מעלית שאינה רכוש משותף

התובעים הגישו למפקחת על רישום המקרקעין בעכו תביעה כנגד בעלי הדירות האחרות בבניין (להלן - "הנתבעים") לצו עשה שיורה לנתבעים לאפשר לתובעים שימוש במעלית המותקנת בבניין. לטענת הנתבעים, המעלית היא מתקן פרטי של בעלי הדירות העליונות, היא איננה חלק מהרכוש המשותף ולכן לתובעים אין זכות קנויה לעשות בה שימוש.

סעיף 52 לחוק המקרקעין מגדיר מהו הרכוש המשותף. המדובר - קובעת המפקחת - בהגדרה שיורית, לאמור: מה שלא כלול בהגדרת המונח 'דירה' הינו רכוש משותף; בכל המדובר במתקנים - להבדיל מבנייה קשיחה - הם רכוש משותף, ובלבד שנועדו לשמש את בעלי הדירות או מרביתם.

אין מניעה שמתקנים משותפים יותקנו במתחמים פרטיים, וכן מתקנים פרטיים יועברו בתוך מתחם משותף או בתוך מתחם פרטי של אחר, והדבר נפוץ ומקובל. לדוגמא העובדה שצנרת בתוך הדירות אינה הופכת אותה בהכרח למתקן פרטי: מבחן הייעוד יאבחן בינה כמתקן פרטי לבינה כמתקן משותף.

והשאלה היא אם הוכח שמעלית, שהיא מתקן כמו מתקנים אחרים המנויים בסעיף 52 לחוק, נועדה בעת שתוכננה או בעת שנבנתה לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם.

מחומר הראיות, קובעת המפקחת, עולה שהמעלית לא נועדה לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם - היא נועדה לשמש רק את דירות הקומה העליונה. מלכתחילה לא תוכננה התקנת מעלית, אלא תוכנן ונבנה פיר בלבד כאופציה שתעמוד לרשות בעלי הדירות לעתיד לבוא. מטעם זה הפיר היה חסום מכל צדדיו ובכל קומותיו על-ידי בנייה אינטגראלית. המעלית מלכתחילה לא נועדה לשמש את דירות הקומות התחתונות. יתרה מכך: התובע אינו רוכש מקרי שהתוודע אל הדירה סמוך לפני שרכש אותה. הוא שכר את הדירה במשך 6 שנים קודם שרכש אותה. מעולם לא עשה שימוש במעלית, וגם לא ביקש מהמשכיר ומיתר בעלי הדירות לעשות בה שימוש. אין זאת אלא שהתובע הכיר בעובדה שהמעלית לא נועדה לשמש את דירתו.

אמנם, תשריט רישום הבית המשותף כולל את המעלית במשבצת 'הרכוש המשותף', אך התשריט הינו אחד המסמכים על פיהם ניתן צו רישום, שהינו הליך מנהלי-רישומי להגדרת בית משותף. המסלול השיפוטי מקנה למפקחת סמכות לפסוק על פי חומר הראיות, ןהתביעה נדחתה. (תיק מס' 28/05).