ספרות יפה

בשנת 73, לאחר ששירתה בצבא כפקידה בלשכתו של גורודיש הידוע (האלוף שמואל גונן) זכתה שריר בתואר מלכת היופי של ישראל, ניגשה לתחרות מיס תבל באתונה ונבחרה כסגנית, לא לפני שמחבל לכד מספר בני ערובה ודרש בתמורה לשחרורם את סילוקה של מלכת היופי הישראלית מהתחרות. בסופו של דבר המשטרה היוונית שיחררה את בני הערובה, המחבל נלכד ולימור שריר זכתה בתואר סגנית מיס תבל.

למרות הצעות רבות ומפתות לדגמן ואחרי שפניה עיטרו שערי מגזינים נחשבים בעולם (ביניהם "קוסמופוליטן"), שריר עשתה שינוי כיוון והשאירה את חיי הזוהר מאחוריה. היא נסעה לאיטליה ללמוד רפואה באוניברסיטת רומא ומשם המשיכה אל הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת"א. את הדוקטורט ואת הסטאז' עשתה במחלקה לניתוחי לב ב"שיבא", תחת שרביטו של פרופ' דני גור.

ואז, בשנת 2000, היא ערכה שינוי נוסף בחייה והחליטה להקדיש את עצמה למלאכת הכתיבה, שגם עליה הסתערה במרץ רב.

שנתיים אחרי שיצא רומן הבכורה שלה,"הבית על האגם" ("ידיעות אחרונות") יצא ספרה "אלוהים ואלווירה", ("כרמל") שזכה לשבחים מרובים והשבוע יוצא לחנויות ספרה השלישי, "פירות בר אדומים", גם הוא בהוצאת "כרמל".

פרופ' נורית גוברין מאוניברסיטת ת"א משבחת את כתיבתה של שריר: "היא יודעת ליצור סיפור בלתי שיגרתי, מעניין ומושך. היא יודעת לתאר ולהמחיש לקוראים את המקומות, המראות, הריחות והנופים ובו בזמן גם את התחושות, הרגשות, המחשבות וההתלבטויות... בכתיבתה ניכרת גם השכלתה הרחבה, ובקיאותה בתחומים רבים של חיי הרוח והתרבות, אבל בראש וראשונה בולט כישרון הכתיבה שהיא ניחנה בו".

" אז מה, היה לך חלום לכתוב, שנדחק כל השנים?

"אין לי תשובה חד משמעית. בדרך כלל, כשאדם עובר חוויות משמעותיות בחייו - הוא לא תמיד מגיב עליהן מיד. לרוב, הוא מדחיק אותן ואוצר אותן בזיכרונו, ולאחר שנים רבות החוויות פורצות ממוחו בשל קטליזטור שלא תמיד הוא מודע לו והוא מבטא אותן בדרך כלשהי. אחת הדרכים היא הכתיבה".

" ספרי לי קצת על הגיבורה שלך, דריה

"דריה היא אישה מושכת, משכילה ואינטליגנטית העטופה בשכבות הגנה על נפשה הרכה. השנינות שלה מגוננת על עדינות ופגיעות. היא חיה בצל זיכרונות. דמות שופעת ניגודים, עם עולם רבגוני ומסובך. דמותה של האישה העצמאית הזו נבחנת דרך עיניהם של הגברים שהיא פוגשת, חילונים ודתים, שהופכים לחלק מחייה, אהבותיה ותשוקותיה ויחד עם זאת כל אחד מהם מהווה עולם בפני עצמו".

" האם יש בדריה משהו ממך?

"כמובן, כמו גם בשני ספרי הקודמים שבהם אני בהחלט מופיעה בספר או לפחות מלווה את הגיבורים הגבריי והנשיי שבו".

" דריה היא פמיניסטית. ואת?

"אני לא תואמת את הדימוי הסטריאוטיפי של הפמיניסטית הרדיקלית. לדעתי, דווקא הפוסט-פמיניזם הוא הדבר הטוב שקורה לפמיניזם בכלל. בעידן הפוסט פמיניסטי לדעתי נשים לא צריכות לוותר על ההגשמה הנשית למען ההגשמה האישית".

" אז בעינייך הפמיניזם הישן היה רע?

"הפמיניזם הביא לנשים הישגים יוצאים מן הכלל והפוסט פמיניזם נותן לנשים את החופש לבחור. הפמיניזם הרדיקלי העניק בחירה על דרך השלילה. הפמיניזם התעמת עם המציאות וקבע לנשים מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. היום כל אחת יכולה לבחור את מה שהיא רוצה כדרך חיים לעצמה.

"סימון דה בובואר מתארת בספר שלה 'המין השני' את עבודות הבית כמלאכתו של השטן: גרגרי האבק הם המפלצת הכי מסוכנת בעולם שמשתלטת על האישה ועל מוחה. היא מתארת את שחרור האישה מעבודות הבית כשחרור עבד מפני אדונו, כשחרור השחורים מהלבנים, כשחרור היהודים מהאנטישמים.

"נשאלת השאלה האם מישהי שרוצה ובוחרת להיות עקרת בית תתבייש בגלל הגישה שנשים צריכות להגשים את עצמן? התשובה לכך, לדעתי, היא בהחלט לא! ואם היא שלמה עם כך - זה מספק".

" מדוע בחרת למקם את העלילה בשני ספרייך הקודמים מחוץ לישראל?

"אני חווה את ההוויה הישראלית יומיום, אבל אנחנו רגילים לראות הכול מזווית הראיה הצרה והישראלית שלנו - כאילו אנחנו מרכז העולם. זה לא ככה וניסיתי דווקא להראות דברים מזווית אחרת. ייתכן גם שהבחירה הזאת הייתה מושפעת מחיי האישיים, שהתנהלו במשך כמה שנים באירופה, כשאולי הייתי צריכה לפרוק איזה מטען אישי שצברתי שם.

"עלילת 'פירות בר אדומים' מתרחשת ברובה בארץ בסוף שנות ה-80 ואילך בתקופה שלאחר מלחמת לבנון הראשונה, אך בעיותיה של דריה כאישה שחיה לבד, תסכוליה ואהבותיה - כולל התאהבותה בגבר שצעיר ממנה בשנים רבות - יכולים לאפיין כל אישה בכל מקום בעולם".

" התיאורים היפים ביותר בספר, בעיניי, נרקמים סביב מעשי האהבה עם איתמר, הסטודנט הצעיר שעמו דריה מנהלת רומן. כיצד הגיבו לזה בעלך וילדייך?

"בן זוגי הוא מנהל מחלקה כירורגית בבית-חולים והוא עסוק מדי כדי להתעמק בכתיבה, והילדים כל אחד בעיסוקיו. לשמחתי, הם לא מפקפקים באהבתי אליהם והם מודעים לגבולות שבין עולם פנטזיה למציאות. אם דיברנו קודם על הגשמה, זוהי דרכי שלי לחיות חיים מלאים בכמה רמות, ואני מודה להם על האמון שלהם בי".

" ב"אלוהים ואלווירה" את מתעסקת ביחס שבין הנצרות והיהדות. ב"פירות בר אדומים" מופיעים דתי חובש כיפה סרוגה, שמסתבך באהבה אסורה והמצפון מציק לו ועוד חרדי מובהק מלא התלבטויות. מה לך ולעולם הדתי?

"אין שום דבר יוצא דופן בזה, שישראלית חילונית כמוני תתייחס לדתיים. נראה לי נכון שאיש יכיר את תרבותו של רעהו ושחילוני ינסה להכיר היטב את הדת וההיפך. כך נגיע להבנה ואולי להסכמה, ובאופן כללי, לעולם טוב יותר".

" עוד עובדה מעניינת היא, שבשני ספרייך הראשונים את כותבת בלשון זכר.

"פעם אמרתי ש'הגבר הזה הוא אני', והאמת היא שאני לא יכולה לענות על זה בבירור. לפעמים זה נובע ממקומות שחבויים בתת ההכרה."

" ובמעבר חד, בגיל צעיר מאוד היית מלכת יופי של ישראל וסגנית מיס תבל, צילמו אותך למגזינים נחשבים בעולם, היית עמוק בעולם הזוהר - וברחת ממנו. מה הגישה שלך לגבי מלכות יופי? מדוע לא המשכת בעולם הזה?

"תראה, ישנן בהחלט מלכות יופי מוצלחות מאוד כל אחת בתחומה. מלכת יופי היא לא איזו חיה משונה. היא אישה לכל דבר עם מגוון תכונות, שבמקרה התמזל מזלה להיות יפה מספיק כדי שאנשים יחשבו ככה ויבחרו בה כמודל.

"למי שמעוניינת להצליח בעולם הדוגמנות תחרות 'מלכת היופי' יכולה להוות קרש קפיצה. אסור גם לזלזל בסכומי העתק שמשולמים לדוגמניות. מדובר בהמון המון כסף. אבל אני, באופן אישי, מעולם לא נמשכתי לעולם הזה ולא ראיתי אותו כזוהר בכלל. חלום חיי מגיל 5 היה ללמוד רפואה. הגשמתי אותו. ועכשיו יש בי צורך לעסוק בכתיבה. אדם עשוי לעבור מטמורפוזות במהלך חייו ואיני רואה כל פסול בכך, כשבאותה מידה אני מכבדת אנשים המתמידים בתחום אחד כל חייהם".

" את מרבה לעסוק בדימוי גוף. ב"פירות בר אדומים" דריה מתפשטת, בוחנת את גופה העירום במראה. ההתייחסות הזאת נובעת מהעובדה שהיית מלכת יופי או מהעובדה שאת רופאה?

"אני חושבת שהפרספקטיבה שלי לגבי דימוי הגוף של הגיבורים בספריי נובעת מהתנסויותיי בשני העולמות, אך גם ממחקר שערכתי לצורך כתיבת הספרים.

"ב'פירות בר אדומים' מתוארת גישה מאוד טבעית ונורמאלית. נשים בדומה לדריה מתבוננות במראה, בוחנות את עצמן, מסתכלות על פגמים בגופן, תוהות אם גופן מוצא חן בעיניי עצמן או לא ושואלות את עצמן אם גופן ימצא חן בעיניי אהוביהן. הן שבויות בידי מוסכמות חברתיות שקובעות להן מה יפה ומה מכוער. לדימוי הגוף יש חשיבות מכרעת לתפקודן של נשים בגלל ההשפעה העצומה על ביטחונן העצמי".

" אפרופו דימויים עצמיים, בחרת ללמוד רפואה כדי להוכיח שאת לא רק יפה?

"ממש לא. בחרתי ברפואה משום שזה תחום מרתק, הומני ומיוחד. אני לא עוסקת בזה בפועל, כיום, אבל יש לי את נקודת מבטו של הרופא על בני האדם. גם כשאני סוקרת סתם אנשים שעוברים ברחוב, אני מבחינה בצורת הליכתם, בתפיחות גפיהם, אם ישנה, בצבע פניהם, אפילו ברעד קל שחולף באצבעותיהם. לא בכדי, לכל אורך ההיסטוריה ישנם סופרים-רופאים -הרמב"ם, אנטון צ'כוב, שאול טשרניחובסקי ואקסל מונטה. רופא הוא אדם שיש לו טביעת עין חדה לגבי התכונות הפיזיות והנפשיות של בני האדם ואולי בשל כך הוא נמשך לכתוב עליהם".

" והיום את עובדת כרופאה רק במסגרת "רופאים למען זכויות אדם"?

"כן. התנדבתי לארגון שעוסק בטיפול חינם בעובדים זרים במרפאות מיוחדות בדרום תל-אביב. הארגון קשור בטיפול בכל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל דת, גזע ומין כפי ששבועת היפוקרטס מחייבת את הרופא. לכן הוא גם עוסק במתן עזרה לתושבים ערביים בשטחים".

" בדעותייך הפוליטיות את שמאלנית?

"לאו דווקא. אני חושבת שאני בעיקר בן-אדם". "