חייו של איש העסקים והיחצ"ן גילי כהן עומדים להשתנות. כהן, שיחד עם שותפו אורן
פלדמן יחצן ומייחצן את הטאלנטים של סוכן האמנים יואב גרוס ואת הטאלנטים מסוכנותו
של רוברטו בן-שושן המדובר, ובכללם אגם רודברג, מורן אטיאס, רותם סלע, יובל
סמו, יהודה סעדו, תום אבני, הדס מורנו, הדר עוזרי, גיים בויז, ליאור סושרד
("היורש"), מלי לוי, נטלי עטיה, עדן הראל וחיים אתגר, לוקח צעד קטן אחורה מעולם
הבידור.
כהן עושה בימים אלו רה-אורגניזציה בקבוצתו, גיל-עד תקשורת, ודוחק את תחום הבידור
הצידה לטובת התמקדות בעולם העסקים. קבוצת גיל-עד תקשורת מאגדת ארבע חברות:
גיל-עד תקשורת יחסי ציבור; וייז אפקט, שהיא חברה ליצירת תוכן שיווקי; T.R.M,
חברה לבקרת מדיה; וספינט, המתמחה בשיווק באינטרנט. לאחרונה נרכשו 50 אחוז ממניות
חברת המדיה של הקבוצה על ידי חברת MOVO שבבעלות אור ואומר לובושיץ ואייל גרינברג,
בנה של ג' יפית.
לכהן מראה ישראלי אבל ראש אמריקאי. הוא צריך מטרה כל הזמן מול העיניים, ושהיא
תהיה חדישה ומסעירה, משהו שהוא עוד לא עשה קודם. את הבידור הוא כבר מיצה, משאיר
פה אמנם זרוע אבל רץ קדימה. וגם האינטרנט יכול להיות קורבן. חברת השיווק באינטרנט
של כהן היא היום בעלת 50 אחוז משדרת הכוכבים, פורטל צעירים שנמצא בשלבי בנייה.
כהן: "זה הולך להיות פורטל הצעירים הכי גדול. זה יהיה מעין קניון שמאגד את
כל הפורומים של כל הכוכבים בישראל. אם נניח לנינט יש 120 מועדוני מעריצים ולאגם
רודברג יש 100, אז אני בעצם בונה בית אחד שבו אני מאגד את כל מועדוני המעריצים
הללו באינטרנט. בכך אני יוצר אינטראקציה בין כל הפורומים ועושה תחרויות ביניהם.
זה בעצם הולך להיות הגוגל של הסלבס. זה סטארט-אפ שלי שיעלה בשבועות הבאים.
כרגע זה נמצא בשלבי עיצוב אחרונים. כל הנוער נמצא היום באינטרנט וכוכבים זה
מה שמעסיק אותם. מורן אטיאס היתה במקום 11 בחיפוש סלבס בגוגל. בשדרת הכוכבים,
הכוכבים הללו ייתנו שירותים מיוחדים למעריצים כמו חתימת סלבס על פי בקשת אס.אם.אס.
מה עוד שזה ייצור עניין גם אצל חברות מסחריות שמעוניינות לראות מי השם החם
בעולם הסלבס. לפי תחרויות מועדוני המעריצים אפשר יהיה לראות את מי הכי מעריצים,
וכך יוכלו לבחור פרזנטור לקמפיין הבא שלהם. כבר יש חברה סלולרית גדולה שאנחנו
במשא ומתן איתה".
גו, גילי בקבוצת גיל-עד תקשורת בנה כהן מעין משק אוטרקי שבו הוא יוכל לתת את
כל השירותים של ייעוץ תדמיתי ושירות תדמיתי ללקוחותיו, שכוללים חוץ מהטאלנטים
שלעיל גם את המגזינים של "ידיעות אחרונות", עיתוני צעירים ונוער, ובהם "ראש1"
וירחון הנערות "גו", וגם את ידיעות מותגים, שכוללת את בוב ספוג, צעצועי אילנית,
יבואן הצעצועים הכי גדול בארץ שמייבא בין השאר את בובות בראץ, את טומי ואת
המותג הדני לגו. עוד הוא מייצג את יוכלמן אשר הפקות, את ערוץ הופ ואת חברת
טמפו. הוא אחראי על קידום מותגים כמו היינקן וגולדסטאר וכן פפסי ודובוני אכפת
לי.
גם בטאלנטים כהן רואה מוצר: "אני לא מחזיק אנשים שרוצים להיות כוכבים. אם אני
רואה טאלנט, גם אם הוא רשום בסוכנות שאני צריך לעבוד איתה, אבל אני לא רואה
בו את הפוטנציאל להגיע ממקום איקס למקום ואי, אני לא עובד איתו. לא אכפת לי
לוותר על כסף לחצי שנה אם אני לא יכול לעשות משהו עם הבן אדם, גם אם אלה לקוחות
שנחשבים בתחומם. בעיניי למתג אנשים ולמתג חברות זה אותו הדבר".
- זה בעצם יצירת אינסטנט סלבס.
"אני חושב שכל התרבות הזאת של אינסטנט סלבס תלך ותתעצם, זה יהיה בלתי נמנע,
עד שתהיה רוויה ואנשים יחזרו לצרוך את הזמרים שחורשים את הברים, שבאים מהשטח,
לחזור להעריץ את השחקנים האפרוריים יותר שבאים ממקום של אמנות ופחות סלבס של
המסך".
- ואיך אתה כמייצג אמנים נערך לתקופה הזאת שאתה מנבא?
"אני מייעץ לסוכנים שאני עובד איתם ולאמנים שאני מנהל אישית לעבוד קשה. תראי
את מקרה יהודה סעדו. להבדיל מכוכבים אחרים שהוציאו אלבום מיד, הוא ירד למחתרת.
כולם צעקו, 'יהודה סעדו נעלם'. וזה מצחיק הדואליות של התקשורת. אמן שהשקיע
שנה וחצי על אלבום שיצא מהנשמה, אז התקשורת מתקוממת כנגדו".
מתג אותה - אתה מצחיק. גם בך יש מן הדואליות. אתה מייצג סלבס ולא מאמין שתרבות
הסלבס תימשך.
"כל תחום הבידור הוא תחום מעניין, אבל זה תחום ביניים בשבילנו בקבוצה. השאיפה
שלי היא לא למתג את המשרד גיל-עד תקשורת כמשרד של יחצון טאלנטים או מותגי בידור,
אלא להתרחב, וזה התהליך שאנחנו עוברים עכשיו. אחרי העלייה המטאורית של מאיה
בוסקילה נשלחו אליי עשרות דיסקים וסינגלים של זמרים שרצו שאייצג אותם, ולא
לקחתי אותם, כי אני מאמין שלא כל אחד יכול להיות מאיה בוסיקלה, גם אם יש יכולות.
אם אתפזר לא אוכל למקסם את הפוטנציאל העסקי שלי, ולשם אני רוצה להגיע.
אני מרגיש שהגעתי לרוויה בתחום הבידור כי הוא פחות מאתגר. אני חושב שהתעשייה
חוזרת על עצמה".
- אז מה כן מעניין אותך למתג?
"ישבתי היום עם אחד מבעלי חברה גדולה בארץ, אדם שיש לו מותג בינלאומי לצעירים,
וזה משהו שמעניין אותי למתג ולקדם. לעצב הכול מהתחלה, משלב החשיבה. וזה השוני
שלנו, שלהבדיל ממשרדים אחרים, שהם פסיביים ומשמשים כצינורות תקשורת, אנחנו
מתעסקים ברמה האסטרטגית. עם כל לקוח אני בונה תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח.
התנאי שלי לקבל לקוח הוא חתימת חוזה לחצי שנה מינימום, כי אני מאמין שחייבים
לעבור תהליך מסוים, אין אצלי זבנג וגמרנו".
- איך נפטרים מדימוי משרד יחסי ציבור של טאלנטים ונהיים משרד שמנהל מותגים
עסקיים?
"לא צריך להיפטר. מי שמספיק פיקח מבין שזה אותו דבר. יותר קשה למתג אנשים מאשר
מוצרים. יוגורט הוא פסיבי, הוא לא מדבר שטויות שאחר כך אתה צריך להתמודד איתן".
- היה משבר בינך ובין רוברטו, שאותו אתה מייצג, בעקבות פרשת "עובדה", שהוביל
לסיום ההתקשרות ביניכם?
"רוברטו הוא בשבילי כמו אח. אני אוהב אותו אהבת נפש. חסרונו שהוא מאוד סוליסט,
ובמשך חמש השנים שעבדנו ביחד היו חילוקי דעות קטנים אבל עברנו את הרוב. ובקטע
של 'עובדה' כל ההתנהלות התקשורתית שלו, היתה לי התנגדות אליה. הצעתי לו לעשות
כמה שפחות רעש, והוא לא הקשיב לי. לדעתי התוכנית קיבלה כל כך הרבה אחוזי רייטינג
בעיקר בגלל רוברטו שליבה את הרעש, אם זה בתביעה שהוא הגיש עוד לפני שידור הכתבה
ואם במעשים אחרים. אני חושב שלרוברטו עשו עוול ברמה האישית בכל הכתבה הזו".
תסמונת דץ
- מה הטעויות שמאפיינות טאלנטים?
"הטעויות הנפוצות של טאלנטים הן שהם לא עושים טעויות. יש טאלנטים כל כך פרווה
ופוליטיקלי קורקט שבא לך להקיא. אני חושב שכדי לבלוט טאלנט צריך ליצור רגש,
הוא צריך לרגש, להצחיק. אני מעדיף שיעצבנו אותי מאשר להישאר אדיש כלפי מישהו
על המסך".
- היית לוקח את ז'קו מ"כוכב נולד"?
"כן. זה מאתגר בעיניי. אני חושב שהוא לא אשם. אשם מי שנתן לו להתראיין לבד.
בסך הכול הוא מישהו שמעולם לא התנסה בראיונות לבד, בעיצומו של טירוף. בסך הכול
הוא בחור שראה יותר מדי סרטים על רוקרים בחו"ל, ובארץ אחרי כל הססמאות התקשורת
היא שמרנית ומיועדת לאנשים שמרנים, ויש קווים שלא חוצים. אבל אני חושב שלכל
טעות יש תיקון. תמיד יש דרך אחורה. כמו שאני חושב שאין מהלך אחד שבונה טאלנט,
אני חושב שאין מהלך אחד שהורס כליל טאלנט. התפקיד שלי הוא לעזור לטאלנט להוציא
את כישרונו החוצה בעזרת שרשרת של פעולות עד לסיום תהליך המיתוג. אבל בסיכומו
של דבר בכל העניין של טאלנטים המפתחות נמצאים אצלו. אתה יכול לכוון אותו ולשים
לו את כל מנגנוני הבלימה, אבל הוא שמחליט אם הוא נוסע כמו משוגע ועושה תאונה".
- איך מושכים כמה שיותר שיא שבו נמצא טאלנט מסוים?
"יש טאלנטים שמביאים אותם בשיא תהילתם לסוכנות ואתה יודע שמשהו בעייתי אצלם,
ובסופו של דבר הוא יתגלה, אז ככל שתסתיר אותם, השקר יתגלה לאט יותר. זה ניהול
תקשורתי נכון. יש כמה דוגמאות לניהול תקשורתי נכון. אני חושב שלנינט טייב עשו
ניהול תקשורתי נכון, לדוגמה.
אין מה לעשות, בסופו של דבר הנוסחה לתהילה היא פרוזאית. פשוט לייצר חומרים
יותר טובים, חומרים מהנשמה. אם זמר הוציא אלבום אחד מעולה והגיע לשיא, ואלבום
שני חרא, לא משנה כמה תעלולים אקרובטיים יחצ"ניים תעשה, זה לא יעזור. התוכן
מנצח. וזה לכאורה סותר את מה שאני מוכר. אני אמור להגיד לך שיחצ"נות זה הכול
בחיים, אבל היא לא".
- כתבי הברנז'ה והרכילות מתדפקים על דלתותיך בצמא לאייטמים?
"התקשורת, כמו כל גוף אחר, היא גוף כלכלי שמציע את מה שהציבור קונה ודורש.
אולי יש עיתונים ספורים שהיו תמיד עיתוני נישה והם צריכים לשמור על אג'נדה
שמרנית, אבל בסך הכול יש כוחות שוק, וזה התפקיד. מאחורי כל עורך עומד האיש
שסופר את הכסף ממספר המהדורות הנמכרות וצריך להתמודד עם חשבון ההוצאות. הצהוב
שלנו זה עולם בכאילו. בעולם הפפראצי החדירה לפרטיות היא הרבה יותר מסיבית.
בארץ, מניסיון, העיתונאים הכי צהובים הם עדיין מוסריים. אם תגיד לחלק מהם שאם
הם יפרסמו את האייטם זה יהרוס משפחות או זה יפגע בבן אדם קשות, 95 אחוז מהם
לא יפרסמו את האיייטם".
אני חלקלק?
"אני לא יחצ"ן", מעיד על עצמו האיש שחקק על זרועו כתובת קעקע לא עם שם בחורה
אהובה אלא עם המילה "אמת". "שותפי לעסק, אורן פלדמן, הוא יחצ"ן בנשמתו. יחצ"ן
טוב הוא חסר מעצורים, לא מוותר. יושב לעיתונאי על הווריד ומתקשר לאנשים שהוא
לא מכיר ומזמין לאירועים, כשבתוך שנייה הוא חבר הכי טוב שלהם. אני לא כזה".
- ועכשיו, בשיא הפריחה בעסקיך בתחום הבידור, אתה עושה תפנית. למה?
"זו לא תפנית, זו התרחבות ואלו תהליכים שהתחלנו כבר לפני שנה וחצי, וזה עדיין
לא ניכר, אבל בקרוב זה יתחיל לתפוס תאוצה. החלטנו לקחת אך ורק לקוחות שמשרתים
את האסטרטגיה הנוכחית של החברה, לעבור מהתחום הבידורי להתמקדות בתחום המסחרי.
כשנכנסתי לתחום המוזיקה לא הכרתי עיתונאי מוזיקה אחד. להגיע לעמוס אורן היה
בשבילי כמו להגיע לראש הממשלה. בסופו של דבר הצלחנו לעשות מהפכה בתחום המוזיקה
יחד עם רוברטו. מאז שנכנסנו כל זמר שיוצא לשוק, אנחנו משקיעים באריזה שלו,
שזה לא פחות חשוב. ואריזה זה אומר סטיילינג של הזמר, פונטים על הדיסק, במקביל
לתהליך החדרה אגרסיבי. השימוש פה הוא בכל הכלים הכבדים של המדיה. להבדיל מיחצ"נים
ששלטו בתחום, שהיה להם סדר עבודה קבוע - מוציאים סינגל שלא משקיעים באיך שהוא
נראה, מפיצים לרדיו, לכתבי מוזיקה, סוגרים כתבה ב'7 לילות' וממשיכים הלאה -
אנחנו השתמשנו בכל התותחים הכבדים של המדיה, ממדורי רכילות ומדורי תרבות ועד
למדורי אופנה. מאיה בוסקילה היא עדות חיה לזה. כולם דיברו עליה, על מה שהיא
לובשת ועל איך השיער שלה נראה".
- ועם כל ההחדרה האגרסיבית הזאת, אתה טוען שאתה לא יחצ"ן?
"אני לא רואה את עצמי כיחצ"ן. אני איש חזון שיודע לעבוד עם אנשים. למאיה בוסקילה
היה מאסטרו אחד שקוראים לו רוברטו. היתרון שלי הוא שבאתי מתחום העסקים ואני
רואה את היחצון כחלק מתהליך שיווקי שמשליך על מכירת האלבומים. אני יודע להעריך
כמה יחסי ציבור נכונים ישפיעו על העסק. היו לקוחות שהיו מוכנים לשלם כל סכום
כדי שאעבוד איתם, ומשיחה של שעה יכולתי להבין מה גודל המחזור שלהם, ואמרתי
להם שלדעתי התקציב של שכירת המשרד שלי יהיה משקולת על העסק. היו הרבה פעמים
שהגיעו אלינו עסקים בצרה, שציפו שיחסי הציבור יצילו את האונייה. הרי זה מאוד
קל להיאחז בכל מיני גורמים חיצוניים. אמרתי להם חד וחלק שלא נוכל לעזור להם
ושהם צריכים לסגור את העסק לדעתי. אני הכי בוטה וישיר. לדעתי, המרכיב הפיננסי
ואיך העסק בנוי הם הגורמים העיקריים המשפיעים על הצלחת העסק. בפועל אני יודע
מה צריך לעשות, לא תמיד אני יכול לעשות את זה. היום אנחנו בונים קבוצת תקשורת
שמטרתה לתת מענה שיווקי. מה שאומר שפעמים רבות אנחנו נכנסים לקרבי העסק כיחצ"נים,
ואז נוברים בעסק ולומדים אותו, ולצורך זה נזקקים לכלים נוספים. מבחינת איך
חברות בנויות, אני לומד איך הייתי יכול לעשות יותר טוב".
- תן לי דוגמאות.
"אני יודע, למשל, שבתחום המדיה לקוחות קטנים ובינוניים עד היום לא יכלו להגיע
לפרסום בטלוויזיה, למרות שהיו להם סכומי כסף מכובדים, וכל זה בגלל העמלות שגזרו
מהם בדרך, שהותירו אותם עם תקציבים זעומים שלא הביאו לתוצאות אפקטיביות. אם
אני נותן מטרייה כוללת אז אוכל לעבוד עם לקוחותיי ולגבות עמלות הרבה יותר נמוכות
ולמקסם את התוצאות".
- לא תגבה עמלות פרסום כמשרד פרסום?
"אני לא משרד פרסום. אני מדבר על עמלות המדיה, שיהיו הרבה יותר נמוכות מהמקובל
ויהיו שקופות ללקוח. אנחנו כארגון הצבנו לעצמנו מטרה אחת - הדבר היחיד שמעניין
אותנו הוא הלקוח. להשתמש בתבונה בכסף שלו".
אל תתערבב עם קוליפורמים
- החברות הגדולות עושקות את הלקוח, לדעתך?
"אני לא מתכוון להיכנס להשוואות. אני יודע שאני רוצה למקסם את האפקטיביות של
הקמפיין. אני מתכוון שהכסף של הלקוח ילך לקניית מדיה אמיתית ולא דברים שלא
תורמים להתפתחות הלקוח. אלה פשוט העקרונות שלי שתמיד האמנתי בהם. החברה שלי
חושבת איך למקסם את הכסף שהלקוח מביא. אנחנו נעשה ניתוח קמפיין, כמה שילמת,
ותוך כדי נעשה בקרה על עצמנו באמצעות חברת בקרת המדיה שלי. אם פעם היית רק
מעלה פשוט קמפיין לטלוויזיה וזהו, היום הכללים השתנו, אתה צריך להיות הרבה
יותר מתוכנן בנוגע לשימוש בכסף שלך, לאן הוא הולך ואיפה תקבל את האפקטיביות
הגדולה ביותר. אם בתוכנית פריים טיים המחיר הוא איקס, זה לא אומר שהאפקטיביות
בתוכנית פרה-פריים לא תהיה גדולה יותר. אם המחיר נמוך יותר, זה לא אומר שתוצאות
הקמפיין לא יהיו טובות יותר. בחברת בקרת המדיה שלי אני מנתח את קהל היעד של
הלקוח ואיך ואיפה אפשר למצוא אותו".
- אז אתה טוען שלקוחות עושים שטויות ושופכים כסף על פריים טיים?
"לא. קשת ורשת עושות טלוויזיה מדהימה ועתירת רייטינג, והן תמיד יהיו המרכיב
החשוב ביותר בחשיפה גבוהה. אני חושב שלא מחלקים נכון את הכסף בין הזכיינים
וגם בין הערוצים. יש קהלים מסוימים שאתה יכול להשיג אותם דווקא בערוץ 10, למשל
גברים בחתך סוציו-אקונומי ממוצע ומעלה, שנמצאים יותר בערוץ 10".
- אז מה אתה אומר, שהנהירה לערוץ 2 היא דעה קדומה חלולה?
"אני ממש לא אומר את זה. אין פה כללים מובנים, צריך לנתח כל תוכנית וקמפיין
לגופם. אני אומר שזה לא מספיק שתופיע בתוכנית של 26 אחוז רייטינג. מה זה יעזור
לך אם הופעת בתוכנית שחקרה את הקוליפורמים בחומוס או כל תוכנית אחרת של 'כלבוטק'
או 'עובדה' אם המוצר שאתה בא למכור הוא מוצר שמדבר על ערכים של שמחת חיים?
אז רייטינג היה, אבל אתה לא משיג את המטרה, ופה שוב משחקת התכונה הישראלית
של 'מי יותר גדול'".
ברוקרים ממותגים תופעה לא פחות ישראלית שאליה קשור גילי כהן היא התוכן השיווקי
הפושה בכול. עוד שלוחה של קבוצת גיל-עד תקשורת היא חברת התוכן השיווקי וייז
אפקט או בעברית אפקט חכם. בין הפרויקטים שנזקפים לזכותו אפשר להזכיר את "בדרך
לחופה" עם יובל כספין וקלטות הילדים "סבא טוביה" ו"טיף וטף". בימים אלו החברה
מגייסת תוכן שיווקי לפרה הקדושה ביותר בשוק, "בטיפול".
"גם בתחום הזה אני חושב קדימה", אומר כהן. "בדרך כלל בתחום התוכן השיווקי אתה
מקבל תסריט ומנתח איפה אפשר לשבץ מה. וגם פה יש טעויות. גם אם אתה מראה רכב
שנוסע והרכב מקבל חשיפה, אולי הוא לא זקוק לה והיא לא מתאימה לערכי המותג.
אם מראים אאודי בסדרה שמיועדת למעמד סוציו-אקונומי בינוני, זה לא אפקטיבי.
גם פה אני חושב שכל המחשבה צריכה להשתנות. במקום לשבץ תוכן שיווקי בתסריט,
צריך לתפור למוצר סדרה שלמה. אנחנו עובדים בימים אלו עם קרן השקעות, אחת הגדולות
בארץ, ועם משרד הפרסום שלה על סדרה על ברוקרים. זה הצעד הבא בעולם התוכן השיווקי
- סדרות שנתפרות על בסיס המותג. זה שיגידו את שם המוצר 200 פעם בסדרה או שישימו
לוגו מנקר עיניים זה רק יעצבן את הצופה. הקהל נהיה מתוחכם וחייבים לעמוד בקצב
הזה. היתה, למשל, איזו קלטת ילדים שהגזימו שם עם התוכן השיווקי, ואנחנו יודעים
שהאמהות נמנעו מלרכוש את המוצר שנמכר שם, כי הוא יצר אנטגוניזם".
הקריירה העסקית של כהן נפתחה בגיל שבע כשפתח דוכן לממכר לימונדה במגרש כדורגל
ליד הבית. בגיל 15 עבד כמגיש זוטר ברשת בורגראנץ' כשלנגד עיניו החלום לנהל
סניף. מהר מאוד היה עובד מצטיין, ובגיל 17 מונה לסגן מנהל סניף. בגיל 18 כבר
עלה לרגל למשרדי מס הכנסה והוציא רישיון עוסק מורשה, הכול כדי להיות עצמאי.
"מאז יום אחד לא הייתי שכיר. הפחד שלי היה להיות קורבן. אבא של חבר שלי פוטר
לאחר 40 שנה במקום עבודתו, שם היה עובד מצטיין. מאז החלטתי שאני לא נותן שמישהו
אחר ירוויח מהזיעה שלי".
כשכולם נסעו אחרי הצבא לטיול המסורתי במזרח גילי כהן אץ רץ לנהל את סניף הבורגראנץ'
כמו שחלם. שם גם הפך לשותף. אחרי שנה רכש הבוס שלו גם בית קפה קטן ברחובות,
וכהן ביקש ממנו לבוא ללמוד להכין קפה בהתנדבות. אחרי חודש של התלמדות בעשיית
קפה הוא הגיע לשותפים של הקפה עם ספר המלצות איך כדאי להם לפתוח רשת של בתי
קפה ואיזה סוג קפה כדאי להביא, וגם המלצה לשם חדש לעסק. אלו היו זמנים שעדיין
לא נפוצו רשתות קפה. הבעלים לא ששו להרפתקה שהציע להם כהן, שכבר רכש אחוזים
בבית הקפה, אבל בהמשך נפתחו עוד שני סניפים של בית הקפה. "אני הייתי בדעה שצריך
לפתוח עוד חמישה סניפים ואז למכור זיכיונות של המקום, שצריך לבנות תשתית למחסן
ולמכור הכול לחברה גדולה. לצערי שותפיי ואני לא ראינו את העניין עין בעין.
הם רצו לעשות רווח כספי, ואני באתי עם חזון כללי של רשת".
- הסכמת להמשיך?
"מכרתי להם את המניות שלי ויצאתי לדרך חדשה. תקופה קצרה אחר כך נפתחה רשת ארומה
וקצרה הצלחה, הצלחה שאנחנו היינו זוכים בה אם היינו עושים את מה שאני הצעתי.
בגיל 25 פתחתי את משרד יחסי הציבור, ולא פתחתי אותו מהבית או במשרד קטן, ישר
הלכתי על משרדים בבית רובינשטיין. לא השקעתי בשיווק, האמנתי בשיטת מפה לאוזן.
היה לקוח שהיה חבר, מנכ"ל לחמן, שלקח אותנו לעשות לו קמפיין שהצליח, ואז התחילו
לזרום אלינו לקוחות מכיוון החינוך, ועשינו קמפיינים של קידום, וול סטריט, מכללת
אפיק ועוד. אחרי שנה וחצי מפרכות הבנתי שמשהו צריך להשתנות, ושלא הגיוני שאני
ארוץ כל היום אחרי עיתונאים. ואז הכרתי את רוברטו ונכנסתי לזירת הטאלנטים.
פתאום יצרנו יחסים של סטטוס קוו עם העיתונאים, שהם צריכים אותנו לא פחות משאנחנו
צריכים אותם".
כתבות
ני"ע
