המצב".

ולמרות הדעה החיובית על מבחן הבגרות בתחום, ועל אף שהנתונים מראים, כאמור, עלייה בציונים שאותם משיגים התלמידים, גם ד"ר מאירמן חש שהולך ופוחת הדור. "לתלמידים יש היום פחות מוטיבציה ללימודים, ופחות תלמידים משקיעים בהכנת שעורי בית", הוא אומר. "חלק מהתלמידים כלל לא מתאימים ללימודי פיזיקה. אינני רוצה לעשות הכללות, אך אלה דברים שאני שומע גם מעמיתיי למקצוע. אמנם ממוצע הציונים בפיזיקה גבוה יחסית למקצועות אחרים, אך נראה שהרמה הכללית ירדה".

כימיה

1976 - חומר לבגרות; 2007 - חומר לשנה א' באוניברסיטה

שיעור התלמידים שקיבלו ציון גבוה מ-90 בשנת 1995: 26.1%

שיעור התלמידים שקיבלו ציון גבוה מ-90 בשנת 2005: 39.9%

"אין ספק שחל שינוי בשאלות בבחינות הבגרות לאורך השנים", אומר פרופ' רז ילינק, ראש המחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון. "השאלות בעבר היו יותר מעמיקות, הן מבחינת המחשבה והן מבחינת החומר הנלמד". כהמחשה לירידת הרמה הוא מציין כי "בבחינת הבגרות של שנת 1976 הופיעה שאלה שעסקה בניתוח קינטי של ריאקציה". כיום, לדבריו, זהו נושא שנלמד בשנה א' באוניברסיטה.

ילינק מסביר כי שאלה מן הסוג הזה "דורשת רמה גבוהה מאוד של ידע והבנה", בעוד "השאלות היום הן שטחיות יותר, לא מעמיקות ולא מתוחכמות". "גם תלמיד שיצליח לפתור את הבחינה כיום, ייתקל בקשיים ניכרים לפתור בחינות שניתנו בעבר", הוא אומר.

ד"ר רויה ישראלי, ראש החוג למדעים במכללה האקדמית בית ברל, לא חולקת על כך שרמתן של בחינות הבגרות בכימיה כיום היא נמוכה, אך היא גם לא מתרשמת במיוחד מהבחינות שהיו נהוגות בתחום בשנות ה-70. לדבריה, השוואה בין בחינת הבגרות של קיץ 1975 לזו של קיץ 2006 מראה כי שתיהן מתמקדות ברמת הידע, ולא שמות דגש על הבנה וניתוח של תהליכים, או על חשיבה מורכבת.

"הבחינה הישנה קשה יותר ועמוסה יותר", היא מסכימה, "אך אינני בטוחה שתלמיד שלמד ונבחן בשנת 1975 מבין כימיה טוב יותר מזה שלמד ב-2006". לזכותה של הבחינה החדשה היא מציינת את הניסיון להכניס בה נופך של רלבנטיות לחיי היומיום, באמצעות הוספת שאלת בחירה המאפשרת לתלמידים לנתח מאמר מדעי.

ניתוח פרטני יותר של ההבדלים בין הבחינה מ-1975 לבין הבחינה אשתקד מלמד כי בעוד שבראשונה נדרשו התלמידים לענות על 15 "שאלות אמריקאיות", ללא אפשרות בחירה ביניהן, הרי שכיום נדרשים התלמידים לענות רק על שמונה שאלות מהסוג הזה. עם זאת, במבחן החדש נדרשים התלמידים לבחור את התשובה הנכונה מבין חמש תשובות אפשריות, לעומת ארבע שהיו נהוגות בעבר.

בחינה של השאלות הפתוחות בשני השאלונים מגלה כי במבחן הישן אפשרויות הבחירה שעמדו בפני התלמיד היו מצומצמות יותר, מה שכמובן העלה את דרגת הקושי של הבחינה. "במבחן הישן יש שישה עד שבעה סעיפים בכל שאלה פתוחה", אומרת ד"ר ישראלי, "זאת לעומת ארבעה סעיפים בלבד במבחן החדש". היא מציינת גם כי עצם העובדה שהמבחן החדש מחולק לפי נושאים, מקילה על התלמידים במעט.

שינוי נוסף שעליו היא מצביעה נוגע להיקף החומר ולדרגת הקושי: "המבחן של שנת 2006 הוא לפי תוכנית הלימודים החדשה, שממנה ירדו נושאים רבים שנחשבו למורכבים, למופשטים או בדרגת קושי גבוהה, שכן הופיעו בבחינה הישנה. בנוסף, תהליכים כימיים שבעבר נדרש התלמיד לזכור בעל-פה אינם חלק מתוכנית הלימודים, ולכן לא מופיעים יותר במבחן החדש". ולכל זה צריך להוסיף את העובדה כי החומר למבחן בשנת 2006 הוא "ממוקד". "כלומר, מהסילבוס, המצומצם ממילא, מורידים חלק מסוים לקראת הבחינה", מסבירה ישראלי.

"ההתרשמות שלי היא שיש בימינו אינפלציה בציונים", מסכם ילינק. "האם הציונים הגבוהים משקפים ידע מעמיק, הבנה וחשיבה? אני לגמרי לא בטוח. על הנייר הנתונים נראים מאוד מרשימים, אבל הרמה האקדמית של התלמידים פוחתת באופן ניכר: סטודנט שמגיע לאקדמיה עם ציון 100 בבגרות לא יודע להתמודד עם חומר הלימודים כמו סטודנט שקיבל את אותו הציון בעבר".

לשון

פחות דקדוק, יותר הבנה והבעה

שיעור התלמידים שקיבלו

ציון גבוה מ-90 בשנת 1995: 7.3%

שיעור התלמידים שקיבלו

ציון גבוה מ-90 בשנת 2005: 20.3%

קו פרשת המים בכל מה שנוגע לבחינת הבגרות בלשון היא שנת 1990, אז נכנסה לתוקף מתכונת בחינה חדשה, שהחליפה את מבנה הבחינה הישן יותר, שהיה נהוג עד אז. "הבחינה בידיעת הלשון מ-1989 מעמיקה בדקדוק ונותנת פחות דגש על מיומנויות הבנה והבעה", אומרת ד"ר אורנה בן-נתן, מרצה בחוג ללשון, ספרות ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה.

"הבחינה מ-1989 הכילה חומר רב יותר מאשר הבחינה שהונהגה במקומה, כשלצד דיוקי ההגייה היא כללה גם דיוקי לשון וכן הוראת תקופות הלשון תוך התמקדות בהבדלים שבין לשון המקרא ללשון חז"ל". לדבריה, "בשני השאלונים - זה של 1989 וזה שהונהג החל ב-1990 - לא היה ביטוי לשפה המדוברת. הבחינות הללו לא הנחילו לתלמידים מיומנויות למידה, כגון הבנת הנקרא והבעה בכתב", היא אומרת.

בשנים האחרונות נכנסה לתוקף מתכונת בחינה חדשה, שהחליפה את הבחינה מ-1990. עד אליה, משנות ה-90 ואילך, נהגו ברוב בתי הספר להגיש את תלמידי כיתה י' לבחינה שהתמקדה בעיקר בחוקי הדקדוק, וכללה גם מרכיבים של הבנה והבעה, ואת תלמידי כיתה י"ב - לבחינה בחיבור.

"מתכונת הבחינה שהתקבלה בשנים האחרונות מבטלת למעשה את שתי הבחינות שהיו נהוגות עד כה", מסבירה ד"ר גילה שילה, ראש לימודי היסוד בלשון במכללה האקדמית בית ברל. "היתרון של התוכנית הוא גם בכך שהיא ספירלית ונלמדת לאורך כל שנות לימודי התלמיד, כלומר אין מפסיקים את הלימוד בכיתה י', וממשיכים בנושא אחר בכיתה י"ב כפי שהיה עד כה", היא אומרת.

לדברי ד"ר שילה, "המגמה בתוכנית החדשה ברורה ומובנת. היא נובעת מתוך הרצון לתת לתלמידים אפשרות להביע את דבריהם בצורה נהירה ומכוונת המותאמת לצורכי הנסיבות, לכן בתוכנית מושם דגש על היבטים פונקציונליים-תקשורתיים של הלשון, אך גם על היבטים מבניים-פורמליים".

שילה מציינת כי מצד אחד יש לברך על בדיקת ההבנה וההבעה - נושא שהוזנח שנים רבות, אך מצד שני צריך להקפיד שהדבר לא יבוא על חשבון נושאי הדקדוק.

גם ד"ר בן-נתן מברכת על "רצף לימודי הלשון, בכל שנות החטיבה העליונה, שיוצרת התוכנית החדשה". לדבריה, "בתוכנית מושם דגש על הכשירות הלשונית, כשהתפיסה הכללית היא שהלשון היא כלי לשאר המקצועות. יש השקה בין הלשון למקצועות מילוליים אחרים. השאלות בבחינה הן בזיקה אל הטקסט שהמבחן כולו מתבסס עליו, כשהמטרה היא להרגיל את התלמיד לקרוא טקסט ולהתמודד איתו".

לאור התוכנית החדשה, בן-נתן בהחלט אופטימית. "נראה לי שיש לה פוטנציאל להכשיר את בוגרי התיכונים טוב יותר ללימודים גבוהים", היא אומרת. "עד כמה? ימים יגידו". "