מכוניות משפחתיות גדולות מלהיבות ומעודכנות ינחתו בארץ השנה - עכשיו רק נשאר לשכנע את חברות הליסינג לרכוש אותן

אף שאלביט נמצאת בחזית הטכנולוגיה העולמית ואת מוצריה אפשר למצוא בלוויינים, במטוסי נוסעים מתקדמים, בענף הרפואה ובתחומים מתקדמים נוספים - כאשר העניינים מגיעים לסוגיית סוג הרכב הצמוד לעובדים, חוזרת לפתע החברה כמה עשרות שנים לאחור, לעידן הסוציאליסטי של ראשית ימי המדינה. במסגרת הרטרו היא מאמצת מדיניות אחידה והייררכית להפליא: מכונית משפחתית אחידה בצבע לבן (טויוטה קורולה) לכל המנהלים בדרגי הביניים, ומכונית משפחתית אחידה גדולה (סובארו לגאסי) למנהלים בדרגת סמנכ"ל. מהקו הראשי של ההנהלה אין סטייה ואין אפשרות שדרוג. סדר צריך להיות כאן.

אלביט היא רק דוגמה אחת מני רבות לחברות ישראליות, שמתייחסות לרכב הצמוד כאל סמל להייררכיה ארגונית-מעמדית. בענף הרכב מעריכים כי יותר מ-85% מהחברות והארגונים בארץ, שמעניקים רכב צמוד לעובדים באמצעות רכישה או ליסינג, לא מאפשרים להם לבצע שדרוג בין קטגוריה אחת של רכב לקטגוריה אחרת. אמנם מעסיקים רבים מאפשרים לעובדים לבחור מתוך מגוון מוגדר מראש של דגמים בתוך אותה קטגוריה עצמה, אבל שדרוג למכונית גדולה יותר? טאבו. האם יעלה על הדעת שמתכנת זוטר ייסע ברכב שארוך ב-15 סנטימטרים מהרכב הצמוד של מנהל הפרויקט שלו? האם ייתכן שמנהל פרויקט יפגע בכבודו של הסמנכ"ל ויציב בחניון רכב יקר יותר משלו? אפילו לא בצחוק.

מנהל של צי רכב באחת החברות הגדולות אומר כי "זהו המשך טבעי של התופעה הארגונית הישראלית המוכרת, שמכונה קנאת התלוש. אבל בעוד שהתלושים האישיים נשמרים כמו סודות מסחריים מוגנים, את המכונית אי אפשר להסתיר". לדבריו "חברות רבות גם רואות בסוג הרכב מעין מוטיבציה לקידום. השקעת בעבודה וקודמת? רכב גדול יותר הוא אחד הבונוסים".

הגישה המוטורית-מעמדית העתיקה הזאת גוררת כמה בעיות. בתור התחלה היא אינה מותאמת לצרכים של העובדים, שלרבים מהם - בעיקר בדרגים הזוטרים ובדרגי הביניים - הרכב מהעבודה הוא הרכב היחיד במשפחה. האישה בהריון? הילדים גדלו? אתה גבוה מ-1.95 מ'? החיים קשים. התכבד נא להידחק למכונית הקומפקטית, שנקבעה עבורך, או שתרכוש רכב גדול יותר מכספך הפרטי.

לגישה הזו יש גם השפעה מנוונת על שוק הרכב בישראל ובמיוחד על ההיקף והמגוון של פלח "המשפחתיות הגדולות", שמכונה באירופה C/D. בשווקי הרכב המערביים המגמה השלטת, וההגיונית, היא "זחילה כלפי מעלה". משפחות, שהחלו את דרכן המוטורית עם מכוניות קומפקטיות, מטפסות בהדרגה עם שיפור מצבן הפיננסי וצמיחת התא המשפחתי, למכוניות משפחתיות (קבוצה C) ומשם למשפחתיות גדולות (C/D) או לנישות רכב חלופיות כמו "מובילי נוסעים", רכבי "קרוסאובר" ושאר נישות משפחתיות. המגמה הזאת אפיינה גם את שוק הרכב הישראלי לפני "עידן הליסינג" ורבים מאיתנו זוכרים איך המוני בני ישראל "עלו כיתה" ממשפחתיות רגילות למאזדה 626, כשזו הוצגה בשנות ה-90. באותה תקופה שוק המשפחתיות הגדולות זכה לפריחה.

כיום, כאשר רכישות הציים מגיעות לשני שלישים מהשוק, האבולוציה נעצרה. רוב ציי הרכב אינם מאפשרים לעובדים שדרוג ולפיכך הרבה לקוחות פוטנציאליים למכוניות גדולות יותר "נתקעים" במשך שנים בפלח המשפחתיות הקטנות. גם המגוון בפלח הזה הופך להיות משעמם עד דמעות. ציי הרכב בוחרים כלי רכב ממגוון מצומצם מאוד של דגמים על פי שיקולים יבשים כמו "שווי שימוש", "שמירת ערך" או סתם דילים שמוצעים באותה עת לחברות הליסינג שלהם. יבואנים, שאינם מצליחים לשבץ את הדגמים לקבוצת השווי הרלוונטית שלהם (4 או 5), או שאינם מסוגלים לשחק את משחק ההנחות המקובל, פשוט לא טורחים להשקיע בפלח זה. פה ושם עוד קיים ביקוש למשפחתיות גדולות ייחודיות, שמגיע מלקוחות פרטיים - לרוב מבוגרים - ששומרים על נאמנות למותג ואינם מושפעים מהלכי שוק. אולם, חלק גדול מהלקוחות הפרטיים פשוט נודדים לרכבי נישה, דוגמת ג'יפונים.

למרבה המזל יצרני הרכב אינם מושפעים מהלכי הרוח בשוק הישראלי ומשקיעים הרבה יצירתיות וטכנולוגיות מתקדמות בפיתוח וחידוש המשפחתיות הגדולות. במהלך החודשים הקרובים יזכה הפלח היבשושי הזה לרענון רציני, כאשר ינחתו אצלנו - בלוח זמנים צפוף - דורות חדשים ומחודשים של משפחתיות גדולות. כולן מרווחות יותר, חזקות, מתוחכמות ומאובזרות הרבה יותר מקודמותיהן. האם אפשר לצפות לקאמבק? נחכה ונראה.