מעשים טובים והרמוניה, על סיפון הספינה הטובעת

כמעט כל אחד מאיתנו יכול לחוש את הסערות מתחת לרצפת הספינה הטובעת שלנו. היום כל אחד יכול לראות את המצב האבוד שלנו כחברה.

כאוס. אין דבק, אין אחידות, יש תנועה מתמדת של אגואים שמושכים לכיוונים שונים, כאלה שמטלטלים את הספינה ומטביעים אותה, מדהים שאפילו הידיעה שכולנו נטבע איתה לא עוזרת, אלא באורח פלא רק מחריפה את המאבקים הפנימיים המקטבים.

ריקוד מכושף שבו ככל שהמצב מחמיר, ככל שהמצב מסוכן יותר אנחנו עושים בדיוק את ההיפך מהרצוי. כל אחד דואג לעצמו יותר ויותר ובכך אנחנו גורמים למצב של פירוד ולא הכלה. זה מדהים לראות איך הפיתרון פשוט, כל כך קרוב וכל כך מתחת לאף. והפיתרון היחידי קיים בכל מקום שבו מתרחשים חיים, הסוד הכל כך גלוי של הטבע - הרמוניה.

אנחנו יכולים כל כך בקלות לשנות את המציאות שבה אנחנו חיים, כל מה שאנחנו צריכים זה לאמץ זווית חדשה של מבט, מבט כולל יותר, גבוה יותר, תפיסת מציאות חדשה שתביא אותנו אל עתיד טוב יותר.

יש נקודה בחיים שבה כל אחד מאיתנו מבין, או רואה לשבריר של שנייה את הדינמיקה ההתפתחותית שלנו כחברה. וכשנחשפים אל המכלול של העבר וההווה ביחד, זוכים גם להרגיש את התנועה שלוקחת אותנו אל העתיד. וכאן, בדיוק בנקודה הזו אנחנו צריכים להתערב, כי כשניצבים לפני תהום כל צעד חשוב, של כל אחד ואחד מאיתנו.

כשאמית הרמן, שותפי ל"בן טוב הרמן", ואני הגשנו את הסרטון "מעבר למגבלות" של "גלובס" לתחרות קקטוס הזהב, הגשנו למעשה הרמוניה. הרמוניה בין עסקים וקהילה, בין אנשים עם מוגבלויות שיוצרים את הסרטון לבין פירמה מסחרית, והכל תוך כדי סנכרון אינטרסים ומסר משותף.

בכוונה לא הגשנו את הסרטון לקטגוריית ה"פרסום הקהילתי", ולא בגלל הפטרוניזם החינמי של הקטגוריה הזו. לא בגלל התרומה לקהילה, אשר מקבעת את יחסי התורם-נתרם ומדגישה את הבדלי המעמדות; אלא בגלל שהרגשנו שהצעד הבא של הפרסום הקונבנציונלי באבולוציה הטבעית שלו הוא הפרסום החברתי.

הרגשנו שהסרט הזה צריך להתחרות בסביבה התחרותית עסקית שלו, מול עיתונים אחרים ומדיה מודפסת אחרת. וכך יצא שדווקא סרטון עם מסר חברתי זכה במקום הראשון בקטגוריית סרטי המדיה המודפסת.

מבחינתי, זהו רק עוד צעד קטן לקראת הקיבוע של הפרסום החברתי בנוף התרבות הישראלי. מבחינתכם, כך אני מקווה, זוהי דוגמה להרמוניה. כי הרמוניה חייבת להיות הצעד הבא של האנושות, בכל תחום. אין לנו ברירה אחרת.