לכבוד מיליארד מחוברים

האולימפיאדה בפתח ובסין מתכוננים במרץ. על הפרק: רישיון להפעלת רשת דור שלישי, במה שהופך לקרב על טכנולוגיית המחר בשוק שבו הטלפונים הסלולריים הם אמצעי התקשורת הפופולרי ביותר. הרבה יותר מהאינטרנט. חשיפה למזרח > דרור פולג, בייג'ין

לפני כמה שבועות טסתי עם חברת תעופה סינית מבייג'ין לשנחאי. אחת הדיילות טפחה על כתפי בנימוס: "אדוני, אנחנו מחלקים עכשיו את ארוחת הצהריים". "מה האופציות שלי?" שאלתי. "כן, או לא", היא ענתה. נראה שחלוקת רישיונות לרשתות סלולריות מהדור השלישי בסין תיעשה באופן דומה - בלי יותר מדי אפשרויות בחירה.

קצת יותר משנה ליריית הפתיחה למשחקים האולימפיים בבייג'ין, והסינים עושים כל מאמץ לשוות למדינתם חזות מערבית ומעודכנת ככל שניתן. כך, בינואר הודיעה הממשלה הסינית שתשלים את חלוקת רישיונות הדור השלישי עד סוף השנה, אך עדיין לא הבהירה אילו סטנדרטים יוקצו לשימוש, או מי הם המתחרים הסופיים במכרז. בשונה משווקים אחרים, הדגש בתהליך הרישוי אינו על הקצאת תדרים כאלה או אחרים, אלא על סוג התקנים והצורה שבה הם יחולקו בין המתחרים השונים.

שני התקנים הנפוצים ביותר לתקשורת סלולרית בדור השלישי הם W-CDMA, הנמצא בשימוש באירופה וביפן, ו-CDMA2000 האמריקאי. בסוף שנות ה-90 חתמה קבוצת דאטאנג, שבשליטת הממשלה הסינית, על הסכם עם סימנס לפיתוח משותף של תקן דור שלישי נוסף, TD-SCDMA. "הסינים התחילו לפתח תקן מקומי במטרה לחתוך תשלומי תמלוגים בעבור היצרנים המקומיים ויצירת הכנסות מגבייה מיצרני ציוד בינלאומיים", אומר עודד ארבל, הנספח המסחרי של ישראל בסין. "ב-2005 ביקרתי בדאטאנג עם המדען הראשי, והיה ניתן להתרשם שהתקן עובד בצורה טובה בתנאי מעבדה. לאחר מכן, בכתבות ובפרסומים בעיתונות בדבר המשך הניסיונות, הדיווחים תמיד התמקדו בכך שהסטנדרט עובד בתנאים של פריסה מצומצמת, ועדיין לא יציב מספיק לפריסה רחבה. זהו פחות או יותר המצב מאז".

יותר טלפונים סלולריים מקוויים

שוק התקשורת הסיני מתחלק בין ארבע שחקניות עיקריות, שהוקמו בעשור החולף, בעוד ששוק הסלולר מתחלק בין שתיים מהן. צ'יינה מובייל, חברת הסלולר הגדולה בעולם, עם למעלה מ-300 מיליון לקוחות פעילים ושווי שוק של 172 מיליארד דולר; וצ'יינה יוניקום, בעלת יותר מ-145 מיליון מנויים. לשתיים האלה מצטרפות צ'יינה טלקום וצ'יינה נטקום, המספקות שירותי טלפון קווי ואינטרנט.

פוטנציאל הסלולר בסין הוא עצום. רק בשנה שעברה עבר מספר הטלפונים הסלולריים במדינה את מספר הטלפונים הקוויים. ובנוסף, העובדה שהאינטרנט עדיין לא מגיעה ליותר מ-12% מהתושבים מבססת את הסלולר ככלי התקשורת המרכזי במדינה המאוכלסת ביותר בעולם. הממשלה הסינית משתמשת ברשת הסלולר לשם העברת מסרים חשובים בעזרת SMS. כך, בחודש שעבר, מנויים ברחבי המדינה קיבלו הודעה שמצווה עליהם לעשות מאמץ לנטוע עץ כדי לעזור לפתח את היערות בסין. כמה שבועות קודם לכן, מנויים בחברות הסלולר באזור בייג'ין קיבלו הודעה שהזכירה להם שה-11 בכל חודש הוא יום ה"עמידה המסודרת בתור", כחלק מהמאמץ הממשלתי לשפר את נימוסיהם של תושבי העיר לכבוד המשחקים האולימפיים.

גם הציבור הסיני פעיל ומשתמש ברשת התקשורת למיזמים שונים ומשונים, תוך כדי בדיקה ומתיחה של גבולות חופש הביטוי במדינה. בשנה שעברה, למשל, דווח בתקשורת על צמד מורים ממזרח המדינה שפצחו בקמפיין SMS על מנת להדיח את המנהל של בית הספר שבו לימדו. המנהל, חבר מוערך במפלגה הקומוניסטית, שימש לפני כן כמזכיר המפלגה בבית חרושת לייצור מכונות. המורים הוותיקים לא חשבו שיש לו היכולות הדרושות לניהול בית ספר, ולאחר שלא הצליחו למצוא אוזן קשבת אצל הרשויות הרלבנטיות, שניים מהם חיברו מספר שירים קצרים על הכישורים של המנהל החדש ושל אלה שמינו אותו. השירים נשלחו ב-SMS לפקידים בממשלת המחוז, וגרמו לסערה ציבורית - כולל מעצרים ופיטורים - אשר סופה עדיין לא ידוע.

פוטנציאל שלא נגמר

על הפוטנציאל הפיננסי הטמון בשוק הסיני אין צורך להרבות במילים. המשקיעים "גילו" את סין מחדש בשנים האחרונות, והצפי הוא שהיא תתפוס את מקומה של ארצות הברית ככלכלה הגדולה בעולם בתוך זמן לא רב. ועדיין, דוגמה אחת שמבהירה עד כמה מפתה השוק הסיני התקבלה בעת חגיגות ראש השנה הסיני בפברואר. במשך שבוע בלבד נשלחו לא פחות מ-170 מיליון הודעות מולטימדיה (MMS), ו-15 מיליארד הודעות SMS, ורשמו הכנסת ענק של כ-200 מיליון דולר לחברות הסלולר. "הרווחים העצומים בשוק הסלולר יצרו בעיה לחברות הטלפון הקווי, שפשוט לא מרוויחות מספיק", מסביר קייזר קואו, מנהל מחלקת המדיה החדשה במשרד הפרסום אוגילבי בבייג'ין. "בסוף שנות ה-90, צ'יינה טלקום וצ'יינה יוניקום התחילו לחפש דרכים חדשות להגדיל את הרווחים שלהן".

באותה תקופה עשה את צעדיו הראשונים בשוק מהנדס צעיר העונה לשם וו יינג, שתר אחר לקוחות ופרויקטים לחברה שלו - UTStarcom. החברה הוקמה בארצות הברית לאחר שוו, סיני ששהה בארצות הברית לצורכי לימודים ועבודה, איחד חברה אחרת שלו עם חברה של סטודנטים מטייוואן. UTStarcom בחנה באותם ימים טכנולוגיה לטלפוניה אלחוטית בשם PHS (טלפון ידני אישי), שנוסתה בעבר בתאילנד וביפן, אך נדחתה עקב איכות קול נמוכה, טווח מוגבל וחוסר יכולת נדידה בין רשתות. PHS לא הייתה מסוגלת להתחרות עם רשתות סלולריות "אמיתיות", וכונתה בחיבה "טלפון אלחוטי על סטרואידים".

יינג הבין שמה שנתפס כחיסרון במדינות אחרות יכול להפוך בסין ליתרון ייחודי. הוא סיפק לצ'יינה טלקום ולצ'יינה נטקום בדיוק את מה שהן חיפשו: רשת טלפונים ניידים שמתבססת על מספרים מרשת התקשורת הקווית, ועל כן לא מצריכה רישיון של מפעיל סלולרי. ולא רק, הפשטות הטכנולוגית של ה-PHS אפשרה לבצע שיחות ב-20% מהעלות של שיחה סלולרית רגילה.

החיבור בין הטכנולוגיה של UTStarcom לרשתות ההפצה והקשרים של טלקום ונטקום הוליד את מה שמכונה בסין השירות "הקטן החכם". ענקיות הטלקום שכנעו פקידי ממשל מקומיים לאפשר להן להציע את השירות החדש שלהן במספר ערים, והעסק יצא לדרך. הפקידים המקומיים הוקסמו מהשירות החדש, שאפשר להם לספק שירותי תקשורת לתושבים מעוטי יכולת, וכל זאת בהשקעה נמוכה ובהחזר מהיר. כיום מונה רשת ה"חכם הקטן" יותר מ-100 מיליון משתמשים.

הערכות גורסות שהממשלה מתכננת להשתמש ברישיונות הדור השלישי כדי לעשות סדר בשוק התקשורת. האופציה ההגיונית ביותר תהיה להעניק רישיון לשתי מפעילות "החכם הקטן", לאחד אותן, ולאפשר להן להתחרות כספקיות מן המניין.

עד האולימפיאדה זה יסתדר

אז מי יקבל מה? גם כאן עומדים בפני הממשלה התלבטות לא פשוטה וצורך לאזן בין כוחות שונים. צ'יינה מובייל מפעילה את רשת ה-GSM הגדולה בעולם, ומעדיפה לקבל רישיון בטכנולוגיית W-CDMA שמתאימה לרשת שלה בהשקעה נמוכה יחסית. עם זאת, צ'יינה מובייל היא העשירה והמצליחה מבין חברות התקשורת המקומיות, ועל כן הממשלה מאמינה ביכולתה לנהל פריסת רשת חלופית כמו TD-SCDMA ולממנה.

צ'יינה יוניקום מפעילה רשת GSM ורשת CDMA, ועל כן תשמח לשדרג את הרשת שלה ל-W-CDMA או ל-CDMA2000, במקום לפרוס רשת חדשה בתקן חדש לחלוטין. רשת ה-CDMA של יוניקום נבנתה בזמנו על-ידי קואלקום האמריקאית, כמחווה של רצון טוב כלפי הממשל האמריקאי בתמורה לתמיכתו בהצטרפותה של סין לארגון הסחר העולמי. העולם מצפה מסין להמשיך באותו קו ולתת נתח שוק משמעותי לטכנולוגיות בתקנים בינלאומיים גם בדור השלישי.

פרט לשתי חברות הסלולר הגדולות, יש לחברות תקשורת נוספות, שאינן בעלות רשת סלולרית מהדור השני, אפשרות להקים רשת TD-SCDMA חדשה. לרעתן עומד חוסר ניסיונן בתחום. בכל מקרה, הן ישמחו לקבל את הרשת של אחת מהספקיות הקיימות, או חלקים ממנה, במקום להשקיע מיליארדים ברשתות חדשות לחלוטין.

ג'יאנג זמין, מנהיגה הקודם של סין, נהג לפתור את הבחירה בין שתי ברירות קשות על-ידי המצאת דרך נוספת שעוברת בין שתיהן, או לחלופין - דרך ההופכת את הבחירה בין השתיים ללא רלבנטית. נראה כי המסורת נמשכת: בזמן שבתקשורת הסינית רבות הספקולציות על-אודות מועד מתן הרישיונות, לממשלה הסינית יש תוכניות אחרות. בחודש שעבר היא הודיעה על הרחבת רשת הניסוי בסטנדרט המקומי. המכרז להקמת הרשת - בשווי של שלושה מיליארד דולר - ינוהל על-ידי צ'יינה מובייל. כעת נראה שכשליש מהתקציב הנ"ל ילך ל-ZTE, יצרנית ציוד הטלקומוניקציה הסינית הגדולה ביותר, והשאר יתחלק בין יצרנים מקומיים נוספים כמו הואווי ודטאטנג, וחברות בבעלות משותפת עם חברות זרות כגון אלקטל, סימנס ונוקיה. בשונה מרשתות ניסוי במדינות אחרות, המקיפות בדרך כלל שכונה או אזור מסחרי כזה או אחר, רשת הניסוי הסינית תכסה חלקים ניכרים מבייג'ין, משנגחאי ומערים מרכזיות אחרות.

המהלך האחרון נותן יתרון משמעותי לתקן המקומי, ושומט את הקרקע תחת החשש שמא העיכוב במתן הרישיונות יפגע בהכנות לאספקה של שירותי דור שלישי לבאי האולימפיאדה. למעשה, עוד לפני חלוקת הרישיונות, סין כבר פורסת לעצמה רשת בתקן המקומי עם יכולת כיסוי של עד 100 מיליון משתמשים.

נראה שאחרי הכול העולם יזכה לראות רשת דור שלישי בתקן המקומי הסיני עד סוף 2008 - עכשיו רק צריך לקוות שהיא תעבוד. "

צרו איתנו קשר *5988