אושרה תביעה ייצוגית בטענה לשווי הוגן נמוך של מניות חברה ציבורית בהצעת רכש

בית המשפט אישר את הבקשה להכיר בתביעה לסעד של הערכת שוויין ההוגן של המניות כתביעה ייצוגית בהיקף של כ-3.1 מיליון שקל. זאת, לאחר שבהחלטה קודמת קבעה השופטת רנה משל שבעלי מניות המיעוט אולצו על-ידי בעלת השליטה למכור לה את מניותיהם בשווי הנמוך משווין ההוגן.

הדרך לקביעת ה"שווי ההוגן" בהצעות רכש של חברות בורסאיות אינה קבועה בחוק. היא נתונה במחלוקת בין השופטים המחוזיים והניבה פסיקות סותרות. בחלק מהמקרים נקבע כי בקביעת "השווי ההוגן" ישמש מחיר השוק של המניה הנסחרת. ואולם, במקרים אחרים - כפי שפסקה השופטת משל בפרשת רמת אביבים - נקבע ש"השווי ההוגן" צריך להיגזר מהשווי הנכסי (נכסים בניכוי התחייבויות) של החברה ביום הצעת הרכש.

העליון נמנע מלהכריע בבקשת רשות ערעור על החלטת הביניים של השופטת משל בעניין השווי ההוגן, בנימוק שממילא החלטתה בעניין אישור התביעה הייצוגית תניב ערעור ותצדיק הכרעה כוללת בסוגייה. לכן, רבים המתינו להחלטה הנוכחית, שתפתח את הדלת בפני הכרעה של העליון.

מחיר מקפח

באוגוסט 2003 פרסמה רמת אביבים הצעת רכש מלאה ליתר בעלי המניות של נאות אביב לרכוש מהם 24,776 מניות רגילות בנות 5 שקל ע"נ, המהוות 10.08% מהון המונפק והנפרע של מניות מסוג זה. זאת, כדי להגיע לשליטה של 100% בנאות אביב. בהצעתה נקבה החברה במחיר של 120 שקל למניה.

לפי חוק החברות, אם בעקבות הצעת הרכש מגיע בעל השליטה לאחזקה של 95% (כלומר, רק המחזיקים ב-5% ממניות החברה סירבו להצעתו), חייבים בעלי מניות המיעוט "הסרבנים" למכור לו את מניותיהם בתנאים שהציע. בעל מניות מיעוט הסבור שתנאי המכירה הכפויה מקפחים רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הערכה - כלומר, שייקבע כי שווי המניות במכירה היה נמוך מ"השווי ההוגן" שלהן.

אדי הרשקוביץ, שנמנה על בעלי מניות מן הציבור בנאות אביב ומניותיו נרכשו ממנו ברכש כפוי על ידי רמת אביבים, טען כי המחיר שהוצע בהצעת הרכש הינו מחיר מקפח ביחס למחיר הריאלי של מניות החברה. התובע טען כי לפי הערכת שווי לחברה שערך משרד רו"ח בר-לב, המחיר למניה שהוצע היה נמוך בכ-50% משוויה ההוגן, והיה צריך להיות לכל הפחות 246 שקל. הוא ביקש לחייב את רמת אביבים לשלם לבעלי המניות את ההפרש.

עילה אמיתית

באוגוסט 2005 קבעה השופטת רנה משל בהחלטת ביניים כי התמורה שהציעה רמת אביבים לבעלי המניות מהציבור בהצעת הרכש היתה פחותה משווין ההוגן של המניות, וכי שווין ההוגן צריך להיגזר מהשווי הנכסי של החברה ולא משווי מניותיה במסחר בבורסה.

עתה קבעה השופטת, כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות להכרה בתביעה כייצוגית:

א. השאלה המרכזית שצריכה להתברר במשפט - האם בעלי מניות המיעוט זכאים לפיצוי מרמת אביבים בשל הצעת הרכש המקפחת - מעוררת שאלות עובדתיות משפטיות המשותפת לכל חברי הקבוצה (מי שהחזיק ביום הצעת הרכש במניות 5 ע.נ) וקיים סיכוי של ממש ששאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה.

ב. מרכיב תום הלב בהגשת התביעה מתקיים ולו לכאורה. השופטת קבעה כי התביעה מבוססת על עילה אמיתית ורצינית והיא עשויה להביא תועלת לכל חברי הקבוצה. לדבריה, מטרת התובע לזכות בשווי ההוגן של מניותיו היא לגיטימית וזהה לאינטרסים של כל חברי הקבוצה.

רמת אביבים חויבה לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל. עם זאת, התובע חויב לשלם לבעל השליטה ברמת אביבים, אהרון מטלון, הוצאות בסך 10 אלפים שקל לאחר שביהמ"ש החליט למחוק את התביעה נגדו. (ת.א. 2091/03).