המחוזי: גג של מבנה עסק אינו חייב בארנונה - אלא אם נקבע כך במפורש בצו הארנונה של העירייה

בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי גג של מבנה המשמש עסק אינו חייב בארנונה, אלא אם הדבר צוין במפורש בצו הארנונה של העירייה. זאת, גם אם נעשה שימוש פיזי בגג שאינו חלק מהפעילות הכלכלית. בכך קיבל בית המשפט את עירעורה של חברת "גרף עסקי תעשיות תוכנה" על החלטת ועדת הערר שליד עיריית ת"א, לחייב לצורכי ארנונה את משטח גג הבניין השייך לחברה.

החברה מחזיקה בבניין ברחוב יהודה הלוי בת"א עם גג מרוצף בשטח 243 מ"ר. החברה טענה כי הגג נעול ברוב שעות היממה ומידי פעם משתמשים בו עובדי הבניין לצורכי עישון. לדבריה, אין לחייב את הגג בארנונה, כיוון שהוא אינו שטח בתוך יחידת הבניין בהתאם לצו הארנונה של העירייה. העירייה טענה כי יש לחייב את שטח הגג בארנונה, כיוון שהחברה עושה בו שימוש ובשל עצם היותו של הגג חלק משטח יחידת הבניין.

השופטת מיכל רובינשטיין קבעה, כי כאשר הגג מנותק מהדירה והחיבור הוא רק באמצעות מדרגות, לא ניתן להגדירו כחלק משטח הנכס - ולפיכך אין לכלול את שטח הגג במסגרת שטח הנכס לצורך חישוב מסים והיטלים.

השופטת ציינה, כי על הרשות המקומית להגדיר במפורש בצו ארנונה מהם השטחים ברי החיוב. לדבריה, אם סבר המחוקק כי גג מרוצף הוא שטח בתוך יחידת הבניין ויש להחיל עליו תשלום ארנונה בבניינים שאינם משמשים למגורים, היה עליו לחוקק סעיף פרטני ומפורש בצו הארנונה. "ראוי כי צו הארנונה יכיל בתוכו הוראות ברורות ופרטניות לגבי חיוב ארנונה כדוגמת גג, ויאפשר לאזרח לתכנן את צעדיו במידה סבירה של ודאות", ציינה.

השופטת קבעה עוד, כי ועדת הערר לא יכלה לקבוע שהגג חייב בארנונה רק מעצם השימוש הפיזי בו, אלא היה ראוי להחיל את מבחן השימוש בנכס, הכולל ממדים כגון מהות הפעילות הכלכלית הנעשית בנכס ושיקולי רווחיות. (עמ"נ 264/06).