ביהמ"ש חייב כונסי בניין בהוצאות משפט, כיוון שעיכבו תשלום פיצוי לרוכשי דירה

הבניין נבנה על ידי חברת מאנע, שנכנסה להליכי פירוק. עוה"ד מרים זפט, אשתו של השופט יהודה זפט, צפריר אוסשינסקי ועוזי אוסטרליץ מונו לכונסי נכסים לצורך השלמת הבניין.

הרוכשים, ציון ורונית סעיד, תבעו מהחברה פיצוי ש כ-145 אלף שקל, כיוון שלא נרשמה לטובתם הערת אזהרה, ולכן נאלצו לבטל את ההסכם ולוותר על זכותם לקבל דירה בבניין. לדבריהם, הזכות לפיצוי קמה להם במסגרת הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. הכונסים טענו מצדם כי סיימו את תפקידם והעבירו את כל הסכומים שהחזיקו לקופת הפירוק של החברה.

הרוכשים קבלו על התנהגותם של הכונסים וטענו כי הם לא מילאו את חובתם. לדבריהם, הכונסים התנו את תשלום הפיצוי בסיום שלבים בבנייה ובעניינים אחרים, שלכאורה אין קשר ישיר בינם לבין חובת התשלום.

השופטת ורדה אלשיך ציינה כי היא מצרה על כך שתגובתם של הכונסים היא קצרה ולאקונית ואין בה התייחסות מהותית כלשהי או הסבר ממשי לטענות הרוכשים. השופטת מציינת כי על הכונסים היה להסביר בהרחבה מה עלה בגורל הכספים שקיבלו, והמיועדים - אף לפי שיטתם - עבור הרוכשים. כמו כן, ציינה כי היה על הכונסים להסביר מדוע לא שולם הפיצוי המגיע לרוכשים במשך זמן כה רב, בטרם החלו הליכי הפירוק וקופת הכינוס הועברה למנהל המיוחד.

השופטת הביעה את תמיהתה מהתנהלות הכונסים וציינה כי שתיקתם המוחלטת מגבירה את התמיהה העולה בנוגע לאופן שמירת זכויותיהם של הרוכשים.

השופטת החליטה לקבל את בקשת הרוכשים, אך קבעה שהם אינם זכאים למלוא הסכום אותו העבירה החברה הקבלנית לכונסים, אלא אך ורק לחלקם היחסי לצד רוכשים אחרים המצויים במעמד דומה.

בהתייחסה לסוגיית הוצאות המשפט, ציינה אלשיך כי בנסיבות רגילות בית המשפט לא מטיל הוצאות על בעלי תפקיד, אלא שמדובר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, ועל כן על הכונסים לשאת בהוצאות הרוכשים בסך 30 אלף שקל. (פש"ר 1125/03).