בקרוב: תיאסר בנייה בקו 300 מטר מחופי אילת והכינרת

אם שתי הצעות החוק יאושרו, יהיה חוק אחד מקיף שמשמעותו הגדולה ביותר היא שכל חופי הארץ ייפתחו למעבר חופשי של הציבור וחשוב לא פחות, תיאסר לחלוטין הבנייה בתחום ה-300 מטר מקו המים, כאשר כל בקשה לאישור בנייה תובא בפני הוועדה לשמירה על הסביבה החופית, שבה יושבים בין השאר נציגים של ארגוני הסביבה.

לדברי ח"כ חנין, בכינרת מדובר על רצועת חוף של 50 מטר האסורה בבניה מוחלטת וזאת בשל הרגישות הגבוהה של האגם שהוא מאגר מי השתיה הגדול במדינה, כאשר סמכות ההחלטה על יתרת השטח תהיה של הוועדה לשמירה על הסביבה החופית.

משמעות נוספת של החוק היא הסרה של למעלה מ-100 גדרות שנבנו עם השנים לאורך חופי האגם אשר מונעות גישה חופשית לאגם. שכן, חוק הסביבה החופית אוסר תשלום בעבור כניסה לחופי הרחצה. החוק מאפשר גביית תשלום בעבור חנייה בחלק מהמקומות, אך מקפיד על כך שלחופים אלה תהיה נגישות רגלית.

עוד בהצעת החוק, העברת נטל תחזוקת החופים מהרשויות המקומיות, שבחלקן טוענות שהנטל קשה עליהן, לממשלה והידוק ההגנה על מי הכינרת. יצוין, שלפני מספר חודשים אישרה הממשלה החלטה להקים רשות נפרדת לכינרת. להצעה התנגד משרד התשתיות בטענה שהרשות החדשה תפקיע את הטיפול במי האגם מרשות המים. לדעת ח"כ חנין, אין ספק שבנושא זה דרושה התערבות הכנסת בחקיקה שתגן על האגם.

ערב הצעת החוק הכינה החברה להגנת הטבע דו"ח שקובע, שלמרות שבשנים האחרונות עלתה המודעות למצבו של האגם מעט מאוד נעשה.

כך למשל, מתריעה החברה להגנת הטבע על כך, ששרי הפנים לשעבר, ביניהם אופיר פינס ורוני בר-און, הבטיחו לפעול להסרת הגדרות אך לא עשו זאת. בפועל הסירה היחידה לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים 15 גדרות בלבד. הממשלה התחייבה לממן את הקמת שביל סובב כינרת, אך לא עמדה בהתחייבות זו.

עוד עולה מהדו"ח, שבכל חופי הכינרת גובים תשלום, בניגוד לחוק הסדרת מקומות רחצה ולמרות דו"ח מבקר מדינה בנושא. חופים שבהם אין גובים דמי כניסה מתאפיינים בחוסר נגישות.

עיקרי החוק

* איסור בנייה במרחק של 300 מטר מקו המים

* הסרת הגדרות מסביב לחופי הרחצה בכינרת

* איסור גביית דמי כניסה לחופי הרחצה באגם

* תחזוקת החופים תעבור לאחריות המדינה