הליכי איחוד וחלוקה והליכי הפקעה משמשים את רשויות התכנון לקידום תוכניות בניין עיר. השורה התחתונה של שני הליכים הללו הינה הפיכת חלק מהשטחים שבתוך הקו הכחול לייעוד ציבורי. רשויות התכנון מעדיפות את הליך איחוד וחלוקה בהסכמה, מאשר הליך של הפקעה.
הליך ההפקעה יהיה מטבעו הליך מורכב ומסורבל, באשר הינו הליך דרסטי המלווה בתביעות על פיצויי פגיעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, וכן תביעה לפיצויי הפקעה; ואילו הליך של איחוד וחלוקה ובעיקר כשנעשה בהסכמה, מיישב בין הצדדים הניצים.
נשאלת השאלה, מה כוחה של הסכמה שניתנה על-ידי נאמן של מאן דהו לביצוע איחוד וחלוקה? האם ניתן להבין מהתנהגות של בעל מקרקעין כאילו הסכים לאיחוד וחלוקה? בעניין זה דן לאחרונה בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעניין ת.א. 3273/04 י. גיל פרויקטים נ' עיריית אשדוד ואח'.
בפרשה הנ"ל, התובעת חתמה עם עורך דין הסכם שיתוף אשר על פיו העורך דין ישמש נאמן לרכישת מקרקעין כלשהם באשדוד. כידוע, נאמן הינו איש אשר מופיע בחזית הרכישה, ולמעשה חוץ ממנו והנהנה (במקרה זה התובעת), רק שלטונות מיסוי מקרקעין יודעים על קיומה של הנאמנות.
בדרך כלל (אך לא חובה) גם המוכר יודע על קיום הנאמנות. באותו מקרה התובעת טענה נגד תוכנית איחוד וחלוקה שלדעתה פגעה במספר מגרשים נשוא הסכם הרכישה שלה, וכי טענה כי מעולם לא נתנה הסכמתה לכך. כמוכן התובעת טענה כי היה על העירייה להפקיע את השטח, ועל-ידי זה התובעת יכולה להגיש תביעה לפצויי פגיעה והפקעה כדין.
השופטת שרה דברת דוחה את התביעה בקובעה, כי התובעת ידעה וגם ידעה על התוכניות לאיחוד וחלוקה. את זה השופטת דברת מסיקה הן מהתנהגות התובעת והן ממסמכים שחתמה עת הסמיכה את עורך הדין כנאמן שלה.
בייפוי כח שניתן על-ידי התובעת נכתב מפורשות, כי העורך דין מוסמך לעשות: "..את כל הפעולות על פי הסכם השיתוף ובמיוחד... לפעול על-פי סעיף 9 להסכם השיתוף על כל סעיפיו המשניים, ולרבות חתימה על כל מסמך למימוש סעיף 9 להסכם השיתוף".
כן ייפוי הכוח הוסיף והסמיך את העורך דין לחתום על המסמכים לרבות איחוד, חלוקה, הפרדה, פרצלציה. זהו נוסח סטנדרטי שעורכי דין נוהגים להחתים לקוחות על יפויי כוח בלתי חוזרים.
כמו כן, השופטת דברת הסיקה מנוכחות של מנהלי התובעת ומהתכתבויות איתם שידעו היטב את טיב איחוד וחלוקה, ועל כן אין להישמע בטענה כאלו יש הפקעה.
על-פי קביעת השופטת דברת, בפני הרשות קיימות שתי דרכים לגיטימיות להשגת יעדים ציבוריים, הן איחוד וחלוקה והן הפקעה, והרשות יכולה לבחור ביניהן (ראו גם בג"ץ 483/88 פריימן נ' שר הפנים - המוזכר בפסק הדין).
פסק דין זה מזכיר לציבור עורכי הדין, כדי למנוע אי נעימויות וטענות, כי יש להסביר לכל לקוח על משמעות המונחים המשפטיים המורכבים שביפויי כוח למיניהם.
הכותב הינו מומחה לדיני מקרקעין תכנון בנייה וממ"י.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
