שותף הנהנה מכל הקרקע ישלם לשותפיו

כידוע, הבעלות במקרקעין בין השותפים הינה בעלות במושע, קרי בעלות שמתפשטת בכל גרגיר וגרגיר במקרקעין, מכאן שאם שותף אחד עושה שימוש בחלק מהמקרקעין, גם אם מבחינה מתמטית החלק המוחזק על-ידו שווה לחלקים שיש לו בחלקה, עדיין בכל גרגיר בחלק המוחזק על-ידו יש זכות ליתר השותפים.

בעבר נפסק (ע.א 1492/90 זרקא נ' סלמאן), כי כאשר שניים שותפים בבעלות במקרקעין ורק אחד עושה בהם שימוש, אין לשני זכות לתבוע דמי שימוש אם לא ביקש להשתמש בנכס בעצמו. העיקרון העומד מאחרי הלכה זו הוא בין היתר שעדיף ששותף אחד ישתמש בנכס מאשר פולש כלשהו ישתמש בו (אם כי במציאות ישנם שותפים שיותר גרועים מפולשים אחרים).

לאחרונה הכריע בית המשפט העליון בסוגיה דומה בעניין רע"א 7899/06, ראובן גרוס נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ. בעניין דנן, המבקש ומינהל מקרקעי ישראל הינם בעלים במושע של מבנה בחיפה, ובחלק מהזמן המבקש השכיר על דעת עצמו את המבנה כולו למסעדה ונהנה מדמי שכירות. לימים המבקש הגיש תביעה לפירוק שיתוף. התביעה נמחקה, אך בכך לא תם העניין.

המינהל הגיש תביעה שכנגד על דמי שימוש. בית משפט השלום חייב את המבקש לשלם למינהל מחצית מדמי השכירות שגבה. הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. השופט אליקים רובינשטיין, שהכריע בעניין, דחה אף הוא את הערעור וקבע כי נסיבות של פס"ד זרקא שונות מאוד מנסיבות העניין כאן. בעניין זרקא, דובר על בני זוג שהאישה נטשה את הבית ותבעה דמי שימוש מהבעל. במקרה של פסק הדין כאן, המבקש לא רק שהוא עצמו לא השתמש, אלא הוא אף העביר את המקום לצד ג', ונהנה מפרות של דמי שכירות.

רובינשטיין קובע: "זכויות המבקש לא היו אלא במחצית מהנכס המושכר, כך שעשיית שימוש בכמעט כולו מנעה מן המשיבה באופן מהותי ובאופן אובייקטיבי את השימוש. דבר זה מאפיל על כך שבאופן פורמלי לא פנתה המשיבה וביקשה להשתמש בנכס, אולם גם אילו פירשנו את הלכת זרקא באופן דווקני למשיבה זכות הנובעת מהאמור בסעיף 35 לחוק המקרקעין, לפיו 'כל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין'. קשה להלום טענה כנגד זכות זו".

מכאן ניתן להסיק, כי כל עוד שותף עשה שימוש בנכס לשימוש עצמי בחלקו היחסי, אינו חב דמי שימוש.

הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י.