עמיר בניון תובע את חברת התקליטים ותחנות הרדיו: גבו תמלוגים שהגיעו לי

בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד איתמר כץ ודוד קוגן ממשרד שקל ושות', נאמר כי בניון הוא מפיק עצמאי ובעל הזכויות היחיד ב-45 השירים שבאלבומיו: "אותו מקום אותה הרוח", "רק את", "הכל עד לכאן" ו"לא אוותר".

בניון, כך נטען, הקליט ושילם בעצמו את העלויות הכרוכות בהפקת האלבומים, ובכך הפך לבעל הזכויות הבלעדיות, בנוסף לזכויותיו ככותב וכמלחין שלהם. כמפיק עצמאי, נטען, הוא היחיד המוסמך להקנות רישיון להשמעה פומבית של השירים ולשידורם, לגבות תמלוגים וכו'.

בניון טוען כי לאחר הפקת התקליטים, התקשר עם חברות התקליטים הנתבעות בהסכמים להפצת הדיסקים בחנויות, מבלי שהתיר להן לעשות שימוש ביצירותיו למעט הרשאה להפצת הדיסקים.

למרות זאת, לדבריו, חברות התקליטים הטביעו את הלוגו שלהן על גבי הדיסקים ואריזותיהם, וחלקן אף הוסיפו את שמן כמפיקות הדיסקים וכמי שמוסמכות להרשות את שידורם הפומבי. כך למשל, על אחד הדיסקים שהפיצה הליקון נכתבה אזהרה מפורשת כי שידורו הפומבי מחייב הרשאה בכתב מהליקון או מהפדרציה.

בניון טוען שהפדרציה, המאגדת את חברות התקליטים העיקריות ומובילה את המלחמה בהשמעות פיראטיות, יצרה מצג בפני תחנות הרדיו ואחרים כאילו שיריו כלולים ברשימת הרפרטואר שלה ושל חברות התקליטים המאוגדות בה, וגבתה תשלום עבור השמעתם.

בדרך זו, הוא טוען, קיבלו חברות התקליטים במשך שנים תשלום לא חוקי מהפדרציה על "השמעות פיראטיות לחלוטין של השירים, שנעשו ללא רישיון מבעל הזכויות". בניון מבקש לאסור עליהן להציג את האלבומים כחלק מהרפרטואר שלהן, ואף לחייבן פוזיטיבית לפרסם שהוא בעל הזכויות באלבומים.

כן הוא מבקש לחייב את הפדרציה וחברות התקליטים למסור דו"ח לגבי התמלוגים שגבו בגין השמעת שיריו, ואת תחנות הרדיו למסור דו"ח לגבי כמות ההשמעות. לאחר שיוגשו הדו"חות, הוא יבקש לתקן את סכום התביעה. טרם הוגשו כתבי הגנה. (ת.א. 2187/07).