"להילחם בתאונות דרך התשתיות"

בשנת 2006 לבדה, כך קובע הדו"ח, הנזק למשק מתאונות הדרכים הסתכם ב-1.6 מיליארד שקל, שהם 2% מהתוצר המקומי. בניגוד לשנים קודמות, בהן האור לא נראה בקצה המנהרה (תרתי משמע), בחודשים האחרונים נראה כי יש סיבה מסוימת לאופטימיות. במחצית הראשונה של 2007 נרשמה ירידה של 9% במספר ההרוגים לעומת השנה שעברה, ובמשרד התחבורה מאמינים שהשיפור יימשך.

חלק מהשיפור נובע גם מפעילותה של הרשות הלאומית החדשה לבטיחות בדרכים, שלאחר עיכובים ממושכים החלה לפעול באופן רשמי. אמנם הרשות לא קיבלה את כל הסמכויות כפי שהמליץ דו"ח שיינין למלחמה בתאונות הדרכים, אבל התקציבים (500 מיליון שקל בשנה) הגיעו, ואת השינוי כבר מרגישים בשטח.

הרשות במתכונתה החדשה אמורה לשמש כגוף שמתאם ומקשר בין כל הגופים העוסקים בבטיחות בדרכים. מי שעומד כיום בראש הרשות הוא ד"ר יואב סרנה, המכהן במקביל גם כיו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות. המנהל בפועל של הרשות הוא ליאור כרמל, לשעבר מזכ"ל הצופים, ומקורבו של שר התחבורה, שאול מופז.

בשבועות הקרובים אמור דירקטוריון הרשות לאשר את התקציב לשנת 2008 בהיקף של 550 מיליון שקל, תוספת של 100 מיליון שקל לעומת שנת 2007. ב-31 ביולי התקציב יובא רשמית לאישור הממשלה.

סרנה מביא איתו גישה קצת שונה לתפקיד. בעוד ראשי הרשות הקודמים דיברו בעיקר על הצורך להשקיע בהסברה ו"לחנך" את ציבור הנהגים, סרנה הוא מאמין גדול בהשקעה בתשתיות. אחד הצעדים הראשונים שיזם, בתיאום משרד התחבורה, הוא הקצאת 200 מיליון שקל לפרויקטים בטיחותיים בתחום התחבורה ברשויות המקומיות.

גלובס: יש חילוקי דעות עד כמה אחראית היום התשתית הלקויה בכבישים לתאונות. מה דעתך בנושא?

סרנה: "תשתית הכבישים בארץ צריכה להיות סלחנית. התשתית צריכה להניח שכל הנהגים, כולל הטובים, עושים טעויות. התשתיות צריכה להיות כזו שאם עשית טעות היא עוזרת לך לצאת מהטעות, ולא מכניסה אותך לתוך בעיה יותר גדולה. עמוד חשמל צריך להתקפל אם אתה פוגע בו, ולא להרוג מישהו".

- עד כמה אחזקה לא נכונה של הכבישים תורמת לתאונות?

"נושא האחזקה של הכבישים הוא אחד ההזנחות הפושעות ביותר של מדינת ישראל. המדינה לא השקיעה במשך שנים באחזקה מונעת של כבישים, למרות שמבחינה כלכלית זה הדבר הטוב ביותר לעשות".

- מה ההשקעה הנדרשת על מנת לשדרג את תשתית הכבישים לרמה הבטיחותית הנחוצה?

"במצב נורמלי צריך להשקיע לפחות 1.4 מיליארד שקל בשנה. תקציב מע"צ השנה לאחזקת כבישים, שהוא הרבה יותר גדול מאשר היה בעבר, עומד על 600-700 מיליון שקל בלבד, כלומר חצי מהסכום הדרוש. המצב שלנו ברוב הכבישים הוא מצב גרוע. כדי להביא את הכבישים בארץ לרמה העולמית, צריך להשקיע לפחות 12 מיליארד שקל בתחזוקה בחמש השנים הקרובות".

- האם הפתרון נעוץ בהעברת אחזקת הכבישים לידי המגזר הפרטי?

"מע"צ החדשה תצא בקרוב בפיילוט להעברת 400 ק"מ של כבישים לתחזוקת הסקטור הפרטי. אני חושב שהכיוון הוא נכון. הזכיין הפרטי ישדרג את הכבישים ואח"כ יתחזק אותם ל-20 שנה. בעולם זה כבר עובד מספר שנים בהצלחה בלתי מבוטלת. אני בכלל מאמין גדול בסקטור הפרטי. הסיבה העיקרית ללכת לפרויקטים של BOT ו-PFI היא בגלל ההשתתפות של המגזר הפרטי שהוא יעיל יותר מהסקטור הממשלתי. ברגע שזכיין פרטי בנה כביש ולא פתח אותו בזמן, הוא מפסיד הכנסות. החיסכון מהעברת פרויקטים לסקטור הפרטי הוא לא בכסף, אלא מכך שהפרויקט מתבצע במהירות ונפתח בזמן".

- מה התוכניות של הרשות לבטיחות בדרכים לשנה הקרובה?

"זיהינו בעיה בשתי קבוצות עיקריות: הקשישים והילדים והמגזרים המיוחדים (הערבי והחרדי). בשנה הקרובה אנחנו נתמקד בהסברה במגזר החרדי והערבי. אצל הילדים והקשישים יש הרבה נפגעים שהם הולכי רגל. בשנה האחרונה היתה עלייה במספר ההרוגים בקרב הולכי רגל, למרות ירידה במספר ההרוגים הכללי. זה נתון מדאיג. בגלל זה עלינו בקמפיין "הפחדה" נגד הקפיצה לכביש, וחל שיפור מסוים".

- כמי שמכיר היטב את תחום התחבורה, מה אתה חושב כיום על המצב בכבישים בישראל?

"יש היום ירידה בכל העולם המערבי במספר ההרוגים מתאונות דרכים, כולל בישראל, וזה נובע משתי סיבות עיקריות: אחת זה שיפור תשתיות שקיים בכל העולם, והדבר השני שכלי רכב היום יותר ממוגנים מאשר לפני 10 שנים. אני משוכנע שבפעילות אינטנסיבית ניתן להוריד מעבר לירידה הטבעית את מספר ההרוגים, התאונות והפצועים".

- האכיפה צריכה להתמקד בעברייני התנועה הכבדים?

"בהחלט כן. דו"ח על עבירה שהיא לא עבירה של בטיחות מהווה בזבוז משאבים ובזבוז כוח אדם. עבירות חניה לא מעניינות אותי. צריך ללכת לחפש את הנהגים החריגים. יש אחוז מסוים של נהגים עבריינים שבהם צריך לטפל, וניתן לטפל בהם".

אין מתיחות עם המשטרה

- איך שיתוף הפעולה שלכם עם המשטרה במאבק בתאונות הדרכים?

"המשטרה היום הולכת יחד איתנו. בעבר היתה בינינו מתיחות, אבל הסיפור הזה נגמר. המפכ"ל עצמו שם את הפחתת מספר ההרוגים בתאונות כיעד מרכזי לפעילות המשטרה. לפי התוכנית השנתית, אנחנו נממן רכישת 100 ניידות חדשות למשטרה שיפעלו בעיקר ב"כבישים האדומים".

- משרד התחבורה והמשטרה מקדמים מדיניות של סנקציות קשות כנגד הנהגים, כולל החרמת מכוניות וקנסות גבוהים. זה יוכיח את עצמו לדעתך?

"אני מאוד מקווה שהמשטרה לא תלך אחרי הנהגים הנורמטיביים שמידי פעם עושים טעות. כולנו עושים טעויות. כמו שאמרתי, התשתית צריכה להיות סלחנית, וגם השוטר צריך להיות סלחן כדי להבדיל בין הנהג הנורמטיבי והנהג הפרוע. מי שחוצה צומת באור אדום צריך לקחת לו את הרכב, אבל מי שפספס בחצי שנייה את הרמזור, לא צריך לרדוף אחריו לבתי משפט. צריך לאתר את אותם 20% מהנהגים הבעייתיים שגורמים לתאונות, ולהתמקד בהם".

- באוצר האשימו אתכם שוויכוח על המשכורת לבכירי הרשות עיכב הקמתה.

"זה פשוט לא נכון. אם רוצים לגייס כוח אדם איכותי, צריך לשלם שכר ראוי. יש אצלנו עובדים בכירים שעד היום לא יודעים מה השכר שלהם. הוועדה שבחנה את מבנה הרשות לא קבעה את סיווגה הסופי, אז שלא יבואו אילינו בטענות. בשלושת החודשים הקרובים נגייס את כל העובדים שחסרים לנו. הכול יתבצע במכרזים ובצורה מסודרת".

- יש פער גדול בין הסמכויות של הרשות כפי שהמליצה ועדת שיינין, לבין החוק שאושר בכנסת.

"יש אכן פער עצום בין ההמלצות של ועדת שיינין לבין הצעת החוק שאושרה. החוק מסרס חלק גדול מהכוח של הרשות ומאפשר לה רק להמליץ לשר התחבורה לנקוט בפעולות מסוימות. אם מחר יהיה שר תחבורה שנושא המלחמה בתאונות הדרכים פחות חשוב לו, אז הרשות תתפקד פחות טוב. היתה לי שיחה עם מופז, ובסה"כ אני לא כפוף למשרד התחבורה, אלא לשר ישירות. הוא מאוד מחויב למלחמה בתאונות הדרכים, ואני לא רואה מצב שאני אמליץ לבצע משהו בתחום הבטיחות והוא לא יקבל את זה".

- אתם לא חוששים מקיצוצים בטווח הארוך?

"אני לא מתעסק מאיפה יבוא הכסף. הממשלה הקצתה 550 מיליון שקל ליישום דו"ח שיינין, ואני מצפה שהיא תעמוד בהבטחתה. אני לא יכול להתעלם מהאפשרות שיהיו קיצוצים בלתי צפויים, כי ככה זה במדינה כמו שלנו. כשיש ירידה בתאונות דרכים, הציבור מרוויח כי חברות הביטוח מורידות את הפרמיה, ולכן זה לא חכם ולא צודק לפגוע בתקציב של הרשות".

סרנה נחשב לאחד מאנשי המקצוע המוערכים בענף התחבורה והתשתיות, והיה אחד הראשונים שהתריע בזמנו כנגד הסכנה בבנייה לפי שיטת הפל-קל. הוא היה אמור להצטרף לרשות כדירקטור בלבד, אבל נענה לבקשת מופז להתמנות לתפקיד לאחר שאבי נאור, מייסד עמותת "אור ירוק", הסיר את מועמדותו. כאשר נודע על מינויו של סרנה, היו רבים שטענו כי בראש הרשות צריך לעמוד אדם בעל ניסיון בבטיחות בדרכים.

"קודם כל אני מסכים. אני לא מומחה לבטיחות, אלא מומחה לתשתיות", אומר סרנה, "אבל הגענו למצב אבסורדי שבו אנשים שהיו מועמדים להצטרף לדירקטוריון הרשות נפסלו רק בגלל שהם באו מתחום הבטיחות. אתן לך דוגמא: ד"ר משה בקר, שהוא מומחה לבטיחות ברמה בינלאומית, נפסל מלהצטרף לדירקטוריון רק בגלל שהוא יועץ בתחום הבטיחות לרכבת ישראל. יש משפטיזציה של המינויים שגורמת לכך שאנשים טובים אינם במקומות הנכונים".

- איך הפעילות שלכם תשתלב מול עמותת אור ירוק, שבראשה עומד אבי נאור?

"יש לנו תיאום מלא מול אור ירוק. אני נפגש עם אבי לעיתים קרובות, והוא יתמוך בנו כל עוד אנחנו עושים את העבודה כמו שצריך. לא הסתרתי את דעתי שאבי נאור היה מתאים למלא את תפקיד יו"ר הרשות, אבל הוא לא רצה להתנתק מאור ירוק בשביל התפקיד. אני חושב שבלי אבי והמאבק שהוא ניהל הרשות החדשה לא הייתה מוקמת".

תמ"א לא יעילה

- היית אחד הראשונים שהתריע על הסכנה בנושא הפל-קל. מה אתה חושב על עונשי המאסר שהוטלו על המעורבים בפרשה?

"אני לא משפטן, אבל יש חוסר פרופורציה בין העונש שקיבלו המהנדסים וממציא השיטה (אלי רון) ביחס למה שהיה נהוג בארץ. צריך לזכור ששיטת הפל-קל היתה נהוגה בארץ במשך שנים בלי שאף אחד ידע שהיא מסוכנת. גם אני, שהחלטתי לצאת נגד השיטה כאשר הייתי בלשכת המהנדסים, עשיתי זאת בלי שהיתה בידי הסמכות. אלי רון היה המהנדס הראשי של מע"צ, ושם הוא התחיל לפתח את השיטה. המדינה עצמה מימנה את פיתוח השיטה הזאת, וחבל שלא עצרה זאת בזמן".

- לא התקדמנו מאז?

"בשנים האחרונות לא קרה כלום, אבל אני לא בעד להכניס את הציבור לפאניקה. לקח למדינה שש שנים לפרסם את ההנחיות לגבי מבני מגורים שנבנו בשיטת הפל-קל, וזה הרבה יותר ממה שהיה צריך להיות. עד היום אנשים לא הצליחו למכור את הדירות שלהם בגלל הפל-קל. יש 2,000-1,400 מבנים שחשודים שנבנו בשיטת הפל-קל ונחשבים כמסוכנים. אני מעריך שייקח עוד שנתיים-שלוש כדי לבדוק אותם. צריך לסגור את הסיפור הזה אחת ולתמיד".

- בנושא רעידות האדמה התבטאת לא פעם שהמדינה לא נוקטת בפעולות הנדרשות.

"אני ברעידת האדמה הבאה מעדיף להיות בקומה העליונה של עזריאלי או במגדלי אביב, ולא בקומה השלישית בבניין משנת 1960. כל הבניינים שנבנו ב-10-15 השנים האחרונות עומדים בתקן, אבל יש אלפי מבנים שלא יעמדו ברעידת אדמה. המדינה יזמה את תמ"א 38 שנותנת זכויות בנייה תמורת חיזוק הבניין, אבל זה יעיל בעיקר באזור המרכז ולא בפריפריה, ששם שווי זכויות הבנייה נמוך. זה אבסורד. בקרית שמונה ואילת, שנמצאות באזור בעל סיכון גבוה, לא כדאי לחזק מבנים, אבל בת"א כן כדאי. המדינה צריכה לקחת אחריות ולפחות לדאוג לחיזוק מבני הציבור. רוב בתי החולים שלנו נבנו בשנות ה-60, ולא בטוח שיעמדו ברעידת אדמה. צריך להכין תוכנית לאומית, ולסיים אותה תוך חמש שנים כי רעידת אדמה תהיה, השאלה היא רק מתי. עדיף שנתעורר לפני, ולא שיהיה מאוחר מדי". "

lior-b@globes.co.il