"משה קצב צלצל לא' ביוזמתו 689 פעמים. הוא חייג לטלפון שלה מלשכתו במשכן הנשיא, מרכבו ומדירתו בקריית-מלאכי". כך טוענים פרקליטי המתלוננת א' מבית הנשיא, בתגובה לתשובת המדינה לבג"ץ, במסגרת העתירות נגד הסדר הטיעון של הנשיא לשעבר.
כזכור, א' עתרה, באמצעות עוה"ד יהודה רסלר וכינרת בראשי, נגד ההחלטה לסגור את התיק בעניינה מחוסר ראיות, ולא להעמיד את קצב לדין. "אין צל צילו של ספק ולו הקל שבקלים כי סגירת התיק בענייננו היא חלק בלתי ניתן לניתוק מעסקת הטיעון", הם טוענים.
באשר לפערים ולסתירות בעדותה של א' הם אומרים, כי "אין לדרוש מקורבן לעבירת מין שיזכור את כל הפרטים, תאריכי האירועים, ושעדותו תהיה סדורה ומסודרת", וכי אירועים טראומטיים משפיעים על הזיכרון וההתנהגות כלפי התוקף.
לטענתם, החלטתו של מני מזוז על סגירת התיק "'נתברכה' ב'ליקוי מאורות' קיצוני שיש בו כדי לערער את סבירותה של ההחלטה". עוד נאמר, שלא ברור כיצד בפרשת רמון אחד מנימוקי מזוז להעמדה לדין היה הסתירה בגרסאות רמון והמתלוננת, ואילו כאן אותו נימוק משמש לסגירת התיק. "כאשר משווים את עונשו של השר רמון לעונש המוצע בענייננו קשה להאמין שמדובר באותה פרקליטות ובאותה מדינה".
לטענתם, מאחר שקצב הכחיש לחלוטין יחסי מין, הרי שבין אם היה ניצול יחסי מרות ביחסים בין קצב לא' ובין אם לאו, "דבר אחד מוסכם: קצב משקר באחת העובדות המהותיות ביותר בענייננו", וזאת לפי קביעתו של מזוז עצמו.
קצב טען בחקירתו שא' "לא עניינה אותי, היא לא היתה בראש, היא לא היתה בסדר יום ואני אומר לך אני מיוזמתי אף פעם לא התקשרתי. לא התקשרתי אליה אם כן החזרתי צלצול וגם זה לא ברוב המקרים".
מפלטי השיחות שמסרה להם הפרקליטות, הם אומרים, "מתברר כי אכן א' טלפנה לקצב 19 פעמים, כשהשיחה הקצרה ביותר בת 34 שניות והארוכה ביותר 2 דקות, למעט שיחה אחת בת 14 דקות, בתקופה בה נעדרה מהעבודה כ-8 ימים. סך הכל השיחות מסתכם בפחות משעה אחת".
לעומת זאת, קצב שהכחיש שהתקשר אליה מיוזמתו, צלצל "689 פעמים - סך הכל כ-2,000 דקות שיחה (כ-33 שעות). כאשר יותר מ-20 שיחות מתוכן הן שיחות לאחר חצות. לשם מה מתקשר הנשיא לביתה של א' לאחר חצות? הרי אין לו מה לדבר איתה, היא לא בראשו, היא לא אינטליגנטית מספיק כדבריו!".
עוד הם תוהים, "32 פעמים קצב מצלצל לא' שיחות הקצרות מ-5 שניות, הוא פשוט מצלצל, שומע את קולה וטורק. למה? איך אפשר בכלל להתייחס ברצינות למילה אחת שלו?".
הם מציינים שבעוד קצב סירב להיבדק בפוליגרף, א' הסכימה ונמצאה דוברת אמת כשהשיבה בחיוב לשאלה: "האם קצב קיים איתך יחסי מין מלאים כאשר עבדת אצלו". באשר לשאלה "האם קצב איים עליך שיזיק לך אם לא תקיימי איתו יחסי מין", השיבה בחיוב והממצאים היו: "לא ניתן להגיע לממצא החלטי אולם אובחנה מגמה בכיוון אמירת אמת".
לבסוף נטען, ש"כדאי שהדברים ילובנו בדיון פתוח בבית המשפט, שהציבור יידע כי דברים לא נחתכים בחדרי חדרים ואין דין אחד לשועי עולם ודין אחר לפשוטי העם". (בג"ץ 5749/07).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
