לבטל את סעיף 197

הנוסח הראשוני עם חקיקת החוק היה רחב, ובעקבות פס"ד וארון צומצמה תחולתו למקרקעין הכלולים בתחום התוכנית או גובלים עימו. הרציונל היה איזון בין טובת הפרט וטובת הכלל, ומתן אפשרות סבירה בידי הרשויות לאמוד מראש את מידת החשיפה שלה לתביעות פיצויים בעת שהיא יוזמת תוכנית.

מסלול זה של תביעות פיצויים באמצעות סעיף 197 היה רדום משהו עד לחיקוקו של תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה ולהקמתן של ועדות הערר המחוזיות. התיקון יצר מסלול ראוי וסביר יותר להגשת תביעות פיצויים אלה, מסלול שהחליף את המנגנון הפרוצדורלי הקודם הסבוך והמסורבל.

שינוי זה, יחד עם "המהפכה החוקתית" וחקיקה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עודדו בעלי קרקע רבים למצות הליך זה, ואכן בשנים האחרונות עלה מספר התביעות לעין ערוך. רצה הגורל ו"דווקא" בשנים אלה הוקמו פרויקטים ארציים אדירי מימדים כגון כביש 6. תביעות פיצויים הוגשו כמובן, ובצד שאלות משפטיות תכנוניות ושמאיות סבוכות התגלה במלוא עוצמתו "פלונטר הרשויות".

ומהו אותו "פלונטר"? אמחיש באמצעות דוגמא מהחיים: תוכנית מתאר ארצית קבעה שינוי ייעוד קרקע לצורך כביש. על-פי החוק, צריך בעל הקרקע להגיש את תביעת הפיצויים לוועדה המקומית. זו אמורה לדון בתביעתו, ואף חייבת לשאת ב-30% מהפיצוי שייפסק (70% תשלם המדינה באמצעות מנגנון שיפוי).

הוועדה המקומית, בעל כורחה, צריכה לשמש גם שופטת וגם גורם מפצה, מצב בלתי אפשרי לכל הדעות. אם לא די בכך, עליה להתמודד עם הרשויות הארציות. הוועדה המקומית תטען, ובצדק, כי אין הגיון להטיל עליה חבות בפיצוי בגין פעולות תכנוניות ארציות, אשר לא היא יזמה.

ביום עיון שנערך בנושא ע"י מרכז השלטון המקומי התנהל דו שיח "מעניין" בין הצדדים: נציגי הממשלה הכריזו שאין בכוונתם להיות "הכיס העמוק של הרשויות המקומיות", ואילו נציגי השלטון המקומי הצהירו שאין בכוונתם להיות "הכיס העמוק של הממשלה"... מהו הפתרון? נכון, לבטל את סעיף 197. אין ספק שכך תיפתר כהרף עין בעיית הרשויות החייבות בפיצוי, ואין ספק שצריך להיות איזון ראוי בין אינטרס הפרט לאינטרס הציבור, ואכן מוצעת כעת רפורמה בסעיף 197 שכולנו מקווים שתניב את הפרות הרצויים. אך אנא, אל תשכחו את האזרח הקטן, שאתן הרשויות מופקדות גם על שמירת זכויותיו.

הכותבת היא שמאית מקרקעין, בעלת משרד המתמחה בהפקעות ותביעות לפיצויים לפי סעיף 197.