הכה את המומחה

לא מעט תביעות אזרחיות מוכרעות על-בסיס חוות-דעת מומחה שהגישו הצדדים או שמינה בית המשפט כדי להכריע בסוגיה. חוות-הדעת של מומחה בעניין רפואי היא שמקימה את עילת התביעה, להבדיל מחוות-דעת של מומחים בתחומים אחרים. לכן, למשל, חוות-דעת רפואית תצורף לתביעה, בעוד חוות-דעת מומחה אחר תוגש רק סמוך למועד שמיעת הראיות.

עבור לא מעט אנשים, הצורך בחוות-דעת - שעלותה נעה בין כמה מאות ואלפי שקלים לסכומים גבוהים אף יותר - הוא מחסום בפני הגשת התביעה או הוכחתה. במקרים ספורים ונדירים הכירו בעבר בתי המשפט באפשרות למנות מומחה מטעמם, למרות שבעל הדין (בדרך כלל התובע) לא הגיש חוות-דעת מומחה מטעמו. בהחלטה שניתנה באחרונה במחוזי בחיפה, קרא השופט יצחק עמית לנקוט מדיניות מקלה במינוי מומחים מטעם בית המשפט במקרים כאלה, בעיקר בשל קיומו של איזון בדמות יתרון דיוני שמקבל הצד השני, וגיבש מספר "כללי אצבע" בנושא.

בית משפט השלום בעיר דן בתביעת נזיקין שהגישה צעירה, באמצעות עו"ד איתן פלג, בה טענה שנפגעה ביד, באף ובסנטר בזמן בילוי במועדון לילה, לאחר שנפלה לגומחה ברחבת הריקודים. היא צירפה לתביעה חוות-דעת של רופא אף-אוזן-גרון, שקבע לה נכות בגין הפגיעה באף וציין שלמרות שאין זה תחום מומחיותו, יש לקבוע לה נכות גם בגין הפגיעה בלסת.

הנתבעים, שיוצגו ע"י משרד גושן מחיפה, הציגו חוות-דעת רפואית סותרת. נוכח הפערים בין חוות-הדעת ושלא בהסכמת הצדדים, מינה השופט יעקב וגנר מומחה מטעם בית המשפט, שקבע נכות בגין הפגיעה באף, וציין גם הוא, למרות שלא נתבקש לכך, שיש למנות מומחה פה ולסת. התובעת ביקשה למנות מומחה כזה מטעם בית המשפט, משום שהיא חיילת משוחררת שמתחילה ללמוד, ואינה יכולה לעמוד בהוצאות המשפטיות. לטענתה, הדבר גם ימנע בזבוז משאבים וזמן, הן של בית המשפט והן של הצדדים.

עניין שבמחלוקת

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שבית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות-דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה 130 קובעת, כי בית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו, "לעניין במחלוקת בין בעלי הדין".

השופט וגנר דחה את בקשת התובעת, וקבע כי "עניין שבמחלוקת" מתעורר רק כשהתובע מצרף חוות-דעת מטעמו בנושא שבו מתבקש המינוי. בהיעדר חוות-דעת כזו, הוסיף, אין "עניין שבמחלוקת" ובית המשפט אינו רשאי למנות מומחה מטעמו. עוד ציין ש"עניין שבמחלוקת" יכול לעלות מחוות-דעת מטעם הצדדים, או במקרים נדירים וחריגים כשהמחלוקת עולה ומזדקרת באופן ברור מהתיק, ואין זה המקרה שבפניו.

השופט עמית קיבל את בקשת רשות הערעור של התובעת. הוא ציין שלפי התקנות, כשמדובר במומחים שאינם רפואיים, בית המשפט מוסמך למנות מומחה מטעמו, גם לפני שהצדדים המציאו חוות-דעת מטעמם. זאת, למרות שלכאורה בהיעדר חוות-דעת של בעלי הדין, לא נוצר "עניין במחלוקת" לצורך תחולתה של התקנה. כשמדובר בעניין שברפואה, שילוב תקנות 127 ו-130 "מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מלהגיש חוות-דעת מטעמו ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. כך נוצר 'עניין שבמחלוקת' למרות שלא הוגשו חוות-דעת מטעם הצדדים".

השופט עמית ציין גם את פסיקת העליון, לפיה ה"טעמים המיוחדים" המצדיקים פטור מהגשת חוות-דעת, עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות-דעת בנסיבות המקרה. למרות שמפסיקה זו ניתן להבין שבית משפט אינו מוסמך לפטור בעל דין מצירוף חוות-דעת, כשאותו בעל דין אינו חולק על הצורך בהגשתה, השופט עמית חשב אחרת.

יעילות וחיסכון

השופט עמית קבע מספר "כללי אצבע" .לפטור בעל דין מחוות-דעת, ואמר שאינו מתיימר לקבוע רשימה סגורה של שיקולים ונסיבות. ראשית, הוא ציין, "החובה להגיש חוות-דעת רפואית עם הגשת התביעה מהווה מעין 'מסננת' ראשונית למניעת הגשת תביעות סרק". אי-הגשתה, הוסיף, מעוררת ספק לגבי עילת התביעה ובנוגע להוכחת הנזק הדבר אף מעורר ספק אם לתובע נגרם בכלל נזק.

ואולם, "לא כך כאשר מומחה מטעם בית המשפט מביע דעתו על הצורך במינוי מומחה בתחום נוסף, כמו במקרה שבפנינו. או אז, שיקולי יעילות וחיסכון 'מושכים' למינוי מומחה מטעם בית המשפט, תוך מתן פטור לבעל הדין להגיש חוות-דעת מטעמו".

שיקול שני הוא ש"כאשר על פניו יש ספק ניכר בחוזקה של התביעה במישור האחריות, אין למהר ולהטיל על בעל הדין שכנגד עלות נוספת, בדמות שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט".

שיקול נוסף נוגע לנטל על הצד השני. אמנם חסימת דרכו של בעל דין מלהוכיח את תביעתו רק בשל חסרון כיס פוגעת בזכות הגישה לערכאות, אולם בניגוד לפטור מאגרה שנעשה על חשבון המדינה, הפטור מהגשת חוות-דעת עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד. "לכן, על מבקש הפטור נטל הוכחה כבד להראות שאין באפשרותו לממן חוות-דעת מטעמו. במסגרת השיקול הכלכלי, יש לבחון את זהותו של בעל הדין שכנגד ואם מדובר ב'כיס עמוק', אם יש קושי לאתר מומחה בתחום מיוחד ועלותה של חוות-דעת כזו בשל נדירות התחום".

שיקול רביעי נוגע לכך, ש"מינוי מומחה מטעם בית המשפט עשוי לגרום לכך, שבמקום שהנפגע ייבדק על-ידי שלושה רופאים, הוא ייבדק פעם אחת בלבד, וכך ייחסך ממנו 'התענוג' של בדיקות רפואיות, שלעיתים יש בהן כדי לגרום לנפגע מבוכה, אי-נוחות ואף סבל נפשי או גופני".

שיקול חמישי הוא נסיבות מיוחדות של המקרה. בעבר קבע בית המשפט שמתקיימים הטעמים המיוחדים הנדרשים, במקרה של קטינה שמשפחתה נמצאת במצב כלכלי קשה, ותבעה את מי שהורשע בביצוע מעשים מגונים בה.

שיקול מערכתי

לצד שיקולים אלה, הדגיש עמית את השיקול המערכתי. הוא ציין, שכאשר מינוי המומחה מטעם בית המשפט נעשה שלא בהסכמת הצדדים, בעלי הדין יכולים להעיד את המומחה מטעמם (הגם שהוגבלה יכולתם לחקור אותו). לכן, בעל הדין אינו נפגע אם ניתן פטור מהגשת חוות-דעת לצד שכנגד. "דווקא בעל הדין שביקש פטור מהגשת חוות-דעת, מוותר בכך על ראיה שיכול היה להגיש ומותיר את 'הזירה' למומחה בית המשפט ומומחה הצד שכנגד", קבע עמית.

עמית הוסיף, ש"כאשר בעל דין מבקש לפטור אותו מלהגיש חוות-דעת של מומחה מטעמו, הוא מוותר על יתרון דיוני וראייתי". לכן, "צריך טעם חזק לסרב לבקשה מעין זו, בקשה שעשויה להצמיח יתרון ראייתי דווקא לצד שכנגד. באספקלריה זו, דומני שראוי לנקוט מדיניות מקלה ביישומה של תקנה 127 סיפא".

במקרה זה, נקבע, גם המומחה מטעם התובעת וגם מומחה בית המשפט סברו שנגרמה לה נכות בתחום הלסת, "כך שלפנינו ראיה אובייקטיבית לנזק שנגרם למבקשת בתחום זה". לכן גם "למבקשת יש עילת תביעה של ממש", היא "חיילת משוחררת שמתקשה לממן הגשת חוות-דעת מטעמה", ולבסוף "גם אם יתמנה מומחה מטעם בית המשפט, הנתבעים אינם מנועים מלהגיש חוות-דעת מטעמם, שהרי מינוי המומחה נעשה שלא בהסכמתם". משכך, הורה עמית למנות מומחה מטעם בית המשפט. (בר"ע 1775/07).

6 השיקולים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, כשבעל דין לא הגיש חוות-דעת מטעמו:

1. אי-הגשת חוות-דעת מומחה מעוררת ספק לגבי עילת התביעה ולגבי נזק שנגרם כביכול לתובע (אלא אם מומחה אחר מטעם ביהמ"ש המליץ על המינוי).

2. כשיש ספק ניכר בחוזקה של התביעה, אין למהר ולהטיל על הצד שכנגד הוצאה כספית (שכר המומחה).

3. על מבקש הפטור נטל הוכחה כבד להראות שאינו יכול לממן חוות-דעת. יש לבחון האם הצד שכנגד הוא "כיס עמוק".

4. מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש עשוי לחסוך מהנפגע "תענוג" של בדיקות רפואיות ע"י כמה רופאים, וכך ייבדק פעם אחת בלבד.

5. נסיבות מיוחדות (למשל, חיילת משוחררת נטולת יכולת כלכלית, קטינה שמשפחתה במצב כלכלי קשה ותובעת נזק בגין תקיפה מינית).

6. שיקול מערכתי: צריך טעם חזק לסרב למינוי מומחה מטעם בית המשפט, כי המבקש מוותר על יתרון דיוני וראייתי - ראיה שיכול היה להגיש (חוות-דעת מומחה מטעמו) - ומותיר את "הזירה" למומחים מטעם ביהמ"ש והצד שכנגד.